מייה שם באו"ם: "תהיו אנושיים, עזרו לנו להחזיר אותם הביתה"

מייה שם, שנחטפה ב-7 באוקטובר והושבה במסגרת הסכם להשבת החטופים בנובמבר אשתקד, לא עוצרת, ואחרי שבשבוע שעבר נאמה באירוע של הקונסוליה הישראלית בניו יורק, אמש (רביעי) נאמה באנגלית באו"ם. בנאומה מתחה שם ביקורת חריפה על התנהלות הקהילה הבינלאומית. בין היתר ביקרה את הצלב האדום על כך שלא ביקר אותה במהלך שהותה בעזה - למרות שהייתה פצועה קשה, וגם לא אף אחד מהחטופים בשנה האחרונה. שם מתחה ביקורת נוקבת גם כלפי האו"ם בנוגע לסוגיית החטופים.

מלווה באמה אמרה הצעירה בת ה-22: "לפני שנה וחודש הלכתי עם החבר הכי טוב שלי למסיבה שהפכה למרחץ דמים. מאות צעירים וצעירות נורו, בותרו ואחרים נחטפו באכזריות למנהרות הגיהנום בעזה. נורתי מטווח אפס והיד שלי כמעט התנתקה מהגוף שלי, תלויה ומדממת. מסביבי, שמעתי צרחות של אנשים שנאנסו ונרצחו בזמן שהרוצחים שלהם צחקו. אליעד טולדנו חברי הטוב ביותר נחטף לנגד עיניי, ולא ידעתי שהוא יירצח ולעולם לא אראה אותו שוב. לאחר מכן נגררתי בשיער לרכב עם שבע מפלצות של חמאס, שחטפו אותי ותוך כדי צעקו משמחה".

"50 ימים נשארתי לבד, סובלת מכאבים נוראיים ביד, בלי שום טיפול", היא המשיכה: "מחבל חמאס היה יושב מולי בחדר חשוך עם אקדח מכוון לראשי. אף סוכנות הומניטרית אחת לא ראתה אותי או טיפלה בי, אפילו כשהיד שלי החמירה. איפה היה הצלב האדום? איפה האו"ם שידרוש גישה אלינו? ביום ה-50 הורידו אותי למנהרות הגיהנום שם הוחזקתי בכלוב קטן עם עוד חמש ישראליות. שני מחבלים חמושים דאגו שנשב בחושך בדממה".

מייה הוסיפה: "כשחזרתי הביתה, נזקקתי לניתוח מציל חיים בזרועי. עברה יותר משנה והאו"ם לא נקף אצבע כדי לשחרר את החטופים. אתם יושבים כאן על הכיסאות הנוחים שלכם ודורשים את חיי החברים שלי כאילו הם עניין פוליטי ולא אנשים חפים מפשע שמעונים על ידי טרוריסטים. אני שואלת אותכם, למה בכלל יש לנו או"ם אם לא תעמדו לצידנו ברגעים האפלים ביותר? במה מסייעות ההחלטות, הוויכוחים וההבטחות הריקות שלכם? אם החולים, הקשישים, האמהות והילדים האלה נשארים להירקב במנהרות הטרור".

שורדת השבי סיימה את דבריה בדרישה לתמיכת האו"ם להשבת החטופים, ואמרה: "אני עומדת כאן כדי להדהד את זעקותיהם של 101 החטופים שנמצאים עכשיו בגיהנום כבר יותר משנה. תסתכלו עליי. אני ההוכחה שעדיין ניתן להציל אותם. ברגע זה, הם 60 מטר מתחת לאדמה ללא אוויר ולא אור, ללא תקווה, והחברים שלי עדיין מוחזקים על ידי מפלצות. הלב שלי עדיין איתם, שבוי בעזה. אני עומד כאן ודורשת מכם להביא את כולם הביתה עכשיו. פשוט תהיו אנושיים, תמצאו קצת מוסר, תמצאו קצת אומץ ותדברו. עזרו לנו להחזיר אותם הביתה".