"צריך עוגן": סקאזי על ההחלמה מהנגיף - ועל השנה הקשה בחייו

גם לסקאזי הקורונה לא באה ממש טוב, מדי ג'יי בין-לאומי שמופיע בחו"ל לפחות פעם בשבוע לעיני קהל משולהב של אלפי אנשים, הוא קורקע לביתו כמו כולנו והיחיד שבעצם רקד לצלילי הטראקים שלו היה הוא בעצמו, לפני חודש הוא גם התגלה כחולה מאומת. הימים האלה אמורים היו להיות העמוסים שלו בשנה. המרחב הבטוח של סקאזי, על עמדת הדי-ג'יי, נראה עכשיו רחוק מהבית שבראשון לציון וספק אם היה מסתגר שם תקופה ארוכה כל כך אלמלא הנגיף שמתפשט בחוץ. יותר מ-20 שנה הוא נחשב לאחד המוזיקאים המובילים בסצנת המוזיקה האלקטרונית והטרנס, מהישראלים הראשונים שחדרו ללב הזירה הבין-לאומית. "קיבלתי פסק זמן בכפייה לטפל בחיים הפרטיים שלי. פתאום אני מרגיש, לא רק שאני בארץ, אני מרגיש שעכשיו אני הכי ישראלי שיש", הוא מספר.

השמיים נסגרו, כל המסיבות בעולם הופסקו וסקאזי שנשאר בישראל כי אין לאן לברוח חזר להיות אשר סוויסה. הוא ניצל את החזרה לשגרה, בילה במסיבות ולא החמיץ אף אירוע - עד שנדבק בקורונה. ועד שהמומחים ימצאו את התרופה שתקל או חיסון, אשר מצדו מצא דרך אחרת להתמודד עם המחלה ועם החיים בבידוד, לשתף הכול באינסטגרם בלי פילטרים. סוויסה מספר כי "אין לי קהל, אז אני הקהל של עצמי, אז אני מצלם את עצמי. אין לי חברים, אני ממציא חברים, הכול בסדר".

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

מדממים: העצמאים האבודים של הקורונה – שנאבקים להתקיים

השר רפי פרץ נדבק בקורונה; 1,350 בני אדם אובחנו אתמול

בשכונת קריית מנחם בירושלים נמצא הבית שבו גדל אשר. דירה קטנה וצנועה שבה רקם חלומות. ההורים התגרשו כשהיה רק בן 14 ואשר מצא מפלט במוזיקה. מחלת הקורונה שבה נדבק אשר הייתה אקורד נוסף במנגינה שטלטלה את חייו בשנה האחרונה. אחיו אריה הלך לעולמו אחרי חודשי התמודדות ארוכים עם מחלת הסרטן. "היינו מאוד קרובים, הכי קרובים שיש", הוא מספר. "אני יכול להגיד בוודאות שאני מוזיקאי רק בגללו. הוא הביא לי את הגיטרה הראשונה שלי, הוא תמיד היה מנגן בגיטרה ומלמד אותי את האקורדים, הייתי מסתכל עליו, רציתי לדעת לנגן כמוהו. הכול מתגמד. העולם של אותו בן אדם נגמר לך מול העיניים וזה משהו שאתה לא יכול בחיים לחיות אותו הדבר אחרי דבר כזה".

המצב הנפשי, הבריאותי, הבדידות והגעגוע שהוא חווה דווקא עכשיו גרמו לסקאזי להמציא את עצמו מחדש. יותר רגש ומילים שאולי מכוונות לנשמה, אבל כסף אין כאן. "אבל אני מרוויח מזה לב, זה גם בסדר. לא הכול כסף", כך הוא טוען. החיים של סקאזי נראו לרובנו כמו חלום רחוק שרק מעטים זוכים להגשים, אבל חמשת חודשי הקורונה הביאו אותו עכשיו לחלום ולרצות את החיים הפשוטים שיש לרוב האנשים: "אחרי כל הדבר הגדול הזה שאתה אוכל את העולם 20 שנה, אין לך את העוגן הזה מסביבך שיגן עליך. כשדברים כאלה קורים, וגם לא, כשאתה חוזר מאיפשהו, שיחכה לך כאן, שזה גם ילד שזה היצירה הכי גדולה שיכולה להיות בעולם, וגם כן אישה. כשאני מסתכל על ההורים שלי, הם העוגן שלי כרגע, אבל אני צריך לבנות את העוגן שלי גם, הפרטי".