ל"ג בעומר בפתח: תנאי אקלים חדשים דורשים פתרונות חדשים

ל"ג בעומר הוא חג שמתקשר בשמחתו לאש, למדורות ולשיפוד של מרשמלו. עם זאת, לאחר שריפת הענק שהשתוללה ביום הזיכרון האחרון בהרי ירושלים - לחלקנו ההקשר השתנה. אומנם השריפה הסתיימה ללא פגיעות בגוף, אך היא גבתה מחיר אקולוגי כבד של קרוב ל-20,000 דונם של יער שנשרף. על פי דו"ח של התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP), שינוי אקלים ושינויי שימוש בקרקע צפויים לגרום לעלייה בתדירות ובעוצמה של שריפות יער, עם צפי לעלייה עולמית של עד 30 אחוז בשריפות קיצוניות עד 2050. התגברות השריפות מושפעת משילוב של גורמים אקלימיים, בראשם ירידה בלחות שמשפיעה על התייבשות הצמחייה ורוחות חזקות. בעוד שאפשר לחשוב על פתרונות להרטבת הצמחייה, האם ניתן למצוא דרך להחליש את הרוח?

המדורה שעפה ברוח

לקראת ל"ג בעומר יצא צו איסור הדלקת מדורות והבערת אש בכל הארץ עד תחילת השבוע הבא (18.5), בשל תנאים קיצוניים שמעלים את הסבירות להתפתחות שריפות והתפשטותן. נוסף על כך, במכתב שפורסם במרץ האחרון על ידי "פורום האקלים הישראלי" נכתב כי עקב נתוני הבצורת ומיעוט המשקעים בחורף האחרון, הקיץ הקרוב עלול להיות קשה מקודמיו, עם גלי חום קשים ושריפות ענק שעלולים לפגוע בתפקוד המשק ולאיים על החוסן האנרגטי בישראל. השריפה האחרונה בהרי ירושלים הושפעה בין היתר מהרוחות החזקות שתרמו להתפשטות מהירה של הלהבות. גם שריפות הענק ההרסניות שהשתוללו בקליפורניה בתחילת השנה הושפעו מהיובש יוצא הדופן של הצמחייה, לאחר תקופה שחונה ולצד משבי רוח עוצמתיים של עד 160 קמ"ש.

לרוח יש תפקיד מרכזי בהתפשטות שריפות יער מכמה סיבות. רוחות חזקות מפיצות גיצים למרחקים, לעיתים לעשרות ואף למאות מטרים מקו האש, ומדליקות מוקדי שריפה חדשים. נוסף על כך, הרוח מספקת עוד חמצן לשריפה, מה שעשוי להגביר את עוצמת הלהבות.

אחד הפתרונות הרווחים בארץ להתמודדות עם שריפות באזורים מיוערים הוא יצירה של אזורי חיץ. מדובר ברצועה רחבה של שטח שפנוי מצמחייה דליקה שממוקם בתוך אזורים מיוערים ומסביב ליישובים. ברצועה כזו נעשה דילול של צמחים ועצים דליקים וגבוהים במטרה למנוע מהאש להתפשט. בשריפה הגדולה בהרי ירושלים ב-2021, נמצא כי ישובים שהוקמו סביבם אזורי חיץ כמעט שלא נפגעו ביחס ליישובים אחרים. האם יש אפשרויות נוספות לעצור את הרוח או לכל הפחות להאט את עוצמתה?

הפוך על הפוך

שתילת עצים כחלק ממדיניות מניעת שריפות נשמעת כדבר שמנוגד לאינטואיציה הבסיסית. "הקשר לא אינטואיטיבי, בדרך כלל רואים את העצים רק כחומרי בעירה", אומר ד"ר דן הנדל, אדריכל, היסטוריון וחוקר שמתמקד ביערות כסביבות מלאכותיות. בשנים האחרונות חוקר הנדל שתילה יזומה של עצים במטרה להאט את הרוחות ובכך לעצור שריפות, לשפר סיכויים של גידולים חקלאיים ולעצור מדבור.

