שוקי הרג את אביו כדי להגן על אמו: "חשבתי שהסבל ייגמר"

לפני 25 שנה, כשהיה חייל, ירה משה (שוקי) בסו באביו למוות, אחרי התעללות ארוכת שנים באמו. "זה היה ליל שמחת תורה, שאמור להיות הכי שמח", שיחזר בסו את אותו רגע גורלי. "בסעודה הרגשתי שזה כבר ממש על סף פגיעה פיזית קשה באמי. מבטי נפל על הרובה הצבאי, ובלי שום תוכנית מוקדמת איכשהו פתאום נכנסה לתוכי המחשבה".

עוד בילדותו המוקדמות, סיפר בסו, היה עד לאלימות פיזית קשה כלפי אמו. "היו סימנים מצד אבי שהוא מתכוון לרצוח את אמא. הוא הראה לאחותי כתבה מהעיתון על בעל שרצח את אשתו ואמר לה שבקרוב גם אנחנו נככב בעיתון". מיד אחרי הירי, לדבריו, הוא רץ לתחנת משטרה לדווח על מה שעשה. "אמרתי לעצמי שזהו, כל הסבל של כל השנים נגמר. אבל אז עוד לא הבנתי איזה סבל מצפה לי בהמשך".

בסו נידון לעשר שנות מאסר, אך כעבור ארבע שנים וחודש הוא שוחרר. "הייתי איזושהי דמות להערצה, מעין גיבור לאומי, וזה לא נכון", הדגיש בסו. "כל האהבה הזאת לא עזרה לי להיפטר מהקושי שלי עם עצמי. לא הייתי אמור לפעול ככה. הייתי ממש על סף איבוד שפיות, הרגשה של מועקה בלב". עם שחרורו מהכלא הוא נלחם לחזור לחיים שגרתיים, ולאט לאט התחזק באמונתו הדתית.

היום הוא מורה בבית ספר ובמקביל משמש גם גבאי בבית כנסת, שם הוא מקיים בכל שבוע שיעורים לשמירה על שלום המשפחה. יש לו בקשה לכל בית שיש בו אלימות: ללמוד מהניסיון המר שלו. "היום אני מנסה לעזור לאחרים לא להגיע למצבים כאלה", סיפר. לשאלה מה היה אומר היום לשוקי של אז, השיב בסו: "אל תלחץ על ההדק. תאזוק אותו בכוח, אבל לא מה שעשית".

גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, בכל פעם שבסו שומע על אישה שנרצחת על ידי בעלה הוא יודע שאמו יכלה בקלות להיות ברשימה הזאת. "כואב מאוד לשמוע על המקרים האלה, אבל כואב עוד יותר שזה לא מפסיק", טען. "אם לא מזדעזעים סימן שאנחנו בבעיה - התרגלנו".