"נמאס לנו להיות אזרחיות סוג ב": הנשים באיראן דורשות שינוי פוליטי

על רקע מחאות הענק באיראן, שנמשכות מזה יותר משלושה שבועות, ובמקביל לזינוק במספר ההרוגים והפצועים, כמה נשים איראניות התראיינו לסוכנות הידיעות "רויטרס" וסיפרו על גל המחאה הנוכחי, החיים כאישה תחת שלטון חכם ההלכה ועל התקווה לשינוי פוליטי קונקרטי. יצוין כי המפגינים, המתוסכלים מהאכיפה הקשה של משטרת צניעות, מחוסר חירויות חברתיות וחופש, וסובלים ממצב כלכלי עגום, ממשיכים לפקוד את הרחובות כבר 24 ימים.

המחאות באיראן פרצו בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני בת ה-22, שהוכתה על ידי משטרת המוסר לאחר שלא עטתה את החיג'אב כראוי. במהרה, הן הפכו לגל מחאה נגד משטר הרפובליקה האסלאמית והציבו במרכז את האישה ומעמדה. מותה של אמיני הפך לנקודת מפנה חסרת תקדים עבור הנשים האיראניות, שמסתכנות במעצרן ובמותן כדי להילחם למען החופש שלהן, תוך שהן קוראות לנפילת אנשי הדת השולטים בחברה.

"המוות שלה (אמיני) היה הקש ששבר את גב הגמל. גל המחאה הוא תוצאה של דיכוי ארוך שנים של הנשים האיראניות", אמרה סומאיה, מורה בפנסיה. "נמאס לנו מחוקים מפלים, נמאס לנו להיות אזרחים סוג ב'. עכשיו, אנחנו רוצות שינוי פוליטי", הוסיפה. "אני לא יכולה לחיות עם הפחד שגם הבת שלי יכולה לחוות התעללות מצד משטרת הצניעות ולהיהרג על ידה. מותה של מהסא הדגיש לנו שאנו צריכים להילחם נגד הממסד הזה".

למרות שהנשים באיראן מהוות למעלה מ-50 אחוזים מהאכולוסייה, וחרף היות חלקן הגדול משכילות, חוקי השריעה האיסלאמיים של איראן, שחוקקו לאחר המהפכה בשנת 1979, מקשים על חייהן ועל החופש שלהן תוך שהן סובלות מאפליה, תלויות בגבר בעל כורחן, ממודרות ובלתי רצויות במוקדי קבלת ההחלטות במדינה, ברשויותיה ובגופיה הביטחוניים.

היה זה נשיא איראן הנוכחי, איברהים ראיסי, שמכהן בתפקיד קצת יותר משנה, שלכאורה - "הגביר" עוד יותר את הלחץ על הנשים האיראניות. חוקים שהוא וממשלתו העבירו, הוסיפו להקשות על חופשן וחירותן של הנשים, ואף נאסר עליהן להיכנס לחלק מהבנקים, למשרדי ממשלה ולחלק מהתחבורה הציבורית.

בחודשים האחרונים, משטרת הצניעות הגבירה את פעילותה ברחבי איראן, מה שהוביל לעלייה דרמטית בשיעור האלימות נגד נשים - כשהכל, מתועד ומפורסם ברשתות החברתיות. חלקים מתושבי הרפובליקה, שצפו בסרטוני השונים, זעמו והחליטו להיאבק על חירותם.

"זה (ההפגנות) כבר לא קשור לקוד לבוש של הנשים. זה על זכויות האומה האיראנית. זה על אומה שנלקחה כבת ערובה על ידי הדת במשך עשרות שנים", אמרה נסרין, בת 38 מהעיר יזד. "אני רוצה לחיות איך שאני רוצה. אנחנו נלחמים למען איראן טובה יותר בלי אנשי דת שינהלו אותה".

עד כה, לפי הדיווחים השונים, בערך 200 בני אדם נהרגו במהלך ההפגנות, ביניהם 19 קטינים. לטענת השלטונות בטהרן, לפחות 20 אנשי כוחות הביטחון נהרגו במהלך "ההתפרעויות". "גדלתי באיראן כשאני חולמת לחיות במדינה חופשית, שבה אני יכולה לשיר בחופשיות, לרקוד בחופשיות, שיהיה לי חבר שאוכל להחזיק את ידו ברחוב מבלי לחשוש ממשטרת הצניעות", שיתפה ג'ינוס, בת 27, העובדת כמתרגמת. "אני לא מפחדת בכלל. אני הולכת להפגנות עם אמא שלי ואחיותיי כדי להגיד 'מספיק'".

בממסד הדתי באיראן טוענים כי הנשים באיראן מוגנות יותר מבמדינות המערב שם הן "משמשות" ככלי לפרסום מוצרים ולסיפוק "צרכים מיניים מופרעים ולא חוקיים". רבים סבורים כי חובת עטיית החיג'אב היא "החולשה העיקרית" של המשטר האיראני, וזו הסיבה "שהמשטר חושש מגל המחאה", אמר פעיל זכויות אדם איראני-אמריקני.