כשהמצודה מתעוררת לחיים: מצאנו סיבה מצוינת לבקר בעיר הצפונית

יש ערים שמספרות סיפור. ויש את עכו – שמספרת כמה סיפורים במקביל, בכמה שכבות זמן, וברבדים שונים של טעמים, צלילים ותחושות.

הפעם הגענו לעכו כחלק מסיור עיתונאים לרגל השקת המופע האור-קולי החדש באולמות האבירים. עברנו בין שכבות העיר – מעל ומתחת לאדמה, בין שווקים, אוכל, אנשים, אמנות והיסטוריה שנמצאת בכל אבן. במהלך הסיור חלחלה התחושה וההבנה שזהו לא רק ביקור באתר היסטורי, אלא אירוע שבו העיר עצמה מובילה אותנו בין עולמות – חיים, עטורי היסטוריה מרשימה, וגם מאוד עכשוויים. התחלנו את הסיור בעיר בארוחת צהריים טעימה במסעדת "מועלם" השוכנת בכניסה לשוק. משם עברנו לעולם אחר - העולם שמתחת לקרקע.

לרדת לתוך ההיסטוריה

האולמות עצומים. קשתות אבן גבוהות, חללים רחבים, קירות שמחזיקים מאות שנים של היסטוריה. כאן פעל מסדר ההוספיטלרים - אחד המסדרים החשובים בתקופת הצלבנים - כשעכו הייתה בירת ממלכה שלמה. במהלך הסיור עוברים בין חללים ששימשו חדרי אוכל, מגורים, מטבחים, מחסנים ומאגרי מים. קשה שלא לדמיין את החיים כאן פעם: עיר מבוצרת, תנועה של אבירים, שגרה צבאית בתוך אבן קרה.

יין שהוא גם קהילה

כמה דקות מאולמות האבירים, בתוך עכו אחרת לגמרי - מעל הקרקע - נמצא "יקב עכו". זה לא יקב "קלאסי" של כרמים ונוף פתוח, אלא פרויקט קהילתי קטן ומפתיע, שהוקם ביוזמת מ.ט.י כמרחב המאפשר ליזמים צעירים להיכנס לעולם היין. את היקב מנהל במסירות ובלהט העשייה תושב עכו שלמה מוסרי שסיפר לנו על התהליכים המתרחשים במקום.

השוק של עכו – המקום שבו העיר באמת נושמת

אין דרך אמיתית להבין את עכו בלי להיכנס לשוק. לא לעבור ליד - אלא להיכנס פנימה, ללכת לאיבוד קצת בין הסמטאות. זה מקום שלא מנסה להיות "יפה" או מסודר - הוא פשוט חי. ריחות של תבלינים, מאפים חמים, קפה חזק ומתוקים מזרחיים מתערבבים יחד. דגים טריים, ירקות, ממתקים, חנויות קטנות לצד דוכנים משפחתיים, ובין כל זה אנשים שמנהלים את היום שלהם כמו שהם עושים כבר שנים.

משם שוטטנו בסמטאות השוק. עצרנו לקפה אצל "בדר" - קפה חזק, כזה שמחזיק אותך להמשך הסיור. אצל "בדר" מוכרים תערובות קפה שונות, גם למכונות אספרסו. משם המשכנו אל "קשאש", אחת התחנות המתוקות של השוק. בקלאוות מסודרות על המדפים, כנאפה חמה, מעמולים, ואנחנו קיבלנו לטעימה מאפה משובח עם גבינה ומלבי בשם "נאמורה". מומלץ מאוד.

אבל לצד הקסם הזה, אי אפשר להתעלם גם מהמציאות היומיומית של העיר: סמטאות מסוימות פחות מטופחות, יש מקומות שבהם חסרים פחי אשפה, ויש תחושה של הזנחה נקודתית ותשתית לקויה לצד אזורים אחרים שמרגישים חיים ותוססים יותר. עצוב היה לראות חנויות רבות סגורות, ועם זאת פגשנו כמה נקודות אור - כמו האמנים שפועלים במקום.

אמנות בין סמטאות האבן

אחד הדברים שהפתיעו אותי בעכו הוא קהילת האמנים שפועלת בין הסמטאות העתיקות ומעניקה להן חיים וצבע. ביקרנו בסטודיו "אורוקא" של התכשיטנית אורלי קופלר, המעצבת תכשיטים בהשראת סמלים ומוטיבים יהודיים. הסטודיו שוכן במבנה אבן עתיק, והחיבור בין החלל ההיסטורי לתכשיטים העדינים והייחודיים יוצר חוויה מיוחדת. משם הגענו לסמטת קאשאש המעוטרת כולה בעבודות פסיפס, פיסול סביבתי ושימוש מפתיע בחומרים יומיומיים. המדרגות הציוריות בסמטה הזכירו לי את "מדרגות סלרון" בריו דה ז'נרו. בהמשך ביקרנו בגלריה של האמן ואליד קשאש, שהקים את הסטודיו שלו בתוך באר עתיקה ששיקם במשך שנים. היצירות שלו, לצד צילומיו של בנו ג'סא, יוצרות מפגש מסקרן בין האבן העתיקה לאמנות עכשווית.

