מתנערים מאחריות: עשרות נשים משלמות בחייהן על ההפקרה

עוד לא חלף השבוע הראשון של השנה האזרחית החדשה - וכבר קורבן רצח ראשונה - אינה דנילוב, שנדקרה למוות על-פי החשד על-ידי בעלה בפרדס חנה-כרכור. אחרי שנת שיא מדממת שעלתה בחייהן של 36 נשים שרובן המוחלט נרצחו על ידי קרוב משפחה או בן זוג - במשטרה עדיין מנסים להתנער מאחריות.

בסוף השבוע שעבר, רגע אחרי שהסתיימה שנת 2025 ובה מספר שיא של נשים נשים שנרצחו, דובר המשטרה ניצב אריה דורון טען שמדובר במקרים שהמשטרה לא יכלה למנוע. ימים אחדים לאחר הטענה המטרידה הזאת, נרצחה דנילוב בביתה לעיני ילדיה, הקורבן הראשון בשנת 2026 של התופעה הזאת - שהמשטרה טוענת, כאמור, שהיא אינה יכולה למנוע.

קל מאוד לקטלג את המקרים האלה "רצח על רקע רומנטי", או "סכסוך במשפחה" כפי שהמשטרה מקפידה להגדיר בהודעות שהיא מוציאה לתקשורת, תווית שמצביעה על אירוע תרבותי-חברתי בלתי נמנע. אבל בפועל הרצח הזה מצטרף לרשימה ארוכה של מקרים שבהם האלימות הייתה ידועה לרשויות עוד הרבה לפני הרצח.

למעשה, ב-46 אחוזים מהמקרים בשנה שעברה - כמעט מחצית ממעשי הרצח במשפחה - האלימות הייתה ידועה למשטרה או לשירותי הרווחה עוד לפני הרצח. אבל מעשי הרצח שמגיעים לכותרות הם רק קצה הרצף של אלימות במשפחה, ובישראל יש עוד מאות אלפי בתים שמתמודדים עם התופעה האפלה הזאת שלכאורה - מה לה ולמשטרה?

כמה תיקים נפתחו השנה על אלימות במשפחה? כמה נסגרו? על השאלות האלה משטרת בן גביר מקפידה היטב שלא לענות. נציגי המשטרה הונחו על ידי השר שלא להגיע לדיונים בכנסת בנושא, ואפילו למרכז המחקר והמידע של הכנסת שמבקש לפרסם תמונת מצב עדכנית על התופעה, הם מסרבים להעביר נתונים.

ומי משלמות מחיר על עצימת העיניים של המשטרה? עשרות הנשים כמו אינה דנילוב שנוספות בכול שנה לרשימת הקורבנות שהמשטרה מקטלגת תחת "סכסוך במשפחה" - שיש לקטלג אותם תחת "הכתובת הייתה על הקיר".