פוטין בפסגה עם נשיא סין: "היחסים בין המדינות קרובים מאי פעם"

בעיר הנמל טיינג'ין שבסין נפתחה השבוע (ראשון) פסגת מנהיגים המתקיימת תחת ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), ומציבה את בייג'ין במרכז המפה הגיאו־פוליטית. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הגיע הבוקר (שלישי) לסין, ובפגישתו עם נשיא סין שי ג'ינפינג הוא אמר: "היחסים בין המדינות קרובים מאי פעם, הקשרים הקרובים בין רוסיה לסין משקפים את האופי האסטרטגי של יחסי המדינות".

נשיא סין מארח בפסגה עשרות מנהיגים מהעולם, ומלבד הנשיא פוטין משתתפים בה גם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און, נשיא איראן מסעוד פזשכיאן ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן - בניסיון לשרטט סדר בינלאומי חלופי לזה שמובילה ארצות הברית. הפסגה מתקיימת על רקע מתחים בין ארה"ב לבעלות בריתה, מלחמות סחר ומאבקים אזוריים. שי הדגיש כי המדינות המשתתפות חייבות להתנגד ל"בריונות בינלאומית" ולבנות מודל חדש של רב-צדדיות אמיתית. הוא הכריז על סיוע בהיקף של מיליארדי יואן למדינות החברות, לצד יוזמה להקמת בנק פיתוח חלופי לדולר.

ראש ממשלת הודו, נרדרה מודי, שמבקר בסין לראשונה זה שבע שנים, בחר להציב מסר ברור: "גם בזמנים הקשים ביותר, הודו ורוסיה צעדו זו לצד זו". הודו, שנפגעה ממכסים אמריקאיים גבוהים על ייצוא, מחפשת נתיבי סחר חדשים ומקרבת עצמה לסין ורוסיה - למרות החשדנות ההיסטורית ביניהן. גם מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, שהגיע ברכבת משוריינת, נחשב למשתתף מפתיע אך סמלי, היות והוא נחשב למנהיג מבודד המחפש גיבוי בינלאומי מול הלחצים מארה"ב ודרום קוריאה.

בפסגה לוקחים חלק משלחות מ-16 מדינות המוגדרות שותפות רשמיות של ארגון שנגחאי, בהן ניתן לציין גם מדינות מהמזרח התיכון כמו מצרים, בחריין, קטאר, ערב הסעודית וטורקיה, שכזכור הינה חברה בברית נאט"ו המערבית. בנוסף דווח כי גם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש צפוי לקחת חלק בפסגה הסינית.

הפסגה אינה מתמקדת רק בכלכלה ובביטחון, אלא משדרת מסר רחב יותר - סין מציבה את עצמה כאדריכלית של עולם רב־קוטבי, שבו "הדרום הגלובלי" הופך לשחקן מרכזי. ההצהרות של שי, פוטין ומודי מצביעות על מגמה ברורה - ניסיון לנסח מחדש את יחסי הכוחות העולמיים, תוך דחיקת ארה"ב למעמד פחות דומיננטי.

לצד השיחות, צפוי בבייג'ין מצעד צבאי רב-היקף שבו יוצגו כלי נשק מתקדמים, מהלך שממחיש את השילוב בין דיפלומטיה לעוצמה צבאית באסטרטגיה הסינית.

מבחינת מדינות המערב, ובעיקר ישראל, מדובר בהתפתחות מדאיגה: קואליציה רחבה של מדינות בעלות אינטרסים משותפים עשויה לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון ובמערכת הגלובלית כולה.