הזמר שסחף את ישראל עם "מועדון הקצב" - ומסרב להיות עצוב

ישראלים רבים מכירים את אביהו לנדוור בתור "אביהו פנחסוב", שיחד עם מועדון הקצב שלו, ממלא אולמות וסוחף את הקהל שהתמכר כבר לקצב שמשלב בין המוזיקה הבלקנית והמזרחית יחד עם השפעות רוק קלאסיות. כשהוא חמוש בשפם מפואר, משקפי שמש שלא יורדות מהעיניים וסבתא שהפכה לכוכבת בזכות עצמה, הפך פנחסוב לאחת הדמויות המרתקות כיום במוזיקה הישראלית.

את השעטנז המוזיקלי שבנה, חב פנחסוב לסבתו, שגם עולה עמו לבמה לעיתים. "בין כל ההופעות שהייתי עושה בחדר, עומד מול המראה שם את הופעות הרוקנרול-פאנק-אלוויס, היא הייתה מגיעה עם הקסטות מבולגריה, יוון וטורקיה והיא ואמא היו עושות דואטים בצרחות – זאת הייתה טברנה מהגיהנום", סיפר. "ספגתי את זה אם רציתי או לא רציתי".

עוד בחדשות 13:

"לא יודעת להוריד הילוך": מיכל הקטנה שבה לשגרה ועונה למבקרים

"לא רואה את עצמי ככוכבת גדולה": עדן אלנה מתכוננת לאירוויזיון

חידת עפרה חזה: המאבק על התדמית והסירוב לבצע את "שיר הפרחה"

פנחסוב מתעקש לשמור על חזות שמחה, אך בביקור בשכונת ילדותו בדרום תל אביב הוא חושף מעט מהסיפור שלעיתים רחוקות מסופר. "הרבה פעמים הרגשתי שהמקום הזה סוגר עלי ושנאתי את השכונה הזאת", הוא נזכר. "הייתי סוגר את הדלת בחדר, לוחץ 'פליי', מתלבש, מסדר את השיער ועובד על התנועות מול המראה. הייתי מופיע ונכנס לעולם משלי, אלה המקומות שהייתי אני".

"כשאמא שלי הייתה חולה והייתה בבית החולים הייתי מגיע לפעמים עם הגיטרה, בעיקר לעשות להם קבלת שבת. היא הייתה מאושפזת שם שנה בערך עם אלצהיימר", המשיך. "ראיתי שזה ממלא אותם בכל כך הרבה אור ושמחה – אפילו לכמה דקות. חוויתי הרבה כישלונות בחיים שלי, ופתאום הרגשתי שאני מצליח במשהו בחיים שלי".