המרדף אחר התמונות הסודיות של אפסטין וברק – שהתבררו כמזויפות

בחודש אוגוסט האחרון פנה אדם שהציג את עצמו בשם הבדוי פטריק קסלר לשני עורכי דין בכירים בארצות הברית, וטען בפניהם כי יש לו גישה למאגר עצום של תמונות הקשורות לעבריין המין המורשע, המיליארדר ג'פרי אפשטיין - כך פורסם היום (ראשון) ב"ניו יורק טיימס". עוד ציין האלמוני כי יוכל להעביר לשני עורכי הדין, דיוויד בויס וג'ון פוטינגר, תמונות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, כשהוא מקיים יחסי-מין עם אחת מקורבנותיו של אפשטיין. הוא אף טען כי גם עו"ד אלן דרשוביץ, קולגה ויריב מקצועי של בויס, נתפס בעדשת המצלמה בסיטואציה דומה.

לאחר שהציג בפני השניים תמונות מטושטשות וטען כי מדובר בתיעוד מתוך מצלמות אבטחה בנכסים השייכים לאפשטיין, הצליח קסלר לשכנע את השניים כי המצולמים הם אכן ברק ודרשוביץ. הוא אף טען כי גם הנסיך הבריטי אנדרו מופיע בחלק מהתמונות וכן שלושה מילארדרים מוכרים. קסלר הגדיל לעשות באומרו כי חלק מהצילומים מתעדים אונס ממש. עורכי הדין החליטו לנהל איתו מו"מ על רכישת התצלומים, ובמקביל נפגשו בספטמבר עם עיתון ה"ניו יורק טיימס" ועם גופי תקשורת נוספים לטובת פרסום ה"תמונות המרעישות".

כתבות נוספות בנושא >>

ברק תועד נכנס לאחוזת אפשטיין: "באותו היום הגיעו גם נשים"

ברק על יחסיו עם אפשטיין: "מעולם לא הייתי איתו במסיבה"

ברק: "בוחן איך לנתק קשר עם החברה שקשורה למיליארדר אפשטיין"

ההתכתבות בין העיתון הפופולרי לבין השניים בנוגע לפרסום הצילומים נמשכה מעל לחודש. במסגרת הזמן הזו, ברק ודרשוביץ הכחישו נמרצות כי הם מופיעים בתמונות. בסופו של דבר התבררה התרמית: התמונות היו מזויפות. כל מטרת ההונאה הייתה לגרום להמוני גולשים להקליק על התמונות, אם אכן היו מתפרסמות, וליצור "טראפיק" של מיליוני משתמשים אל אתר האינטרנט בו הן מפורסמות, דבר שהיה מכניס לאתר כסף רב.

לא זאת ועוד, לאחר מכן התברר כי אם התמונות היו מתפרסמות - שני עורכי הדין היו מוכנים לייצג את שני הצדדים בפרשה (קסלר וכן ברק ודרשוביץ), ייצוג שהיה לבטח משלשל לכיסם שכר טרחה לא מבוטל. השניים מסרו כי שקלו להעביר חלק נכבד מהכסף שהיו מרוויחים - אל הקורבנות של אפשטיין לטובת שיקומן, אך ברור לכל כי גם יחסי-הציבור שהיו נלווים למשפט היו מניבים להם רווח תדמיתי, לצד זה הכלכלי.

השניים מאסו בהבטחותיו של קסלר להעביר לידיהם את התמונות, והציעו לעיתון לשלוח צוות אל מעבר לים, על חשבונם. בתמורה לכך דרשו מהעיתון לקבוע את סדר הפרסומים של האישים המצולמים, אך העיתון לא נענה לדרישה זו. בתגובה לכך, קסלר יצר קשר עם דרשוביץ והתוודה בפניו כי שיקר לעורכי הדין ול"ניו יורק טיימס", וכי אין בידיו תמונות מפלילות של דרשוביץ. אשתו של האחרון אף אישרה כי הדמות המופיעה בתמונות אינה דרשוביץ, משום ש"בעלי לא מרכיב משקפיים כשהוא עושה את זה".

מחקירה של העיתון עולה כי קיים פער משמעותי בין הגרסאות של עורכי הדין לבין זו של קסלר: לצד הפגישות שערך קסלר עם השניים, הוא גם נפגש באופן חשאי עם כתבי העיתון ושטח בפניהם טענה לפיה "עורכי הדין מעוניינים יותר ברווח כספי מאשר בחשיפת העוולות". שני עורכי הדין, מנגד, הפסיקו בשלב מסוים לכנות אותו "חושף השחיתויות" והעניקו לו את הכינוי הלא-מכובד "הנוכל".

קסלר אף הוסיף שיש לו מסמכים המוכיחים שאפשטיין ניהל חשבונות בנק סודיים במזרח התיכון ובבנגקוק - עם מאות מיליוני דולרים, זהב, כסף ויהלומים, וכן חשבון ביטקוין חשאי. מבדיקה של המשטרה עלה כי בחלק מבתיו של אפשטיין אכן הותקנו מצלמות אבטחה ומצלמות נסתרות, אך מעולם לא הוכח כי קיים מאגר צילומים או לחילופין, שיש לקסלר גישה למאגר שכזה. הקרקע מתחת לגרסתו של קסלר החלה להישמט כשהוא טען טיעונים מופרכים דוגמת "השרת של התמונות, שנמצא בחו"ל, נשרף כליל" ו"אני חייב לברוח מהארץ הזרה בה אני שומר את התמונות".