הפתעה: הפסטיבל השווה של הקיץ מחכה לכם דווקא בעיר הזו
טיולי ג'יפים ומצוקים ורכיבה על נאקות, אמבטיות קרח ונשימות בכפר הסטודנטים, סיורי עששיות, ספארי עקרבים בלילה ומלון סודי שמוקדש כולו לשירה עברית. קרין קצב ביקרה בדימונה לקראת פסטיבל "מדבר דימונה" וגילתה שהפסטיבל הוא רק תירוץ להגיע ולהתארח בעיר הדרומית
״ברוכים הבאים לדימונה״ המשפט הזה נאמר בלהט כזה שהשכיח את הדרך הארוכה ואת המדבר שעושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב ביולי. לבעור. כמעט כמו "וולקאם טו דובאי, גרסת הנגב". על השולחן כבר חיכו תה חם, מגש פירות, בקלוואות וחיוכים גדולים מדי בשביל להיות מזויפים. מהרגע הראשון היה ברור: לדימונה לא באים לבקר, באים להתארח.
לפני שמתחילים בואו נודה: כששמעתי ״דימונה״ ו״יעד תיירותי״ באותו משפט, הרמתי גבה.
יש כאן רגע נדיר. הרגע הלא מלוטש הזה, שהכל בו מתהווה, החלומות שנאמרים בקול רם, ההתרגשות, פתיחת הדלת, הסוד הדימונאי שעובר מפה לאוזן, ואיך מספרים סיפור אחר על עיר אחת, קטנה, בלב מדבר? אולי מתחילים לטייל בה דרך העיניים של מי שחי אותה.
יש בעיר פסטיבל
בין 27 ביולי ל-11 באוגוסט דימונה מזמינה את כל המשפחה לגלות את העיר. לצד טיולי ג'יפים ומצוקים ורכיבה על נאקות, יש כאן מלון סודי שמוקדש כולו לשירה עברית, אמבטיות קרח ונשימות בכפר הסטודנטים, סיורי עששיות, ספארי עקרבים בלילה ואפילו אפטר שישי עם יסמין מועלם. הכל נגיש, במחירים שפויים למשפחות, אבל איכשהו מכל מה שהיה שם חזרתי בעיקר עם תחושה אחת: שפסטיבל "מדבר דימונה" הוא רק ההתחלה.
גמלים כבר פגשנו, נאקות זה כבר אופי אחר - חוות "ממשית"
קוראים לה רבבה, כמו כלי הנגינה הבדואי. היא עוצרת לנשנש בפעם החמישית ואף אחד לא מנסה לזרז אותה. בעלת החווה נעמה רק מחייכת. ״אל תאיצי בה״ היא אומרת ״זה פשוט האופי שלה״ לפנינו יש גם את פירוז, נגב וגולדה. לרגע מרגיש שהצטרפנו לטיול הבוקר שלהן יחד.
חוות "ממשית" היא חוות בודדים קטנה, שממנה יוצאים לרכיבה איטית לאורך דרך הבשמים העתיקה. המדבר נפתח פה לאט - שרידי העיר הנבטית, מרחבים של צהוב ואבן, והקצב המהרהר של רבבה שמאלץ גם את האנשים הממהרים ביותר להוריד הילוך. הרכיבה פה הוא לא האטרקציה, אלא הנאקות עצמן. הן מטופחות, מטופלות, משתעשעות עם נעמה ועם אמה בחווה, ואפילו יודעות לבקש עזרה כשכואבות להן השיניים.
♦ בימי הפסטיבל החווה תקיים טיולי מדבר למשפחות (40 שקלים למשתתף, העלייה בזוגות, ילדים עד גיל 12 בליווי מבוגר). מי שירצה להישאר מעבר לשעות הסיור ימצא בחווה חדרים פשוטים ונקיים, עם ערסל שמחכה תחת עצי השיטה (החל מ-400 שקלים ללילה).
כתבות נוספות ב-mood:
בין בוב מארלי לריח וניל מתוק - "כפר השלום"
חשבנו שאנחנו מכירים אותם - מכתבות החג בטלוויזיה או מההופעות הנוסטלגיות באירוויזיון. אבל שוטטות בין השבילים של "כפר השלום", מקום מושבה של קהילת העבריים מדימונה מתגלה כהפתעה הכי גדולה של הנסיעה הזו.
דעאל פותח לנו את השער בחולצה פרחונית שאי אפשר שלא לרקוד מולה ״ברוכים הבאים לדימונה״ גם הוא אומר, הפעם במבטא אמריקאי רך.
