כשהחלפתי מלחמה אחת באחרת. רגע אחד מתשע"ד

הישראלים בחו"ל שהתגייסו להסברה. 31.8.2004

לזה אף אחד לא הכין אותי. כבר בתור לביקורת הדרכונים אחרי הנחיתה בהית'רו, שעה שכל הנוסעים מרחבי העולם עסוקים בענייניהם, קיבלה את פניי קריינית החדשות מערוץ 4 המקומי הישר מהמסך שאמור להנעים את זמן ההמתנה לפקיד שיתפנה. מיותר לציין, שזמני לא הונעם.

כעסתי על חוסר היושר בסיקור העיתונאי המוטה הזה. אבני היסוד של המקצוע נרמסים לנגד עיניי. והמדינה שלי, מותקפת באופן לא הגון, ובהסתמך על הדיווח ההוא, שקרי אפילו. באותו רגע הבנתי שאולי עזבתי באמצע סיקור הלחימה מהדרום לתפקיד חדש כשליחת חדשות 10 באירופה, אבל צפוי לי עוד סיקור נרחב של מלחמה מסוג אחר.

מה שאומר, מלחמה היא מצב מורכב וקשה ודברים שרואים מכאן, לא רואים משם. ביקורת היא דבר חשוב והפגנות הן כלי ביטוי נהדר. אך האם יש לביקורת הזו משמעות כשרבים מאלו המשמיעים אותה לא יודעים על מה הם מדברים? כנראה שלא. וזה, לצערי, מה שקרה לא מעט באירופה בקיץ האחרון.

בשבוע השני בלונדון סיפרה לי מעצבת השיער החביבה כי ערב קודם היא רכשה מזון במאה פאונד (כמעט 600 שקלים) ב'מרקס אנד ספנסר'. כשבן זוגה שב הביתה מהעבודה הוא זרק הכל לפח, רק מכיוון שזו רשת בבעלות יהודית

מהר מאוד, ההתלהטות ברחובותיהן של הבירות הגדולות באירופה תורגמה למאות מקרים אנטישמיים. כתובות גרפיטי על חנויות בבעלות יהודית, שריפת בתי כנסת, איסור על יהודים להיכנס לחנות או לקבל טיפול מרופא והחרמת מוצרים יהודים. השלטונות אמנם מעמידים לדין את פורעי החוק, אבל המגמה מתגברת. יהודי אירופה יודעים שהשנאה הזו נמצאת תמיד מתחת לפני השטח, וצריך רק גפרור קטן שיצית אותה.

ובכל זאת, למרות הקיץ הקודר, הממלכה המאוחדת מספקת לנו גם דיווחים נעימים יותר, כמו הדיווח על התינוק המלכותי מספר 2 שבדרך, או הכתבה שתשודר בסוף השבוע בחדשות 10 על ישראלי שעשה את זה בענק בעולם התקשורת העולמי. בשנה הבאה עלינו לטובה, נסתפק בדיווחים כאלה.

> לעמוד הפייסבוק של מירי מיכאלי