זמיר בכותל: לנצח נהלך חגורים בחרב; על כל חלקי העם לשאת בנטל
ב-20:00 נשמעה צפירה בת דקה ואחריה החלה העצרת הממלכתית ליום הזיכרון. הרצוג: "לא על חרבנו אנו חיים, אלא לצידה; לדור המלחמה מגיע לחלום על היום שאחריה". הרמטכ"ל זמיר: "נדרשת שותפות מלאה של כל חלקי העם בנשיאה בנטל"
מדינת ישראל מרכינה הערב (שני) את ראשה עם פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה: ב-20:00 נשמעה צפירת דומיה בת דקה, ואחריה החל בכותל המערבי הטקס הממלכתי במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר ומשפחות שכולות.
הנשיא הרצוג הדליק את נר הזיכרון, כשאת הלפיד הגישו לו לאה זהר ונכדתה, תומר זיסר - אלמנתו של רב-סרן עילי זיסר ז"ל, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל שנפל ב-7 באוקטובר. עילי וצוותו היו מהכוחות הראשונים שהוקפצו למשימת החילוץ בקיבוץ כפר עזה. במהלך הלחימה להצלת אזרחים, נקלע הכוח למארב של למעלה ממאה מחבלי חמאס שהתמקמו בממ"דים ועל גגות הבתים. בקרב הקשה נהרגו ארבעה לוחמים: טל כהן, הדר קמה, אמיר צור ועילי זיסר. עילי היה בן 27 בנופלו, והותיר אחריו רעיה, הורים ושלושה אחים.
לאחר מכן נשא הרצוג את נאומו, שבו סיפר על רב-סרן ד"ר איתן מנחם נאמן, רופא בסורוקה שנפל בקרב בשדרות כשידו אוחזת ברימון כדי להגן על חבריו. הרצוג קישר בין איתן לבין פיוט עתיק שגילתה בת דודתו, שנכתב לפני אלף שנים על ידי רבה של עזה הקדומה, רבי נתן בן ישועה, שביכה את מות בנו. "אלף שנים מפרידות ביניהם, אך ביניהם שרשרת אחת של כאב ושירה", אמר הנשיא.
"רב-סרן ד"ר איתן מנחם נאמן היה רופא אהוב במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. אדם שהקדיש את ימיו להצלת חיים וטיפל בילדים מכל רחבי הנגב. ב-7 באוקטובר איתן רץ לבית החולים, עמד בין הפצועים, ונלחם על חייהם. למחרת כבר נקרא למילואים, שבהם התעקש לשרת למרות תפקידו המשמעותי בבית החולים. ב-9 באוקטובר, במהלך סריקות בקצה העיר שדרות, נתקל הצוות של איתן במחבלים. איתן בחר כפי שבחר תמיד - להסתער. הוא לחם בגבורה, עד שנפל בקרב, ואיתו חבריו ליחידה, סרן יובל הלבני ורב-סמל ראשון אביחי אמסלם ז"ל".
"שנתיים אחר כך", המשיך הרצוג, "בחגיגות בר המצווה לבנו של איתן, כאן בכותל, פגישה מקרית עם הרב שטיפל בגופתו של איתן, לימדה את משפחתו, פרק נוסף בסיפור הגבורה. הם גילו שאיתן נפל, כשידו אוחזת ברמון חי, שזרקו המחבלים לעבר הכח. רימון שאיתן תפס, אך לא הספיק להשליך בחזרה. איתן, בן ארבעים וחמש בנופלו, הותיר אחריו את אשתו יעל ושבעת ילדיהם, את אמו הדסה וחמשת אחיותיו - והמון בני אדם שחבים לו את חייהם.
"בשנתיים וחצי האחרונות ארצנו התמלאה בדמותם - בכל קרן רחוב - מחייכות אלינו פנים תמימות ויפות, ולצידן שורה קצרה. דרישת שלום של גיבורים, כמו צוואות, בכל פינה. נופלות ונופלים, שם, ותמונה. וליד כל אחת מן הפנים - משפט, ציטוט, או בקשה: 'אל תפסיקו לרקוד'. 'בחיוך!'. 'היו טובים, הכי טובים!'; 'כמה כוח יש לנו!'. מילים שמתחברות לשיר אחד גדול, צלילי זכרון על מדבקות - 'שירת הסטיקר' של דורנו - שירת החיילים שהלכו מעמנו, שירו של דור מופלא. זהו שיר של חיילים, לוחמות ולוחמים, שנלחמו ונפלו - על הזכות לשיר את שירת עמנו - על הזכות של כולנו לשאת, את שירת החיים".
