לוחם ציוני ומהפכן משפטי: המורשת העשירה של מאיר שמגר

דמותו של השופט בדימ' מאיר שמגר, שהלך היום (שישי) לעולמו בגיל 94, מגלמת בחובה את מערכת המשפט הישראלית על כל מורכבויותיה.

שמגר נולד בדנציג ב-1925 כבן יחיד למשפחה רביזיוניסטית אדוקה, תומכי זאב ז'בוטינסקי. ב-1939 עלה לישראל, ולמד משפטים תחת המנדט הבריטי. תחילה שירת שמגר בפלמ"ח ובהמשך, ברוח החינוך שקיבל בבית עבר לאצ"ל. כך מצא עצמו בין הלוחמים שהוגלו לאפריקה בסוף שנות המנדט הבריטי, והמשיך את לימודי המשפטים בהתכתבות.

שמגר הוא שהוביל את חקיקת חוק השיפוט הצבאי וכן את התשתית המסובכת להחלת המשפט הישראלי ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים, כולל הזכות של פלסטינים לעתור בפני בג"ץ.

עוד בחדשות 13:

נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר הלך לעולמו בגיל 94

"מעמודי התמך של המשפט": פוליטיקאים ומשפטנים סופדים לשמגר

לאחר מלחמת ששת הימים, מונה שמגר להיות היועץ המשפטי לממשלה, ובפועל נחשב כמי שעיצב יותר מכל אדם אחר את תפקידו של היועץ המשפטי כזה שאינו מהווה חותמת גומי להחלטות הממשלה, ולא מהסס לצאת נגדה.

ב-1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון, וכעבור שמונה שנים מונה לנשיאו – תפקיד בו כיהן 12 שנה. שמגר עיצב את דמותו של בית המשפט העליון כבית משפט עצמאי ואמיץ. הוא חיזק את זכות עמידתו של הציבור כולו בפני בית המשפט, חיזק את חופש הביטוי וביצר את חופש העיתונות. שמגר גם היה זה שהחליט לקבל את ערעורו של הפושע הנאצי ג'ון דמניוק, לאחר שנגזר עליו עונש מוות.

את ההכרה בזכותו של בית המשפט להתערב בחקיקת הכנסת נהוג לייחס למחליפו בתפקיד, אהרן ברק, אך הפסיקה המכוננת ניתנה דווקא על ידי שמגר, בפסק דין "המזרחי" שניתן בשלהי כהונתו. "אמרתי פעם לשמגר 'תשמע, יש לך מזל'", נזכר השופט בדימ' ברק. "'אתה נכנס לבריכה מלאה מים, יוצא יבש. אני נכנס לבריכה ריקה – ויוצא רטוב'".

יותר מכל, ייזכר שמגר כמי ששילב את הרצון של העם היהודי לחזור לציון ולבנות בו בית לאומי – יחד עם הרצון שבית זה יבנה על יסודות ליברליים. בית שמנהיגיו ידעו שהם כפופים לשלטון אחד – שלטון החוק.