שני המפגשים המרתקים האלה מזכירים לנו שעכו היא לא רק עיר של היסטוריה, אלא גם עיר של יצירה. דווקא האמנים שפועלים כאן, לצד בעלי העסקים הוותיקים, הם אלה שממשיכים להפיח חיים בסמטאות ומזכירים עד כמה חשוב להמשיך להגיע לעכו, לטייל בה ולתמוך במי שבחר להמשיך ליצור ולעבוד כאן גם בתקופות מאתגרות.  השילוב הזה, של יופי עוצמתי לצד מורכבות עירונית, הופך את עכו לאותנטית כל כך – לא עיר מוזיאון, אלא עיר חיה.

נגיעות של שלוש דתות בעיר

שלושה מקומות, שלוש תקופות, שלוש זוויות שונות של אותה עיר:

•  "חמאם אל-באשה", חמאם עות'מאני מפואר שנבנה בסוף המאה ה־18. זה היה פעם לב חברתי של העיר, מקום של מפגשים, שיחות, מסחר וחיים יומיומיים.

• מנהרת הטמפלרים, מעבר תת־קרקעי צר וארוך, מספרת סיפור אחר לגמרי - מסדר לוחמים, מעבר סודי לנמל, והיסטוריה שנשכחה ונחשפה מחדש רק בשנות ה-90.

• ובין הסמטאות מסתתר גם בית הכנסת הרמח"ל, שמספר את סיפורה של הקהילה היהודית בעכו ואת סיפורו של אחד מגדולי חכמי ישראל שבחר לחיות כאן את שנותיו האחרונות.

רגע של נוף

לפני המעבר אל הערב, עצרנו ברופטופ "לוטוס", על גג מלון "עכותיקה" - מסוג המקומות שגורמים לנו לעצור לרגע ופשוט לנשום.

מול העיניים נפרשת עכו מלמעלה: הים התיכון, חומות האבן, הגגות הישנים והנמל. בשעת שקיעה הכול נצבע בזהב רך, כזה שמרכך אפילו את העיר הכי צפופה. זו לא רק נקודת תצפית יפה - זו נשימה. רגע שבו כל היום בעכו פתאום מקבל פרספקטיבה אחרת. התכבדנו במטעמים, טעמנו קוקטיילים עונתיים משובחים וחלקנו בחר לשתות כוס יין אל מול השקיעה המרהיבה.

כשהעיר מוארת מחדש

והנה הגענו לשיאו של הביקור שלנו, שלמטרתו התכנסנו: באולמות האבירים נפתח המופע האור-קולי החדש - חוויה עוצמתית ומרהיבה לכל החושים, במהלכה האבנים מתחילות "לדבר", שכבות של היסטוריה נפתחות ונעלמות בקצב של מוזיקה ותנועה. עכו של פעם ועכו של היום מתערבבות יחד לתוך חוויה אחת גדולה.

מדובר בפרויקט בהשקעה של כ-15 מיליון שקלים של משרד התיירות והחברה לפיתוח עכו העתיקה ונצרת, הכולל טריבונה ייעודית, מעל 10 קילומטרים של סיבים אופטיים ו-22 מקרנים מתקדמים בטכנולוגיית וידאו־מאפינג. המופע, שאורכו כ־35 דקות, מוקרן ישירות על קירות האבן של המצודה – בלי מסכים, בלי הפרדה. המבנה עצמו הופך למסך חי ולבמה עם מיצגים נפלאים. המופע נוצר על ידי חברת COSMOAV מצרפת, ומתאים לקהל מכל העולם. הוא מונגש גם לאנשים עם מוגבלויות, כולל תיאור קולי והתאמה לכבדי שמיעה.

מהרגע שמתחיל החזיון האור-קולי, קשה להישאר אדישים. האבנים זזות, ספינות מופיעות, קרבות מתעוררים לחיים, והעיר כולה עוברת בין תקופות – מהעולם הקדום ועד מדינת ישראל. הכול בשפה ויזואלית ומוזיקה מקורית, ללא מילים, כך שכל אחד יכול להתחבר. זה לא רק מופע טכנולוגי מרשים – זו דרך לספר היסטוריה אחרת. חיה, נושמת, כמעט פיזית.

כשיוצאים החוצה, העיר כבר חשוכה, אבל משהו בה עדיין ממשיך להדהד. כמו סיפור שלא באמת נגמר, אלא רק עובר לפרק הבא שלו.

לסיכום:

עכו לא מנסה להרשים. היא פשוט קיימת - רב שכבתית, מורכבת, לפעמים קשה, מסתורית, לפעמים מרגשת, חיה ומאתגרת, עתיקה ועכשווית בו זמנית ותמיד מלאה סיפורים, ויום אחד בה מספיק כדי להבין למה היא אחת הערים הכי מסקרנות בישראל.