בדרך הארוכה הביתה: כל האמת על טיסות החילוץ לטאבה
רינת שוורץ, כתבת מדור התיירות של רשת 13, נתקעה בגרמניה ויצאה למסע מפרנקפורט דרך אתונה, טאבה ואילת עד שהגיעה אל המנוחה והנחלה בממ"ד
נסעתי לפרנקפורט לנסיעת עבודה, בזמן שבעלי נשאר בבית עם הילדים. זה היה אמור להיות שילוב מנצח: תערוכה מקצועית שחיכיתי לה חודשים, קצת אוויר אירופאי, וכמה ימים של קפה טוב בלי מטלות בית מייגעות. ואז… המציאות הישראלית החליטה להצטרף לנסיעה: הטיסה שלי חזרה לישראל בוטלה בעקבות פרוץ המלחמה עם איראן.
ברגע אחד התחלפה ההתרגשות בתחושת הלם, בלבול ולחץ. פתאום לא היה שום דבר רומנטי באירופה. הדיסוננס בין השלווה של עוברי האורח ברחוב לבין הכאוס הפנימי שהתחולל בי היה קשה מנשוא. כל מה שרציתי היה לחזור הביתה.
בחירה בין 3 אפשרויות
אחרי ההלם הגיע שלב העשייה: איך יוצאים מפה? נפתח חמ״ל טלפונים קטן – הודעות, קבוצות וואטסאפ, שיחות עם כל מי שאולי יודע משהו. היו שלוש אפשרויות על השולחן: לחכות לשיבוץ בטיסת חילוץ של אל־על, לטוס לטאבה ומשם לחצות רגלית את הגבול לישראל או פשוט לשחרר, להתמסר לחוסר הוודאות ולנסות ליהנות מאירופה לעוד כמה ימים.
אבל הטבע האנושי, במיוחד במצבי חוסר ודאות, הוא לחפש עשייה ותחושת שליטה. וכך התקבלה ההחלטה: טיסה לאתונה, משם טיסה לטאבה, ומשם לישראל. מה דעתי על ההחלטה הזאת? לזה נגיע בסוף.
מתקרבים למזרח התיכון
הטיסה לאתונה כבר הרגישה כמו צעד בכיוון הנכון אל המזרח התיכון. פתאום הכול הרגיש קצת יותר מוכר ובשליטה. אפילו הספקתי לעשות סיבוב קטן במדרחוב ארמו ולאכול ארוחת בוקר מול האקרופוליס, מה שנתן לי רוח גבית להאמין שקיבלתי החלטה מצוינת.
עם אופטימיות מחודשת שמתי פעמי לשדה התעופה באתונה כדי להמשיך למצרים. אבל שם כבר התחילו העניינים להסתבך. מסתבר שהיוונים לא היו ערוכים לכמות כזו מסיבית של ישראלים שבבוקר יום בהיר החליטו לטוס לטאבה. תורים אינסופיים, בלגן– ובסופו של דבר עלייה ברגע האחרון למטוס. בשלב הזה עדיין הייתי אופטימית.
כתבות נוספות ב-mood:
מאות ישראלים דחוסים כשלוש שעות בתוך מטוס סגור
הטיסה מאתונה לטאבה עברה חלק, הצוות היה אדיב ושירותי. הנחיתה בטאבה הייתה רגע של שינוי תפאורה דרמטי. מהחלון כבר ראיתי את מדבר סיני העצום והמוכר. גלגלי המטוס נגעו בקרקע וכל הישראלים, כמובן, מייד קמו מיד כדי לצאת. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. מסתבר שבשדה התעופה שבו נחתנו בין טאבה לנואיבה, יש גרם מדרגות אחד ואוטובוס רעוע אחד שנראה כאילו נלקח מסרט תקופתי של שנות ה-50 להעברת נוסעים מהמטוס.
התוצאה: מאות ישראלים דחוסים כשלוש שעות בתוך מטוס סגור, אתם בוודאי מדמיינים שמדובר בחוויה מפוקפקת. כך מצאנו את עצמנו מותשים ומגייסים סבלנות אחרונה עד שהלוגיסטיקה המצרית תגיע אלינו. כשסוף סוף הגיע תורנו, כבר ירדנו מהמטוס בשקיעה – עייפים, מיואשים וקצת מודאגים ממה שעוד צפוי לנו בדרך.
חושך מצרים – תרתי משמע
ברוכים הבאים למצרים: פקידים עייפים וזועפים, תורים אינסופיים של ישראלים שמנסים להגיע חזרה לארץ המובטחת, ואווירה כללית של מסע בזמן. בניגוד לכל החששות, המזוודה דווקא הגיעה בשלום – הישג בכלל לא מבוטל. יצאנו אל המדבר החשוך ועלינו למונית של איברהים, שהבטיח לנו שעוד רגע יוצאים ואז נעלם כדי לחפש עוד נוסעים שיידחסו איתנו לנסיעה. לבסוף יצאנו לדרך. חושך מצרים – תרתי משמע. בשלב הזה התגנב חשש קטן, אבל מיד גירשתי אותו והעדפתי להתמקד בתקווה שעוד מעט הכול ייגמר.
כעבור כ-50 דקות של נסיעה מתוחה הופיעו האורות המוכרים של מעבר הגבול וכולנו נשמנו לרווחה. נפלטנו אל המעבר יחד עם עוד מאות ישראלים שצועדים בנחישות לכיוון היציאה. משם התחילה סחיבה אינסופית של מזוודות, עוד תורים, עוד טפסים שאף אחד לא באמת מסתכל עליהם, עוד פקיד זועף… ואז הרגע המיוחל: “ברוכים הבאים” בעברית במסוף מנחם בגין, טאבה. כאן הכול כבר היה יעיל ומהיר יחסית, ובשעה 22:00 סוף סוף הגענו אל המנוחה והנחלה, ישראל.
חזרה הישר אל אזעקות וכביסות
למרות השאטלים החינמיים שחיכו לנוסעים באילת, הוחלט לעצור ללילה בעיר כדי להתאושש מהמסע המפרך של ה־48 השעות האחרונות. בדיעבד – החלטה מצוינת. קמתי בבוקר רעננה ומלאת אנרגיה אל הדרך הביתה. בלילה אפילו קיבלתי אזעקה קטנה, רק כדי להשלים את החוויה הישראלית במלואה.
בדרך הביתה מאילת חוק מרפי החליט לבקר, כשלפתע קפצה הודעת וואטסאפ: אל־על שיבצו אותי לטיסת חילוץ לנתב״ג… ביום למחרת.
והמסקנה? ההחלטה לחזור דרך טאבה התקבלה ברגע של חוסר ודאות ולחץ, והיא הייתה ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל באותו הרגע. כמובן שבדיעבד ברור לי שהייתי יכולה פשוט לחכות עוד יומיים־שלושה עד שהמצב יתבהר ולחזור בטיסה אל נתב"ג.
מצד שני, יממה אחת בבית עם כביסות, ניקיונות, בישולים וזומי בית ספר בלתי נגמרים כבר כמעט גרמה לי לעשות אחורה פנה ולחזור לפרנקפורט. ובכן – עם ישראל חי, ושנדע רק ימים שקטים.
* רינת שוורץ היא בלוגרית טיולים וכתבת במדור התיירות של רשת 13. האינסטגרם של רינת