"פחדנו שהילדים יגלו את שמם": בית היתומים הסודי באלפים

פלה (ציפורה שמידט) תהיה בת מאה בשבוע הבא. בשל מחלת האלצהיימר שבה לקתה - היא כבר כמעט ולא מדברת. היא גרה במושב חמד, כשילדיה שמקיפים אותה, ומטפלים בה במסירות. לפעמים, ברגע אחד, היא פתאום אומרת משפט. כמעט תמיד הוא יהיה קשר למלחמה ההיא, לימים הנוראיים של אירופה - ולמקום אחד: העיירה שאמוני שבצרפת, שנחשבת לאתר פופולרי בקרב חובבי הסקי. אלא שבאחת הבקתות שלה מסתתר סוד: במלחמת העולם השנייה התנהל מבצע הצלה של עשרות ילדים יהודים שהסתתרו בה בזהות בדויה. פלה הייתה שותפה לסוד הזה.

פלה נולדה בפולין. מאז שהייתה בת ארבע - משפחתה חיה בבלגיה. בנעוריה היא הייתה מדריכה ופעילה בבני עקיבא באנטוורפן. כשפרצה המלחמה והגרמנים פלשו לבלגיה, המשפחה נמלטה לאזור מונפלייה שבצרפת וחיה בזהות בדויה. פלה ואחותה אנה היו בנות 20 כשאיש המחתרת שמע על כישורי ההדרכה שלהן וחיבר ביניהן לבין שתי נשים נוצריות שניהלו בית ילדים - ז'ולייט וידאל ומארינט גי. השלוש הצילו עשרות ילדים יהודים שחיו גם הם בזהות בדויה.

בית היתומים היה בהתחלה קייטנה של תנועת הצופים, והמשיך את פעילותו כבית לילדים יהודים במסווה של בית מסתור של ילדים שמגיעים מאזורי סכנה. הילדים שהגיעו אליו קיבלו זהות חדשה לגמרי. בית הילדים קלט בני 3 עד 14. הידיעה על המקום הסודי עברה מפה לאוזן בסודי סודות - והורים יהודים ששמעו עליו שלחו אליו את ילדיהם, לפעמים מתוך ידיעה שאולי לא יראו אותם עוד. "הפחד שלנו היה שאם מישהו ישאל אותם לשמם - הם יגידו את השם האמיתי", סיפרה בעבר פלה - והוסיפה: "אף אחד לא חשד".

נורית איינהורן, שגדלה כילדה בבית היתומים, הגיעה לבית ממחנה מעבר כשאמה שלחה אותה אליו: "נתנו לנו שמות שנשמעים צרפתיים, כדי שבבית הספר לא יחשדו שאנחנו יהודים. הפכו את איינהורן ללורן, שנשמע צרפתי. רצו לעשות לנו מצב רוח טוב, שלא נרגיש בחיסרון ההורים. פינקו אותנו".

הקושי הגדול היה לשמור את הסוד. "הצוות הזהיר את כל הילדים מכך שאם מישהו זר פונה אליהם - לא לדבר. אתם אילמים", מספרת איינהורן. "באחת מארוחות ליל שבת, דפקו חזק מאוד על הדלת החיצונית - וחיילים נכנסו לבדוק מי בבית. הם פנו אל המדריכים בשאלות ולא הסתפקו בכך. הם רצו גם לדעת מי היו הילדים - וכולם שתקו. פלה הייתה מאוד חייכנית, והיא הקרינה המון אהבה. היא אהבה את הילדים ונתנה את ההרגשה שהיא כמעט כמו אימא".

פלה הייתה לא רק דמות אימהית ומדריכה. היא גם עבדה בזהות בדויה בעבור המחתרת היהודית הצרפתית ונשלחה למשימות סודיות. בית הילדים פעל בין 1943-1944 - עד לשחרור פריז. "המטרה הייתה להחזיק את הילדים עד שמישהו יבוא לקחת אותם". הוריה של נורית נספו באושוויץ, אח דודה איתר אותה ואת אחיותיה בפורטוגל - והביא אותן לארץ.

עבודתה של פלה לא הסתיימה גם עם תום המלחמה. היא פעלה בנחישות להחזרת ילדים שחיו במסתור במשפחות נוצריות ובמנזרים אל חיק היהדות. ב-1945 גילתה פלה שמשפחתה ניצלה. היא נישאה לדוד איזבוצקי, שאותו הכירה בתנועת "בני עקיבא" והשתתף בהעלאת יהדות מרוקו לישראל במסגרת עבודתו במוסד. ז'ולייט ומרינט הוכרו ב-1969 כחסידות אומות עולם. במרוצת השנים חלקה פלה את סיפורה ותרמה את חפציה ל"יד ושם".