על הקירות תלויים ציורי קיר, תמונות של בוב מארלי וריח וניל מתוק. ילדים רצים בין השבילים בפשטות של פעם והשקט - השקט כאן כמעט מבהיל. כבר יותר מחצי מאה שהם כאן, בדימונה, מנהלים אורח חיים שיתופי, טבעוני אדוק ומנותק לחלוטין מהעולם שבחוץ.
בין בתי הקראוונים פועלים עסקים מקומיים: ממסעדות טבעוניות ועד חדר קטנטן לטיפול סאונד הילינג - כשהקערות הטיבטיות מתחילות להדהד, ״יש סיכוי שתבכי״ היא מחייכת ״נפתח כאן צ’אקרה אחרי צ’אקרה״. ואוי כמה הן חיכו להפתח. בקצה הכפר מסתתרת חנות שמגישה גלידת סויה בטעמים. אני בדרך כלל לא מתרגשת מגלידה, אבל זאת הייתה אחת הטעימות שאכלתי בארץ. ולא, אני לא טבעונית.
♦ בימי הפסטיבל הכפר יפתח את השערים לסיורים שיאפשרו הצצה לחיים אחרים.
אמבטיות קרח, סדנאות ציור ואפטר-שישי עם יסמין מועלם - כפר הסטודנטים
אם יש מקום אחד שמרכז אליו את הרוח של פסטיבל "מדבר דימונה", זה כפר הסטודנטים וגם כאן הפסטיבל מרגיש כמו בית. בעצם, זה באמת בית. צעירים שהגיעו מכל הארץ ובחרו לעצור דווקא בדימונה ולהישאר.
♦ בימי הפסטיבל החצר הזו תהפוך לסוג של ריטריט מדברי עם מפגשי נשימה, אמבטיות קרח (שנהדרות אפילו יותר בשמש הקופחת), יוגה, סדנאות ציור ויריד אמנים מקומיים.
אל תפספסו גם את ״סימונה״ - כן, ההיא מהשיר. בית קפה מדברי שהקימו אבי ושירן בוחבוט. הוא דימונאי במקור, היא הגיעה מאשדוד, הם התחתנו ממש כאן בחצר והחליטו להישאר כדי לשנות את הסיפור של העיר. את מה ששימש בעבר כחצר תרבות, הם הפכו למרחב אירוח שמרגיש כמו שילוב מדויק בין סיני למצפה רמון. אבי אגב, הוא מיוזמי הפסטיבל. האוכל כאן באמת מעולה. פיצות מהטאבון, סלטים רעננים, בירה קרה ומוזיקה טובה.
לישון בסוויטת יהורם גאון ונורית הירש - מלון "צלילי מדבר"
ואז פתחנו את הדלת של "צלילי מדבר". אני לא בטוחה שיש עוד מלון בארץ שבו הצ’ק אין מתחיל בריצה על פסנתר רצפתי, כאילו נכנסנו לסצנה מהסרט ״ביג״. אני גם לא בטוחה שהרבה אנשים שמעו עליו. וחבל.
אבי ורונית אלקיים הקימו את מלון הבוטיק האוריינטלי כמחווה לזמר העברי. כל חדר כאן הוא מחווה ליוצר אחר ומעוצב בהשראתו: פותחים דלת אחת ופוגשים את יהורם גאון שר "איפה הן הבחורות ההן", בחדר הסמוך מתנגן צביקה פיק, ובהמשך המסדרון מחכים נורית הירש, יורם טהרלב, בועז שרעבי, אהוד מנור ונעמי שמר (חלק מהאמנים האלה, אגב, כבר הספיקו להתארח כאן בעצמם). אפילו הפסנתר הקטן שמונח בכל חדר מנגן אך ורק את הפסקול של אותו אמן.
העיצוב הצבעוני עם הקריצות האוריינטליות, הבריכה המקורה וערבי הזמר שמתחילים בהקדשה לחיילים שנפלו מתחברים כאן למשהו אחד - לא לעוד מלון קונספט, אלא למקום עם נשמה, לא יכולתי שלא להתרגש.
כביש 25 כבר מאחוריי, ואני עדיין מעכלת את הגילוי. הגעתי עם גבות מורמות והזיכרון על דימונה דרך החלון באוטו בנסיעה לאילת, וחזרתי עם צביקה פיק בראש וגעגוע לרבבה הנאקה. ה״ברוכים הבאים לדימונה״ שקיבלתי מכל אדם בדרך היה הזמנה אמיתית חשופה להכיר והפסטיבל הוא רק התירוץ.
* קרין קצב הייתה אורחת של מחלקת הדוברות של עיריית דימונה
