"צועק לשמיים, חלק מהחיים אבד": המסע ללפלנד של האבות השכולים
רגע לפני המתקפה של ישראל ארה"ב באיראן, יצאה משלחת של 22 אבות שכולים שאיבדו את ילדיהם ב-7.10 ואחריו למסע של שבוע בלפלנד הקפואה. חלקם סופרים חודשים בודדים לשבר הגדול, אחרים חיים כבר יותר משנתיים עם הכאב הנורא. מול הנוף המרהיב של הזוהר הצפוני, הם למדו ללכת בדרך שאיש מהם לא בחר בה: "מנסים לא ליפול לתהום או לשכוח את הדברים הקטנים. זה הפחד"
בסוף חודש פברואר, רגע לפני פרוץ מבצע "שאגת הארי", יצאה משלחת של עמותת Journey for Hope למסע בן שבוע בלפלנד הקפואה. 22 אבות שכולים שאיבדו את בניהם ב-7 באוקטובר ואחריו, המכנים את עצמם "קבוצת השווים", המריאו אל הקצה השני של העולם כדי ללמוד ללכת בדרך שאיש מהם לא בחר בה. הערב (שני), עם פתיחת אירועי יום הזיכרון, נחשף תיעוד המסע שהסתיים מול אורות הזוהר הצפוני.
"אנחנו כאן, רחוק מהבית, אבל לא רחוק מהם", אמר אחד האבות בעוד חברי המשלחת עומדים במעגל בלב השלג. "אנחנו עושים את המסע הזה לזכרם של הבנים שלנו שאהבנו בכל לבנו ושנמשיך לשאת אותם לעד. אבות שממשיכים לחיות – ובוחרים בחיים".
בין המשתתפים היה שמוליק אפרימי, אביו של סרן רון אפרימי ז"ל, קצין ביחידת יהלום שנפל ב-8 באוקטובר ברצועת עזה. כשנשאל מדוע בחר להרחיק עד לאחד האזורים הקרים בתבל, השיב: "אני כאן כדי לפגוש אנשים דומים לי, להיות יותר אותנטי ופחות ביקורתי כלפי עצמי. כשאני בוכה אני מרגיש חלש. נפער חור בלב באירוע הזה ואני מנסה ללכת מסביב לחור הזה. התהום העמוקה הזאת – זה הפחד".
רן גולן, אביו של סמ"ר יונתן (יוני) גולן ז"ל שנפל בנחל עוז, שחזר את רגעיו האחרונים של בנו: "הם נתקלו בקבוצה גדולה של נוח'בות. ב-08:53 הם חוטפים טיל שמפרק את המנוע ומשבית את הטנק. יוני דורך את הנשק ואומר לחבריו: 'רוצו, אני מחפה'. הוא נלחם לבדו במשך 15 דקות עד שנפל בגל השני".
גולן שיתף בכאב על האח התאום שנותר מאחור: "אשתי עדי אמרה 'הלך לנו הילד', ואני אמרתי לה 'אל תגידי דבר כזה'. הייתה לנו תקווה עד יום שני בערב. הוא יישאר תמיד בן 21 ועשרה חודשים וכולם ימשיכו ויזדקנו; את השנים שעוברות נראה על אחיו התאום, יותם, לא עליו".
"ההחמצה היא העתיד שלא יגיע; ההווה הוא האשמה שלא הצלחתי להגן על הבן שלי"
אחד המשתתפים במשלחת הוא תומי שני, אביו של רס"ן עידו ישראל שני ז"ל, סגן מפקד סיירת נח"ל. בבוקר 7 באוקטובר היה עידו מפקד הגזרה ובשעה 06:40 נתן את פקודת הפתיחה באש שהעירה את האזור כולו. רבע שעה לאחר מכן הכריז באוזני חייליו: "מלחמה". הוא נהרג בקרב עם מחבלים לאחר שנפגע בראשו.
"יש כמה נחמות. הוא הציל אנשים רבים, אף אזרח לא נהרג בכרם שלום", סיפר אביו. "בגלל שאני מתמטיקאי אני צריך כל הזמן לתמצת. מה זה האבל? הגעגוע הוא היסטורי, כי נזכרים במה שהיה בעבר. ההחמצה היא העתיד שלא יגיע. ההווה הוא רגשות האשמה - בתפקיד ההורי המרכזי שלי, לא הצלחתי להגן על הבן שלי. אז האם אני בוכה? כן".
למרות המשא הכבד, חברי המשלחת מצאו רגעים של הפוגה בשלג, בין רכיבה על מזחלות לכוס קפה חם. דורון אדמוני, אביו של סרן גיא אדמוני ז"ל, סיכם את תמצית המסע של הקבוצה שבוחרת, להמשיך למרות הכול: "החלטנו לחבק קודם כל את מה שנשאר".