עובר מפה לאוזן: המלון האקולוגי הסודי במדבר

יש המרחיקים עד לאשרמים של הודו, יש למנזרים של טיבט ויש למקדשים של ממלכת סיאם. ויש אותנו, שבשביל להתאוורר, להירגע, לחשוב בבהירות, לנוח ולהטען מחדש נוסעים שעתיים ומגיעים לאואזיס הפרטי שלנו. שם אנחנו מצליחים שוב להתאהב – בשקט, ברוגע, בנופים, בקסם ובנווה המדבר המפתיע, שהוא הכי המקום הסודי. מקום לברוח אליו כדי לנקות את הראש, ואת הגוף (תרתי משמע), הכי בראשיתי המאפשר חיבור לאדמה, לנופים, לסביבה ובעיקר לעצמנו. במקום הסודי יש קסם, הילה ומסתורין וזו, בין היתר, גם הסיבה ששמו עובר מפה לאוזן ושומר על איזון, רמה, שקט ורוגע, כמו שרק אואזיס מדברי יכול להציע לאורחיו. וכן, יש בו גם סוג של סנוביזם וגאוות יחידה ומטבע הדברים נוצרת מסננת טבעית של מי שמגיעים להתארח בצילו.

במקום הסודי פגשתי במקרה, במסגרת טיול שעשיתי באזור. העובדה שהמקומיים  לא ממש ידעו להגיד מה יש בו, שספרו שהוא מתנהל בשושואיסטיות, הגדילו את ייצר המציצנות ואת הסקרנות לגלות מה מסתתר מאחורי השער הסגור. אז הגעתי לשער, ביקשתי יפה להיכנס, הסתובבתי, ראיתי, התלהבתי והתאהבתי מיד בנווה המדבר המפתיע, וידעתי שלכאן עוד אחזור. וחזרתי, וזה היה הרבה יותר מהר ממה שתכננתי. חזרתי עם חבורת ציניקנים גמורים, אסטניסים שאבק וחולות עושים להם חלושס, שמדבר הוא מחוץ לתחום שלהם  ובשביל מלון שהוא פחות מ-5 כוכבים דלקס לא יטרחו לארוז מזוודה. וכן, גם הם לא יכלו להישאר אדישים לקסם של האואזיס הזה,  במיוחד לאחר שהסתובבו בשטח וגילו את פלגי המים המפכפכים בין אדמת הטרשים ומתחת לעצי התמר, את הבריכות המחופות בבדים לבנים, והשיא, את האגם האקולוגי, שהוא הכי פאטה מורגנה בלב הערבה. ברור שגם הם התאהבו ובתום הסופ"ש סירבו לחזור הביתה.

מואה, נעים מאוד

למקום הסודי קוראים "מואה - אואזיס", הוא ממוקם בסמוך ליישוב צופר, באזור הערבה התיכונה, ומנוהל כיחידת עלית, כשהסיבה הרשמית היא לשמור עליו ולא להפוך אותו להמוני ורועש. הרצון לשמור על קיומו של המקום הסודי לעצמי, ולעוד שניים, שלושה וכמה מאות, החזיק שלוש שנים. עקרונות, בלה בלה, בלעעע, סופם להיעלם אחרי שחווים את ההוויה של המקום המרגיע, המבריא והמטעין באנרגיות טובות, עד שלאחרונה הרגשתי חובה לחלוק את סודו כדי שיעשה לעוד מישהו טוב על הלב והנשמה.

ראשיתו של המלון המדברי בסוף שנות ה-90  אז הונחו אבני היסוד ל"דזרט קלאב" שהוקם על דרך הבשמים הנבטית העתיקה, בלב הערבה הצחיחה. המלון השאפתני יועד לאירוח נופשים ותיירים בעלי ממון שנהגו לטוס לאפריקה כדי לנפוש בריזורטים דומים. קבוצת המשקיעים גייסה גם את הבימאי הצרפתי קלוד ללוש, שהפך לשותף ושמו הוסיף, מן הסתם, הרבה זוהר וסקס אפיל לפרויקט. הבנייה החלה בהתלהבות וכדי ליעל ולזרז את העבודה הוקם מפעל לייצור לבני אדמה מהחול המקומי ובשטח נטעו עצי דקל ובוסתן. בעיות ביורוקרטיות, חריגה בעלויות, מצב בטחוני לא יציב (ושוב לא מפתיע), ועוד כאלה בסגנון, תקעו את העבודות והבריחו את ללוש וחבורת המשקיעים. החלום נגוז ובשטח נותרו בקתות אבן יתומות שחיכו לגואל.

המלון הדרומי שיעשה לכם טוב

[brightcove_iframe video_id='mood_article_297' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_9akgeza6' duration='69'']

כאן בישראל - הצצה לסוויטה הסודית של הזוגות

[brightcove_iframe video_id='mood_article_278' autoplay='0' kid='1_l4bukrzm' duration='73'']

איפה ישנים?

