"סמל של השידור הציבורי": העיתונאי אורן נהרי הלך לעולמו בגיל 70
לאחר מאבק במחלת ניוון שרירים, ואחרי שנפרד ממאזיניו ברדיו בתחילת השבוע, כתב חדשות החוץ ומגיש הטלוויזיה והרדיו המוערך הלך לעולמו. בתאגיד השידור ספדו לו: "אורן היה 'מר עולם'. תיווך באהבה, בסקרנות, בכישרון ומתוך תחושת שליחות אמיתית"
העיתונאי אורן נהרי הלך לעולמו הבוקר (חמישי) בגיל 70, לאחר מאבק במחלת ניוון השרירים ALS. בסוף השבוע שידר נהרי את תוכנית הרדיו השבועית שלו בכאן רשת ב', הודיע כי זו תהיה התוכנית האחרונה - ונפרד ממאזיניו: "הבקשה האחרונה שלי מכם - המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם". נהרי הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ושני נכדים.
בתאגיד השידור הישראלי ספדו לו: "תאגיד השידור הישראלי נפרד היום בצער עמוק מאורן נהרי, שהיה לאחד הסמלים הבולטים של השידור הציבורי בישראל - מימי רשות השידור ועד הימים האחרונים ממש - בשידורי כאן חדשות ברשת ב'. במשך שנים - תיווך אורן באהבה, בסקרנות, בכישרון ומתוך תחושת שליחות עיתונאית אמיתית - את המתרחש בעולם, עבור מאזיני וצופי השידור הציבורי בישראל".
"אורן היה "מר עולם" – גם במובן של הנגשת חדשות החוץ המורכבות לציבור בישראל, אבל לא פחות בדרך האצילית שבה נפרד מאיתנו. עובדות ועובדי "כאן" משתתפים מעומק הלב בצערה של משפחת נהרי, מחבקים את רעייתו ורד, ילדיו, נכדיו וכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".
העיתונאי והמרצה ירין קימור, חברו של נהרי, ספד לו: "אורן חברי, קרוב ל-60 שנה, הלך לעולמו והותיר את עולמנו, עני יותר במאגר אוצרות הרוח ורוחב היריעה. ואולם, אני איבדתי חבר שאהבתי מעבר להערכה התקשורתית ציבורית. פשוט אדם שהוכיח אנושיות ברגעים קשים שהיה כיף להשתעשע עם הציניות החדה והמשובה, שהתבססה על ההומור הכי משובח - הומור עצמי. איש שהכיר בערך עצמו אך לא גבה ליבו שהשקיף ממעל ודיבר בגובה עיניים. ביקש ממני לקצר הספד שצפה, אז אני מצרף אורן - אהבתי אותך מאוד".
במשרד החוץ ספדו לעיתונאי המוערך: "במשך שנים פתח אורן בפני הציבור הישראלי צוהר למתחולל בעולם, סיקר תהליכים ואירועים שעיצבו את הזירה הבינלאומית והדיפלומטית, וסייע להבין את המורכבות הניצבת מאחורי הכותרות. אנו מבקשים להביע את הערכתנו העמוקה לעשייתו רבת השנים של אורן נהרי כעיתונאי וכאיש חדשות חוץ - עשייה שהתאפיינה בסקרנות, ברוחב היריעה, וביכולת יוצאת דופן להרחיב את נקודת המבט על העולם".
נהרי נולד ב-1955 בחיפה. הוא בוגר בית הספר הריאלי בעיר, ובצה"ל שירת בתפקידי מודיעין. לאחר שחרורו מהצבא הוא למד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובזמן לימודיו עבד כקצין ביטחון בערוץ הראשון, עד שחבר הילדות שלו, העיתונאי והמרצה ירין קימור, גייס אותו למחלקת הספורט שם שהייתה בניהולו של אלכס גלעדי.
נהרי החל לעבוד במחלקת הספורט בתפקידים שונים, ובשנת 1986 עבר למחלקת החדשות, שימש ככתב חדשות חוץ, ומשנת 1993 שימש עורך חדשות החוץ בערוץ הראשון. הוא ייסד את התוכנית "גלובוס", היה ממגישי תוכנית חדשות הלילה "מהיום למחר" וכן הגיש משדרים מיוחדים בנושאים שונים. במהלך הקריירה סיקר מהשטח את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה, את רצח העם ברואנדה, את הטיהור האתני בקוסובו ואת פיגועי 11 בספטמבר. כמו כן, הוא ראיין את נלסון מנדלה, את הדלאי לאמה, את המחזאי והסופר ואצלב האוול ואת נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש.
במרוצת השנים הוזמן נהרי פעמים רבות כפרשן מומחה לערוצי הטלוויזיה והרדיו השונים וכן לאוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל ובעולם. הוא כתב טורים בעיתונים ובכתבי עת שונים ואף הרצה באוניברסיטת ת"א ובמסגרות שונות. ביוני 2013 זכה בפרס סמולר ג'וינט לעיתונות על "עשייתו רבת השנים בתחום".
לקראת סוף 2016 סיים נהרי את עבודתו ברשות השידור, ועבר לשמש כפרשן באתר "וואלה". במאי 2023 החל להגיש מדי שבת בבוקר תוכנית שבועית בכאן ב' במקומו של יצחק נוי. כאמור, ביום שבת שודרה התוכנית בפעם האחרונה, ובמהלכה הוא נפרד מהקהל.
"זוהי התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'", אמר נהרי והוסיף: "כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות, היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור ולא אוכל להמשיך ולשדר. אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן והמיקרופון. מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. זכרו, העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם - המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות. לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין. אז תודה, תודה לכם ולכן, המאזינות והמאזינים שהייתם איתי כל הדרך".