נציב התלונות על הפרקליטות: החוקרים נחשפו לכל חומרי פרשת הרפז

בצל הטענות כלפי מנדלבליט, השופט בדימוס דוד רוזן קבע שראוי היה שעילת סגירת התיק תופיע ברישומי המשטרה. לדבריו, היה צריך לסגור את התיק מחוסר אשמה, כפי שסברה הפרקליטות אחרי החלטת בג"ץ

זמן צפייה: 00:31
נציב התלונות על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, קבע היום (רביעי) כי כל החומרים בפרשת הרפז עמדו בפני גורמי החקירה, וראוי היה שעילת סגירת התיק תופיע ברישומי המשטרה. זאת, ברקע הטענות שנשמעו ביחס למעורבותו של אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי דאז, בפרשה. בפני רוזן הופיעו מנדלבליט, שי ניצן, מומי למברגר וטוני גולדברג. לדברי רוזן, העובדה שלא נכתבה בתיק המשטרה עילת סגירת התיק היא התנהלות לא ראויה. לדבריו, אחרי בקשת מנדלבליט מניצן בבקשה שישנה את עילת סגירת התיק - ראוי היה לקבוע גם בכתב כי עילת הסגירה היא חוסר אשמה. עוד בחדשות 13: מנדלבליט ביקש מניצן: שנה את עילת גניזת התיק נגדי לחוסר אשמה פרקליטו לשעבר של מנדלבליט: הוא דאג לצבא – לא לאשכנזי מבקר המדינה: לא אפתח בבדיקה בעניינו של היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט
אביחי מנדלבליט | צילום: רויטרס
במאי 2015, היועץ המשפטי לממשל דאז, יהודה וינשטיין, הודיע רשמית על החלטתו לסגור את תיק החקירה נגד אביחי מנדלבליט. בסוף המכתב שלו, בסעיף 12, כתב וינשטיין שיש מקום לאמץ את המלצת פרקליט המדינה ולגנוז את תיק החקירה נגד מנדלבליט מהטעמים שפורטו בחוות דעתו של שי ניצן, פרקליט המדינה. בחוות הדעת של ניצן, שנשלחה לוינשטיין ב-20 בינואר 2015, לקראת ההחלטה על סגירת התיק נגד מנדלבליט, נכתב: "לאחר שקראתי היטב את כל החומר עמדתי שאין מקום לסגור את התיק מחוסר אשמה". המסמכים שבהם שי ניצן קובע בפירוש שאין לסגור את התיק בחוסר אשמה, ונסמך על חוות הדעת של גולדנברג ומומי למברגר על חוסר בראיות, ושעליהם נסמך וינשטיין בסעיף 12 שלו - נעדרו מהדיון בבית המשפט העליון. העליון לא דן ולא הכריע בשום שלב מבחינה פורמלית בשאלת עילת הסגירה של התיק הפלילי של מנדלבליט.
אביחי מנדלבליט, שי ניצן
אביחי מנדלבליט, שי ניצן | צילום: אודי פורטל, לע''מ
כבר באוגוסט 2015 פנה מנדלבליט אל וינשטיין בניסיון לשנות את עילת הסגירה. וינשטיין הציע לו להגיש ערר כאחד האדם, על פי החוק. מנדלבליט, לקראת מינוי לתפקיד היועץ, בחר שלא לתת פומבי לעילת הסגירה ולא מגיש ערר – ובכך הופך את קביעת וינשטיין לסופית. כאמור, העליון מכשיר את מנדלבליט והוא ממלא את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כעבור כמה חודשים, ביולי 2016, בא כוחו של מנדלבליט שלח מכתב מפורט לפרקליט המדינה שי ניצן, שכפוף למנדלבליט, ומבקש לגנוז את התיק נגד הבוס בחוסר אשמה. רק כעבור כחודשיים, בסוף חודש ספטמבר 2016, מכנס שי ניצן בלשכתו ישיבה. הוא מזמן את כל הפרקליטים שעסקו בחקירת מנדלבליט: טוני גולדנברג, מומי למברגר, דן אלדד ושלומי אברמזון. הם בדילמה: הרי מנדלבליט עכשיו הוא כבר הבוס שלהם. האם הם יכולים לצאת נגדו כפי שכתבו בחוות הדעת הקשות טרם הפך לממונה עליהם? ואכן בדיון הם נטו להיעתר לבקשתו. בתום הישיבה אמר אחד הפרקליטים, "מה מצפים, שנחזור שוב על ההאשמות נגדו? מנדלבליט עכשיו הבוס שלנו, איך נצא נגדו?", ולא יוצאת החלטה פורמלית. שי ניצן שוב לא ממהר, הוא מתייעץ עם דינה זילבר, רז נזרי, שהיה בעבר עד בתיק נגד מנדלבליט, ועמית אייסמן, וכולם מגיעים למסקנה כי בהיותם כפופים ליועמ"ש ובשל החשש מניגוד עניינים, לא ניצן ולא הפרקליטים האחרים יכולים להיעתר לבקשתו של הבוס מנדלבליט. במארס 2017 מצלצל שי ניצן אל ז'ק חן, עורך הדין של מנדלבליט, ומודיע לו בעל פה שהחליט להימנע מקבלת החלטה. למעשה החליט שלא להחליט. מטעמו של מנדלבליט נמסר בתגובה לפרסום: "היועץ הקודם ויינשטיין החליט בחודש מאי 2015 כי יש לגנוז את תיק החקירה בעניינו של ד"ר מנדלבליט, והניח בפני הציבור החלטה מפורטת עד מאוד. פסק הדין שניתן בעתירות נגד מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שבו נקבע פה אחד בהרכב של חמישה שופטים כי לא נפל רבב במעשיו, הבהיר כי אין כל אשמה במעשים שבהם שלגביהם נחקר מנדלבליט. כלל הגורמים הבכירים שעסקו בנושא סברו כי העילה המתאימה לסגירת התיק בנסיבות שנוצרו היא חוסר אשמה. נוכח תפקידו של ד"ר מנדלבליט כיועמ"ש המכהן, ניתנה חוות דעת של הגורמים הרלוונטיים שקבעה כי אין מקום להעביר לרישום ההחלטה הפורמלית בעניין ע"י כל גורם הכפוף ליועמ"ש".