ב-2011 הגיע הגואל, האדריכל התל אביבי ספי קרייתי שרכש את המקום, המשיך בתכנון ובבנייה ירוקה, הפך אותו לנווה מדבר והשיק מלון אקולוגי בלי הרבה רעש וצלצולים. המלון משתרע על 60 דונם ומציע מגוון אפשרויות אירוח בהן בקתות האדמה צמודות פטיו, שלחלקן בריכת טבילה פרטיות, חאן עם שמונה חדרים שסוגרים על חצר עם בריכת נוי,  בקתות קש בסגנון החושות של סיני, וגולת הכותרת, אוהלים רג'יסטנים לבנים וגדולים שמזכירים את האוהלים הקולוניאליים מהסרט "זיכרונות מאפריקה". האוהלים הלבנים מתמזגים בנוף ומפתיעים בעיצובם הפנימי, המהודר, המפנק, שכולל מזגנים, חדר רחצה, ריהוט שעוצב במיוחד מעץ במבוק וטקסטיל שכולו לבן, כולל מצעים צחורים וילונות לבנים שמתנפנפים ברוח המדברית. בשטח הקימו גם אולם פעילות גדול, חדר סדנאות והרצאות, חדר אוכל, מרפסת מקורה ואמפיתיאטרון המשקיף אל הנוף.

אז מה עושים במואה

אפשר כלום ושום דבר, פשוט להתמכר למרחבים, לנופים, לצבעים ולשקט. אפשר גם לשחות באגם, לנוח על בימת הדק, לתרגל מדיטציה לקול זרימת פלגי המים או להצטרף לסדנאות ולאירועים שנערכים בזמן שהותכם. בגדול אין במואה אפשרות להרים טלפון ולהזמין  בקתה, אוהל או חושה לשניים, מאחר והמלון סוגר אותו לטובת פסטיבלים של יוגה, סופ"שים של תזונה, ניקוי רעלים וצום מיצים, סדנאות רוחניות והוליסטיות ואירועי תנועה ומוזיקה, שמושכים קהל יעודי כמו דבורה אל הצוף, הרחק מהמולת העיר, מהסחות דעת ומרעשים נלווים. שקט אחד ארוך, מרגיע, משחרר ומטעין רגע לפני שחוזרים לשגרה.

בנוסף במקום פועל גם "מרכז רוחני ערבה"  עם קהילה שמטרתה לקדם את השלום באזורנו. החבר'ה לומדים בודהיזם טיבטי, מתרגלים מדיטציה, יוגה וריטריט (סדנאות שתיקה), נהנים מריקוד חופשי ועורכים טקסי קבלת שבת. לפעילויות של הקהילה מגיעות גם משפחתות עם ילדים, שהמקום עבורם הוא סוג של גן עדן בטבע.

מלבד הסדנאות, האגם ופלגי המים, אחד המקומות האהובים על האורחים היא הגבעה הסמוכה למתחם האירוח. יש שמטפסים עליה לבד כדי להתבודד ברומה של הערבה, יש שמטפסים בחבורות כדי לחוות את החוויה הרגשת של הזריחה במדבר, ויש שמעדיפים את שעת השקיעה המשותף לכולם היא הירידה מהגבעה עם חיוך גדול של אושר ועם אותה מנטרה של תחושה עילאית שמרגישים בראשה.

אם יש לכם כיס גדול וחשבון פתוח, תוכלו לסגור חלק מהמקום עבור קבוצה פרטית, או לשכור את כולו, להזמין אורחים ולחגוג את יום חתונתכם, למשל. ולגבי אירוח פרטי, מתוך ניסיון אפשר להרים טלפון, לנסות ואולי יתמזל לכם ויהיו חדרים פנויים ויגידו "תבואו", ואז שיחקתם אותה ביג טיים. כשאין הרבה אורחים במתחם יש סיכוי שהאגם יהיה כולו שלכם, פרטי, בתולי, ראשוני וממכר.

מחיר: טוב, בוא נודה, לא זול שם, וקשה לנקוב במחיר כי לרוב הוא נסגר עכסקת חבילה של אירוח, סדנאות ואוכל, אבל האפשרות לברוח ליומיים-שלושה לשקט של המדבר, לנוח למלא את  המצברים, שווה בהחלט כל מחיר.

 לפרטים: מואה, בסמוך למושב צופר.

מוי מואה

ואם אתם כבר באזור, ונמנים על חובבי היין, סורו ל- MOA השנייה, יקב בוטיק של היינן יהודה פרידמן, שקרא לו על שם מואה, העיר הנבטית הממוקמת על דרך הבשמים העתיקה. פרידמן מייצר ומבקבק 5000 בקבוקי יין בשנה בהם רוזה, קברנה סובניון, מרלו שיראז ומלבק, שמופקים מענבים שגדלים בכרמי רמת נגב, בגובה 900 מטרים. ב-2015 השיק את היקב ובצמוד אליו פתח מרכז המבקרים שם הוא מארח, מסביר על היין, עורך סיורים ומגיש טעימות יין לצד גבינות, זיתים, שמן זית, דבש ומאפים שכולם מתוצרת דרומית. מחיר: 30 שקלים לטעימת יין, 40 שקלים פלטת גבינות זוגית, לפרטים: יקב מואה, מושב צופר. 0523666095.

המלצות על המלונות הכי שווים עכשיו בפייסבוק שלנו