"תחזיקו את המדינה בציפורניים": עובדי המוסד ב"זיכרון בסלון"
ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, קיים המוסד אירוע "זיכרון בסלון" כדי לשמוע עשרות עדויות של שורדי שואה. השנה ניתנה במה מיוחדת לקרובי משפחותיהם של עובדי הארגון: "חלקנו בשבירת מסך השתיקה סביב השואה הוא ייחודי". ראש המוסד: הסיפורים שלכם משקפים אנושיות, אומץ לב וגם אופטימיות, תקווה, צמיחה מהאפר ותקומה"
ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג, קיים המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים אירוע "זיכרון בסלון" זו השנה השנייה כדי לשמוע עשרות עדויות של שורדי ושורדות שואה. השנה בחרו במוסד לתת במה מיוחדת לשורדי שואה, בני משפחה ומקורבים של משרתי ומשרתות ארגון הביון הישראלי, שרבים מהם התגייסו מתוך תחושת שליחות להגשים את חלומם של מי ששרדו את התופת – הקמת מדינה חזקה ועוצמתית לעם היהודי.
אוה אסתר גלט נולדה בשנת 1926 בהונגריה. כשהתחילה המלחמה היא הייתה נערה צעירה ונשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו עם כל משפחתה ב-1944. היא שיתפה את עובדי המוסד באחד הרגעים שבהם נידונה לחיים: "לא ידענו איפה אנחנו. לא היה זמן להגיד לאבא או לאחי שלום, או לחבק. כלום. זה קרה ברגעים. הלכנו מרחק לעבר במה ששלושה ארבעה אנשי אס-אס ישבו עליה. אחד מהם עמד והסתכל עלינו כשהתקרבנו. סבתא חיבקה אותי. פתאום, בלי מילים, איש האס-אס סימן לאימא שלי עם המקל הקטן שהיה לו ביד לפנות לכיוון אחד, ואז סימן לי ללכת לעברה. אני ואימא הלכנו לכיוון אחד וסבתא ודודה שלי לכיוון השני. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותן".
אווה שרדה את המלחמה עם אמה, ועלתה לארץ בשנת 1948 והקימה בית ומשפחה. למטה המוסד הגיעה בפעם הראשונה לשתף בעדותה במסגרת אירוע זיכרון בסלון שבו התארחו 27 עדים ועדות קרובי משפחתם של משרתי ומשרתות הארגון ודור שני לשורדים, ששיתפו את עובדי הארגון בסיפורם האישי. זו לא הפעם הראשונה שהיא משתפת בסיפור הישרדותה, אבל ההגעה למוסד הייתה עבורה רגע מרגש במיוחד.
"למען האמת, הופתעתי; כי לא ידעתי שאני באה למוסד", היא שיתפה. "המוסד עבורי מוביל אותנו לאיפה שאנחנו. זה הסוד זה הכוח של ישראל. אני זוכרת את בעלי אומר: 'עם עשר ציפורניים תחזיקו את המדינה. אין משהו אחר'. כל הילדים ספגו את האווירה, בלי ללמד אותם להיות פטריוט או ציוני. זה היה באוויר".
יעקב שניידר, סבה של הדס חנה שוחט ז"ל, עובדת המוסד, הגיע בבוקר אירוע זיכרון בסלון למטה הארגון כשהוא מוקף בבני משפחתו בהתרגשות רבה. הוא סיפר את סיפורו האישי הקשה מהמלחמה, וכיצד בבוקר אחד, נרצחו אחד עשר בני משפחתו, והוא נותר עם אביו לשרוד את הזוועות עד ששוחררו ממחנה העבודה באוקראינה, ועלו לארץ ישראל בשנת 1949.
נכדתו הדס ז"ל, נפטרה ב-28 בינואר 2022 בתום מאבק במחלת הסרטן, כשהיא בת 36 בלבד. הדס התגייסה לשירות במוסד ב-2003 כבת שירות לאומי, ולאחר מכן נקלטה כעובדת מן המניין, והמשיכה בשירותה כאנליסטית במשך 18 שנים. ראש המוסד, ברנע, מנהליה וחבריה של הדס ז"ל שיתפו את משפחתה, וסיפרו כיצד הביאה את הערכים אותם ספגה בבית ילדותה לעבודתה בארגון. טוב ליבה, נדיבותה וצניעותה הלכו לפניה, והיא כבשה רבים בזכות ליבה הענק, וגישתה החיובית לחיים. הדס הותירה אחריה בעל, ושלושה ילדים, יאיר, גלעד ותמר.
מרדכי צ'כנובר, שורד מחנה בירקנאו-אושוויץ, אשר הקדיש את חייו לליווי מסעות לפולין ולהנצחת השואה, וליווה גם את המוסד במשך שנים ארוכות במסעות עובדים ומפקדים לפולין, העיד גם הוא בפני משרתי הארגון.
בתום העדויות, נערך טקס הוקרה לשורדי השואה, בהשתתפות בני משפחתם, וכלל עובדי הארגון. ראש המוסד דוד ברנע בנאומו: "קשה לשמוע את מה שאתם מספרים, אבל חובה להקשיב. חוויתם התקפה אכזרית וברוטאלית, על היהדות שלכם, על עצם קיומכם. חלפו כמעט 80 שנה, ועדיין קשה להאמין עם אלו מנגנונים מפלצתיים של הרס והשמדה נאלצתם להתמודד. הסיפורים שלכם משקפים אנושיות, אומץ לב, נחישות, התמודדות עם אובדן נורא ועם בדידות תהומית, ולצד כל אלה – אופטימיות, תקווה, צמיחה מהאפר ותקומה אישית ולאומית".
בדבריו התייחס ברנע, לראשונה, למבצע "פינאלה", שהוביל המוסד לחטיפת הפושע הנאצי אדולף אייכמן לפני 63 שנים, בחודש מאי 1960, ולתרומתו הייחודית של המוסד בסדיקת מסך השתיקה אודות השואה בראשית ימיה של המדינה: "היה צריך אומץ רב כדי להפר שתיקה זו, לדבר על מה שהיה, ולהעביר את הסיפור הנורא והבלתי ייאמן אלינו – דורות על דורות של יהודים. אחד האירועים המכוננים שאפשרו את שבירת השתיקה היה משפט אייכמן, ומה שאפשר את המשפט היה מבצע חטיפתו של אייכמן והבאתו לישראל כדי שיעמוד לדין, כדי שנשמע אחת ולתמיד את הקולות ששתקו עד אז".
"מבצעי המוסד מופנים כולם לעבר איומים קיימים ועתידיים, ומתרכזים מטבע הדברים במדינות העוינות הסובבות אותנו, באיומים המופנים כלפינו", הוסיף ברנע. "והנה, מבצע חטיפת אייכמן עשה משהו אחר לגמרי, הוא אפשר למדינת ישראל הצעירה לדבר על השואה, פתח את הסכר. בעיניי היה זה אחד המבצעים המשפיעים ביותר של המוסד, אחד החשובים ביותר, והוא בכלל לא היה מבצע ביטחוני. הוא היה מבצע לאומי, מוסרי וערכי בראש ובראשונה. חלקנו בשבירת מסך השתיקה סביב השואה הוא חלק ייחודי של הארגון שלנו".