"הנשמות קשורות יחד": עומר ונקרט חוזר לרגעי האימה במיגונית המוות
עומר ונקרט נחטף מהמיגונית אחרי שנמלט מהטבח במסיבת הנובה, וחזר לישראל אחרי 505 ימים במנהרות חמאס. באותה מיגונית נרצחה נועה זנדר, בת 22, אחותה הקטנה של כתבת חדשות 13 חן זנדר - שפגשה אותו ושמעה ממנו על הרגעים האחרונים במיגונית - ועל רגעי החטיפה והשבי: "או שיחלצו אותי – או שיירו בי. שתי האופציות היו בסדר מבחינתי"
במשך 505 ימים שהה עומר ונקרט (24) מתחת לאדמה, במנהרות של מחבלי חמאס ברצועת עזה, לאחר שנחטף ב-7 באוקטובר ממיגונית המוות ברעים - באותו מקום ארור שהוליד חיבור מיוחד בין משפחות, בין נשמות, בין מי שכבר אינם איתנו לבין מי שיכול עכשיו לספר מה קרה להם - שבו נרצחה גם נועה זנדר, רק בת 22. במשך כל אותו זמן הוא היה מנותק לחלוטין מתקשורת כלשהי, וכעת הוא רואה במו עיניו את מה ששמע רק בסיפורים - ומוכן לעשות כל שיידרש ממנו, עד שגם החברים שלו שעדיין בעזה יחזרו הביתה: "היה לי ברור באופן חד-משמעי שאצטרף למאבק הכי חזק שאני יכול. אני יודע מה קורה שם, אני יודע מה הם עוברים ואני חושב שלכולם מגיע לאהיות איפה שאני עכשיו. בבית".
כתבות נוספות:
עומר ונקרט ונועה זנדר היו כמעט באותה שכבת גיל, התחנכו באותה תנועת נוער, נפגשו בעבר ויש להם גם חברים משותפים - אבל באותו בוקר במיגונית לא זיהו זה את זו. עם זאת, הסיפור של עומר - שגם הוא עדיין לא שלם - עוזר להבין קצת יותר מה עבר על נועה ברגעיה האחרונים. הוא זוכר כמעט כל פרט מחריד מהשבי ומוכן לשתף כמעט בכל - בתנאי שכולם יבינו מיהו האויב האכזר שממול, וכמה הזמן קריטי בשביל מי שעדיין שם.
בכיכר החטופים הוא נפגש עם לירי אלבג. השניים לא צריכים לערוך היכרות מוקדמת. יש להם שפה משותפת שמבינים רק כמה עשרות ששרדו את התופת וחזרו כדי לספר. שניהם הוחזקו עם חברים שהפכו למשפחה, אבל לכל אחד מהם סיפור שונה, קשה ובלתי נתפס - שהתחיל באותה שבת ואותו הם עדיין מנסים להרכיב. ונקרט זוכר את רגעי האימה במיגונית - וסיפר שהוא לא הבין מה קורה מחוץ לחלל הקטן והצפוף: "לא ידענו כלום. התחילו אזעקות במסיבה, הגענו מהר מאוד לכביש, למיגונית הראשונה, עצרנו בצד ונכנסנו - שם התחלנו להבין שיש חדירת מחבלים. לא העלינו על הדעת שזה משהו שקרוב לכמויות האלה".
"הדד-ליין שלנו היה ליל הסדר", הוא אומר ללירי בהתייחס לחבריו - גיא גלבוע-דלאל ואביתר דוד - שעדיין בשבי. "אני באמת מפחד לדמיין את הרגע הזה שבו הם מבינים בינם לבין עצמם שהלחימה התחדשה, וששלב ב' של העסקה לא קורה", הוסיף בכאב. "הרי אני חוויתי על בשרי, על גופי, מה המשמעות של עסקה שלא יוצאת לפועל. רמת התסכול שיש לחמאס עכשיו היא פי כמה וכמה ממה שהכרתי".
כשהמחבלים מתוסכלים, אומר ונקרט, הם מרעיבים את החטופים - ומכאן הדרך לאלימות פיזית והתעללות קצרה מאוד: "מבזים אותך, יורקים עליך, משליכים עליך דברים; לוקחים את האוכל ומטיחים לך אותו בפנים. זה קרה. המחבל לקח קרטון של גבינה למריחה והשליך אותו על הפנים שלי. בא לו להוציא תסכול, בא לו בידור - או שסתם יהיה לך רע".
לכן, לדבריו, היה לו חשוב להיפגש עם שרה נתניהו - שלה סיפר לה דברים שלא סיפר לאיש: "חשוב לי שמקבלי ההחלטות ידעו את הדברים כדי שיבינו שאין זמן. יש רגעים שבהם אתה קרוב מאוד להישבר. אתה אומר, 'אני לא מסוגל יותר. או שיחלצו אותי או שיירו בי - שתי האופציות היו בסדר מבחינתי'. פשוט הרגשתי שאני במצב נפשי שממנו אין נקודת חזור. אני לא אוכל להשתפר. זהו, זה נגמר?".