"לא על חרבנו אנו חיים, אלא לצידה", הדגיש הרצוג בנאומו מול חומות העיר העתיקה. "נאחז בה בעת הצורך ביד האחת, והיא תהיה חדה ונחושה. אך הרוח חייבת להיות עוצמתית ונטועה ביד השנייה. החרב היא כלי בידינו, אבל הרוח - היא מטרתנו". בסוף דבריו קרא הנשיא לאחדות, כשהוא מצטט את סגן עברי דיקשטיין ז"ל שנפל בלבנון: "לכולנו יש ארץ אחת, לכולנו יש פנים יפות". הרצוג סיכם ואמר כי "ההיסטוריה מלמדת: כשהקולות משתיקים זה את זה - הסכנה גוברת. כשהקולות שרים יחד - האומה מתגברת. בשמם של הנופלים, עוד נשיר כולנו יחד את השיר שאחרי המלחמה".
"כשפוסקים הקרבות", אמר הנשיא, "מופיע השקט. כמו הרגע הקדוש אחרי הצפירה שקורעת את השמיים. אך בשקט הזה אין מנוחה, זהו שקט כבד, שנותר בו חלל. שקט שבו אם מדפדפת באלבום וצורבת בעיניה כל זיכרון. שקט של אהוב, החושב על בת זוגו, שהספיקה להקליד הודעה, אך לא הספיקה לשלוח. שקט של ילדה וילד, שעבורם חיבוק של אבא או אימא, זו מילה אבודה. שקט של נכד, שהבטיח לבקר אך לא בא, שקט של נכדה, שתכננה להתקשר, אך קולה, כבר לא ישמע. שקט שאין לו שפה, וגם אין בו נחמה. ובתוך השקט הזה, מבינים, שגם כאן, מול כותל הדמעות, המילים נעצרות ונותרת דממה.
הרצוג אמר עוד: "לעם שלנו שיר אחד, שיר מרובה קולות. בבית המקדש, על ההר הניצב מעל המקום הקדוש בו אנו עומדים, שרו פעם יחד, שירת הלויים. מקצב אחד, בקולות שונים. מחוץ לחומות, תמיד עמדו אלה שחיכו שנפסיק לשיר יחד. וכשהפסקנו - חרב ביתנו. ההיסטוריה של עמנו חוזרת ומלמדת: כשהקולות משתיקים זה את זה - הסכנה גוברת. כשהקולות שרים יחד - האומה מתגברת. במקום הזה, בו מושבעים דורות של לוחמים, נישבע כולנו - לעולם לא לשכוח את הנופלים, ומתוך הכאב והקושי ומתוך ההישגים הגדולים, נשבע להוסיף ולשיר את שירת החיים, לעד נישא את זכרם בלב האומה, ובשמם עוד נשיר, כולנו יחד, את השיר שאחרי המלחמה".
הרמטכ"ל: "נדרשת מכל חלקי העם שותפות עמוקה בנשיאה בנטל"
הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר אמר בכותל: "האבנים הללו הן יותר מאבנים. הן תעודות חיות על מה שהיה; הן מחזיקות את התקווה למה שיהיה", פתח הרמטכ"ל בציטוט של ההיסטוריון יוסף קלוזנר. הוא הדגיש כי המלחמה הנוכחית היא המשך ישיר למאבק על הזכות להכות שורש בארץ: "על צדקת הדרך הזאת לחמו בכל דור ודור, ועל הבטחת שלומו של עם ישראל בארצו אנו ממשיכים להילחם גם בשעה זו".
בהתייחסו למערכה האזורית, אמר הרמטכ"ל: "השנה החולפת בחנה אותנו בכל זירה. תקפנו את הקמים להורגנו ביד ארוכה המגיעה לכל מקום. יצאנו למערכה חסרת תקדים נגד המשטר האיראני, תקפנו בעוצמה וסיכלנו את תוכניותיו. לא נאפשר לאיראן לממש את שאיפותיה ונבטיח את נצח ישראל". הוא הוסיף כי צה"ל פועל ליצירת מציאות חדשה בלבנון ולהשבת הביטחון ליישובי הצפון והדרום.
הרמטכ"ל פנה למשפחות השכולות והזכיר את סרן אור מוזס, שנפלה בקרב בבסיס זיקים ב-7 באוקטובר לאחר שהצילה את טירוניה: "אני כואב את חסרונם של הנופלים בגופי ממש. נחמה אמיתית לא אדע לתת, רק יד מחבקת וכתף להניח מתחת לאלונקה המייסרת של כאב השכול". הוא הדגיש את המחויבות להשבת נעדרי צה"ל ולליווי הפצועים. לסיום אמר זמיר כי "כדי להגשים את חזון השגשוג, נדרשת מאיתנו כעם שותפות עמוקה במשימת הביטחון ונשיאה בנטל מתוך למידה והשתנות. הלכידות היא תנאי לקיומנו. כאן, למרגלות הכותל, אנו זוכים לזכור את הציווי שהותירו לנו - לעמוד יחד למען העם והארץ".
טרם נאום הנשיא הקריא בטקס סא"ל במיל' יעקב קליין את תפילת "יזכור". סא"ל קליין, מפקד גדוד "אריות השומרון" שנפצע בפעילות מבצעית בסבב המילואים השלישי כשרכבו הממוגן עלה על מטען גחון עוצמתי שגבה את חייהם של שני לוחמים. עם פרוץ אירועי 7 באוקטובר, הוא פעל במהירות והקפיץ את לוחמיו למחסני החירום (ימ"ח) עוד בטרם התקבלה פקודת הגיוס הרשמית. הגדוד תפס אחריות מבצעית על גזרת טלמונים שבשומרון, ובמהלך חודשי הלחימה ביצע מבצעים רבים שבמהלכם נעצרו ונפגעו עשרות מחבלים.
ב-20 בינואר 2025, במהלך סבב המילואים השלישי של הגדוד, הוביל קליין את הכוח בפעילות מבצעית כשהוא נוסע ברכב ממוגן. במהלך הנסיעה עלה הרכב על מטען גחון שהוטמן בכביש. מעוצמת הפיצוץ נהרס הקשר ברכב וקליין נפצע אנושות. לאחר הפיצוץ פונה קליין לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. כששב להכרה, התבשר המג"ד על האובדן הכבד של הגדוד, כשנודע לו כי שני לוחמים נוספים שהיו בכוח נהרגו בתקרית הקשה.
לצד תומר עמדה כאמור סבתה, לאה זהר, אלמנתו של סמל-ראשון במיל' צפניה סולמון ז"ל. צפניה, לוחם צנחנים, נפל במלחמת יום הכיפורים, ב-18 באוקטובר 1973, בדיוק 50 שנים לפני נפילתו של עילי. הוא נהרג במהלך התקפה של קומנדו מצרי על מוצבו בגזרה המזרחית של תעלת סואץ. צפניה היה הראשון שהגיע לעמדה והשיב אש במאג שגרמה לנסיגת המצרים, אך במהלך הקרב נפגע בראשו ונהרג. הוא היה בן 24 בנופלו, והותיר את אלמנתו לאה, בן שנולד לאחר מותו, הורים ואחות.
תת-אלוף במילואים יאיר וולנסקי, מבקר מערכת הביטחון, יקרא "קדיש" לזכר בנו, סמל אביעד אלחנן וולנסקי ז"ל. אביעד, לוחם שריון מגדוד 77 שבחטיבה 7, שנפל בקרב בדרום לבנון ב-26 במרץ 2026. כשבוע וחצי לאחר תחילת הלחימה בגזרה, ויום בלבד לפני נפילתו, הספיק אביעד לשוחח עם משפחתו ולספר בגאווה על חלקו במערכה. בלילו האחרון יצא יחד עם צוות הקרב הגדודי למשימת כיבוש הכפר דיר סיריאן שבדרום לבנון. במהלך הפעילות נלחם צוות הטנק של אביעד, בפיקוד מפקד המחלקה, מול מחבלים בטווחים קצרים. אביעד, ששימש כתותחן, ביצע ירי פגזים ומקלעים לעבר מקורות הירי. בשעות הצהריים נורה מטח טילי נ"ט לעבר הכוחות. אחד הטילים פגע ישירות בטנק, ואביעד - רק בן 21 נהרג במקום. הוא הותיר אחריו את הוריו, אלישבע ויאיר, אח ואחות.
לפי נתוני משרד הביטחון, מספר הנופלים עומד על 25,648 חללים משנת 1860 ועד היום. מאז יום הזיכרון אשתקד נוספו 174 חללים למניין, בהם רס"ל (מיל') לידור פורת ורס"ב (מיל') ברק כלפון שנפלו בלבנון בסוף השבוע האחרון. בנוסף, מניין החללים האזרחיים שנרצחו בפעולות טרור עומד על 5,313 בני אדם, כאשר 79 מהם נרצחו בשנה האחרונ - חלקם הגדול במהלך המבצעים "עם כלביא" ו"שאגת הארי".
אירועי הזיכרון יימשכו לאורך הערב בטקסי "שרים לזכרם" וערבי שירי לוחמים. מחר ב-11:00 תישמע צפירה בת שתי דקות, ולאחריה יחלו טקסי הזיכרון הממלכתיים בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. בשעה 13:00 ייערך בהר הרצל הטקס הממלכתי לחללי פעולות האיבה. אירועי היום יינעלו מחר ב-19:45 בטקס הדלקת המשואות, שיפתח את חגיגות יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל. מוקדם יותר היום, בשעה 16:00, נפתחו אירועי יום הזיכרון הממלכתיים בבית יד לבנים בירושלים. בטקס נאמו ראש הממשלה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה וראש העיר ירושלים משה ליאון, לצד עדויות של משפחות שכולות מכל מלחמות ישראל.