בטקסט קצר שכתב לאחרונה, הוא מציע להשתמש ב"חגורות מחסה" (shelterbelts) כדי לבלום התפשטות של שריפות. מדובר בעצים שנטועים בצפיפות לאורך גבולות של שדות, של יערות או של ישובים, ושביכולתם להאט את מהירות הרוח. "זה שעצים עוצרים רוח, זה לא חדש", אומר הנדל, "החקלאים יודעים את זה כבר מאות שנים ומשתמשים בטכניקה הזאת בשטחים קטנים. למשל, רואים את זה בארץ בשתילת עצי ברושים במרווחים סביב שדות של עצי פרי. העצים הם כמו 'שוברי גלים'; הם קוטעים את הרוח להרבה גלים קטנים ומורידים את העוצמה שלה. בפרויקטים גדולים יותר צריך לעצור רוחות חזקות יותר ואז יהיו כמה שורות של עצים".

בשל העובדה שמה שנשרף בשריפות יער הם העצים, הרעיון יכול להישמע מוזר. אבל כשזה נעשה בתכנון נכון, זה הרבה יותר הגיוני. "זה תלוי מאוד בסוג העצים", הוא מסביר, "עצים שיש להם תכולת לחות גבוהה יותר בוערים הרבה פחות. עץ האורן, שנחשב רגיש מאוד לאש, בוודאי לא יכול לשמש כחגורת מחסה מפני אש. צריך להתמקד בצמחים עם תכולת מים גבוהה או עם עלים קשים שבוערים לאט יותר. מחקרים הראו שבשריפות בקליפורניה, במקרים מסוימים, דווקא באזורים היותר מיוערים עצרו העצים את השריפות והנזקים היו חמורים פחות".

ההיסטוריה לא משקרת

לדברי הנדל, במשך מאות שנים התמודדה האנושות (או לפחות ניסתה להתמודד) עם הפוטנציאל ההרסני של הרוח על ידי עיצוב אסטרטגי של יערות. אחד מניסויי עיצוב הנוף הגדולים והאגרסיביים ביותר בהיסטוריה האמריקנית נעשה בשנות ה-30 של המאה הקודמת על-ידי ממשל רוזוולט בארצות הברית, כדי לעצור את סחיפת הקרקעות שהובילה לסופות אבק ענקיות באותן שנים. כחלק מהפרויקט נשתלו למעלה מ-220 מיליון עצים לאורך 160 ק"מ מקנדה ועד צפון טקסס. היתרונות הסביבתיים של חגורות המחסה עשויים להיות מגוונים. הם עוצרים סחיפת קרקע, מייצרים צל וכך שומרים על רמה גבוהה של לחות הצמחייה וגם מגבירים את המגוון האקולוגי.

במחקר שפורסם בשנים האחרונות, שבחן את יעילות הפרויקט, נטען כי חגורות המחסה סיפקו יתרונות נוספים. למשל, נדרשו פחות אסמים כדי להגן על בעלי החיים, החגורות שימשו בתי גידול לעופות ציד ולחיות בר אחרות, ובחורף הן הגנו על כבישים מהירים ומסילות רכבת מפני שלג שהיה עלול להיסחף. "מה שההיסטוריה של חגורות מחסה ביערות מראה היא שזה יכול להאט את מהירויות הרוח, לשנות את דפוסי הרוח ולתרום ליציבות חברתית וכלכלית בטווח הארו", אומר הנדל, "מציאת דרכים להחזיר אותן ולמטב את השפעתן היא קריטית בעולם שעולה בלהבות".

"בישראל קיים תחום מחקר מבוסס מאוד כבר משנות ה-60, בעיקר בכל מה שקשור להתמודדות של שתילת עצים עם סחיפת קרקע, למשל בנגב", הוא מסכם, "אבל בפרקטיקה עוד אין כאן מספיק הבנה בכל מה שנוגע לקשר בין עלייה בתדירות אירועי אקלים לזה שאפשר להשתמש בעצים כדרך לעצירת שריפות. מה שאני מתמקד בו כיום הוא להבין איך לעצב נכון את העצים כך שההשפעה שלהם על עצירת הרוחות תהיה מיטבית".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה