מלחמת אוקראינה-רוסיה הופכת לניצול הזדמנויות עבור ארדואן

כוונתן של פינלנד ושבדיה להצטרף לנאט"ו מאיימת לטרוף את הקלפים במלחמת רוסיה-אוקראינה. במידה רבה, פוטין ירה לעצמו ברגל כשניסה להוכיח את חולשתה של הברית הצבאית וחוסר הרלוונטיות שלה במאה ה-21 – אך במקום זאת הוא רק מחזק אותה.

הצטרפותן של הנורדיות, ובעיקר של פינלנד שחולקת גבול משותף של כ-1,300 ק"מ עם רוסיה, עשיה להביא את טילי המערב לחצר האחורית שלו. אם לא באמצעות אוקראינה אז בעזרת הפינים. בשלב הזה נראה שיש שחקנית אחת שעשויה לעצור את החגיגות – טורקיה.

כבר בסוף השבוע, הנשיא ארדואן הצהיר כי טורקיה תתנגד להצטרפותן של פינלנד ושבדיה. הסיבה המוצהרת: טענות ותיקות של אנקרה, שלפיהן שתי המדינות משמשות "בית הארחה לטרוריסטים", קרי מאפשרות לארגונים הכורדיים, ה-PKK (מפלגת הפועלים הכורדית) וה-YPG (המיליציות הכורדיות שפועלות בסוריה ובעיראק), לפעול בשטחן. דברים ברוח הזו אמר גם שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'אוושולו.

אם ידבק ארדואן במדיניות הסירוב שלו, פינלנד ושבדיה תאלצנה להישאר בחוץ. המדיניות של נאט"ו קובעת כי לכל אחת מהחברות שבה שמורה הזכות להטיל וטו על הצטרפותה של חברה חדשה. סביר להניח שהסיבה לעמדה הטורקית אינה רק יחסן של הלסינקי ושטוקהולם לכורדים אלא הרבה יותר מכך. "להערכתי זה לא הסיפור המרכזי פה", אומר ד"ר אסא אופיר מאוניברסיטת אריאל, מומחה לטורקיה, "ארדואן 'התלבש על זה' ומנסה להרוג פה כמה ציפורים במכה אחת".

אינטרסים מול כל הצדדים

מאז תחילת המלחמה נמצאת טורקיה, בדומה לישראל, בין הפטיש לסדן, קרועה בין אינטרסים. "טורקיה מיישמת מדיניות של 'נייטרליות אקטיבית'", מסביר ד"ר אופיר. "הם מנסים למנף את היתרונות מכל צד והם לא מצהירים על עצמם כשייכים לאף צד. ארדואן והאליטה הפוליטית של טורקיה מפמפמים כל הזמן בתקשורת המקומית על ירידתה של המערב וארה"ב והם חולמים על סדר עולמי חדש, רב-קוטבי, שבו טורקיה תשחק תפקיד של אחד הקטבים, כלומר הם חושבים שטורקיה תעלה ותהיה למעצמה, לא רק אזורית, אלא עולמית. למרות זאת הם עדיין נזהרים ומנסים להלך בין הטיפות".

מצד אחד, טורקיה שייכת לברית נאט"ו ועל כן חייבת לנקוט בעמדה פרו-אוקראינית. ואכן עוד בתחילת הפלישה, הנשיא ארדואן הצהיר כי טורקיה רואה חשיבות בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה. בניגוד לישראל לא מדובר רק בהצהרות. הטורקים מחמשים את הצבא האוקראיני באמל"ח אסטרטגי, ובראשו המל"טים המתקדמים באיראקטאר 2TB, רכיב קריטי בעצירת שיירות הצבא הרוסיות שהתקדמו לעבר קייב הבירה בשלב הראשון של המלחמה.

מלבד משלוחי האמל"ח, ארדואן נעתר עוד בתחילת הלחימה לבקשתו של זלנסקי וסגר את הים השחור לכלי שיט צבאיים. עד ליום הפלישה ב-24 בפברואר, הזרימו הרוסים ספינות מלחמה וצוללות רבות דרך הנתיב הימי, וסגירתו השפיעה מאוד על היתרון שיש לצבא הרוסי.

בין טורקיה לאוקראינה יש גם הסכמי סחר חופשי, ובכלל, היחסים בין שתי המדינות, בעיקר בשנים האחרונות טובים מאוד, וישנה אהדה רבה כלפי העם האוקראיני והנרטיב האוקראיני על פני זה הרוסי בקרב אזרחי טורקיה.

מצד שני לטורקיה יש גם אינטרס מובהק מול הרוסים. בראש ובראשונה אינטרס כלכלי – טורקיה תלויה אנרגטית ברוסיה - קרוב ל-50% מהגז הטבעי שממנו נהנים הטורקים מיובא מרוסיה. שני הצדדים תלויים גם בחקלאות האחד של השני, רוב העגבניות שמונחות במדפי הסופרמרקטים במוסקבה למשל, מוצאן מטורקיה. גם ענף התיירות הטורקי, שמנסה להתאושש אחרי הקורונה, נשען במידה רבה על התיירים הרוסים.

לטורקיה יש גם אינטרס ביטחוני מול רוסיה. שורשי הסכסוך ביניהן מגיע עוד מאז המאה ה-16, מאז ולמשך מאות שנים נלחמו האימפריות העות'מנית והרוסית לא פעם זו בזו, כשידה של הרוסית תמיד על העליונה. גם היום רוסיה היא האיום האזורי הגדול ביותר שנשקף לטורקיה, שחולקת איתה, וגם עם אוקראינה, גבול ימי.

המתיחות בין השתיים הגיעה לשיא בעיקר במלחמת האזרחים בסוריה, למשל באירוע הפלת המטוס הרוסי על ידי חיל האוויר הטורקי במרחב האווירי הסורי, מה שגרם להתנגשות בין שתי המדינות ולסנקציות שהטילו הרוסים על הטורקים.

אלא שארדואן מוכיח פעם אחר פעם שאת העמדה הבעייתית שבה נמצאת טורקיה במלחמה הזאת הוא יכול לנצל לטובתו. במקביל לראש ממשלת ישראל בנט, גם הוא שיווק את עצמו בתחילת המלחמה כמתווך אפשרי בין פוטין לזלנסקי. שר החוץ צ'אוושולו אף אירח באנטליה את שני עמיתיו היריבים, לברוב הרוסי וקולבה האוקראיני, בניסיון שלא צלח להגיע להסכמות בשלבים יחסית מוקדמים של הלחימה. וגם כעת, בסוגיית הצטרפותן הצפויה של שבדיה ופינלנד לנאט"ו, הנשיא הטורקי מבין עד כמה חזקים הקלפים שהוא מחזיק בידו.

"ראשית, המטרה של ארדואן בצעדים הללו היא להפעיל לחץ על הממשל האמריקני שידחוף לאישור מכירת מטוסי F-16", טוען ד"ר אופיר. "שנית, להזכיר לביידן ולנאט"ו שהוא קיים, שהוא חזק, שצריך להתחשב בטורקיה וברצונותיה, להראות את חשיבותה של טורקיה לברית נאט"ו, את חשיבותה של טורקיה במערכת העולמית. שלישית, פזילה נוספת לרוסיה כחלק מן המשחק הכפול שטורקיה מושקעת בו מאז תחילת המלחמה באוקראינה. ברגע שהיא מחבלת בהרמוניה בתוך ברית נאט"ו הרוסים מרוצים".

בקיץ הבא יתקיימו בחירות לנשיאות בטורקיה. בהנחה שההליך יהיה דמוקרטי ותקין, ארדואן בצרות צרורות. המצב הכלכלי הקשה גורר נגדו מחאה ברחוב, והסקרים בשלב הזה מנבאים לו הפסד. את המלחמה באוקראינה הוא רואה כהזדמנות, כזאת שאולי לא תחזור. אם ייטיב לנצל את הקלפים שבידו ולשדרג את מקומה של טורקיה בהיררכיה הבינלאומית, הוא יוכל אולי להישאר לפחות עוד קדנציה נוספת בארמון שבאנקרה.