דגלים כחול-לבן ברחבות הריקודים: זה הפסטיבל שהישראלים כבשו
יותר מ-10 אלף ישראלים רוקדים השנה עם דגלים, מחוות לזכר נרצחי ה"נובה" ושלטים להשבת החטופים בפסטיבל טומרולנד בבלגיה. זאת על אף החשש מאנטישמיות והשריפה שפרצה יומיים לפני פתיחת הפסטיבל, שכילתה את הבמה המרכזית - ולמרות ששני ישראלים שנכחו בפסטיבל עוכבו לתשאול, אך שוחררו במהרה
פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הגדול בעולם, טומרולנד, שנפתח בסוף השבוע האחרון בעיר בום בבלגיה, מושך גם השנה מאות אלפי בני אדם מיותר מ-200 מדינות – ובהם קהילה ישראלית בולטת ומאורגנת, שהנוכחות שלה מורגשת בכל פינה.
יותר מ-10 אלף ישראלים לוקחים השנה חלק בשני סופי השבוע של הפסטיבל, שחלקו הראשון ננעל ביום ראשון, וחלקו השני יוצא לדרך מחרתיים (שישי), כך לפי נתוני "איסתא ספורט", המשווקת הרשמית של הפסטיבל בישראל. במתחם הפסטיבל כבר נפרשה התמונה הקבוצתית המסורתית עם מאות משתתפים מישראל, ודגלים כחול-לבן נראים ברחבות הריקודים.
לצד האווירה החגיגית, השנה ליוו את פתיחת טומרולנד שני אירועים חריגים במיוחד: שריפה שפרצה בבמה המרכזית – ומעצר של שני ישראלים, אזרח ישראלי וקצין במילואים, שנלקחו לחקירה על ידי משטרת בלגיה במהלך הסופ"ש הראשון. השניים שוחררו לאחר כמה שעות, אך מעצרם עורר דאגה בקהילה הישראלית בפסטיבל והוביל גם לגל תמיכה ברשתות.
השריפה, שפרצה יומיים לפני פתיחת הפסטיבל, השמידה לחלוטין את הבמה המרכזית – הסמל של הפסטיבל בכל שנה – שעליה עבדו אמנים מרחבי העולם כבר למעלה משנה. אף על פי כן, ההפקה הצליחה להשתלט על האירוע במהירות שיא, ולדברי משתתפים רבים, שריפת הבמה לא פגמה בחוויית הפסטיבל.
ביקשנו מכמה מהישראלים שמשתתפים השנה בפסטיבל לספר על החוויה מהשטח: איך זה מרגיש להיות ישראלי ברחבות של טומרולנד, איך נראית האווירה השנה לעומת עבר, ומה מושך אותם לחזור בכל פעם מחדש.
"כולם באים לחגוג את החיים"
צליל (33) ושלומי (32) הרשקוביץ מלוד, הם כבר ותיקי הפסטיבל. השנה הם הגיעו לטומרולנד בפעם השישית והשביעית. צליל היא גננת לחינוך מיוחד במשרד החינוך, ושלומי מהנדס מערכת באלביט. בשבילם טומרולנד הוא לא רק פסטיבל, אלא גם התחלה של סיפור אהבה.
"אנחנו הכרנו בכלל בקבוצת ווטסאפ של טומרולנד ישראל, עוד בשנת 2020", מספרת צליל. "כל אחד מאיתנו קנה כרטיס לבד, ואז התחלנו לדבר, עברנו לפרטי. בשנת 2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה, וגם ב-2021. בינתיים נהיינו זוג, החלטנו לטוס יחד ב-2022. שנה אחרי זה התארסנו – והירח דבש שלנו היה שני סופי שבוע בטומרולנד. עכשיו חזרנו שוב".
מה מושך אתכם לחזור כל שנה?
שלומי: "זה לא רק המוזיקה. יש פה 16-15 במות, עם גיוון אדיר, אוכל טוב, תפאורה מושקעת, ואנשים שמגיעים מכל גיל. ראינו פה צעירים אחרי צבא וגם חבר'ה בני 50 שבאו להגשים חלום".
מה לגבי השריפה שפרצה בבמה המרכזית?
"אנחנו מהזוגות שלא מחפשים שום דבר על הפסטיבל מראש, כדי שהבמה תהיה הפתעה. פחדנו שהפסטיבל יתבטל. בסוף ההפסקה הצליחה לשקם, והאווירה של כולם הייתה באקסטרה אנרגיות כדי לחפות על מה שקרה. לא יצאנו מבואסים".
איך זה מרגיש ללכת עם דגל ישראל בפסטיבל בינלאומי בתקופה כזו?
צליל: "האווירה פה מדהימה. כולם מסתובבים עם דגלי ישראל, אנשים באו ורצו להצטלם ולהתחבק איתנו. תמיד יהיו את אלה שפחות אוהבים אותנו, אבל אנחנו לא מחפשים לריב. אני אישית נתקלתי בהרבה יותר אהבה משנאה".
"יום אחד אני אעלה לבמה הזו"
נבו אביטן (Neyvo), בן 24 ממגדל העמק, מתופף מגיל תשע, מפיק מוזיקה מגיל 16 – וחולם יום אחד לעלות על אחת הבמות של טומרולנד.
"את ההשראה קיבלתי עוד בילדות", הוא מספר. "ראיתי את הסטים של Eric Prydz ו-Hardwell בטומרורלנד ושאלתי את עצמי, 'איך יוצרים את הצלילים האלה?' התחלתי להפיק לבד, היום האלבום הראשון שלי כבר גמור, והוא ייצא בחודשים הקרובים. יש בו שילוב ז'אנרים, רגש ואווירה, משהו שעוד לא נשמע בארץ, ולדעתי גם בחו"ל".
מה הייתה ההופעה הכי מרגשת שראית השבוע?
"Axwell" אחת ההשראות הגדולות שלי".
ומה מושך אותך בטומרולנד?
"זה לא רק שם גרנדיוזי. זה פסטיבל עם אווירה מטורפת – 200 אלף איש שמתאחדים לשלושה ימים סביב דבר אחד, המוזיקה. המסר שלי, כאמן וכרייבר הוא שאף אחד לא יכול לעצור אותנו מלהתרגש, לרקוד, ולהצטמרר מהמוזיקה שאנחנו אוהבים".
View this post on Instagram
כתבות נוספות ב-mood:
- אשרמים, גורואים ונמסטה: 5 מקומות בהודו שיביאו אתכם להארה
- טסים לקפריסין? תכירו את המקומות היפים שרוב הישראלים מפספסים
- לא יושבת בחושך לבד: היעד החדש של "ארקיע" לקיץ
גם השנה: קהילה ישראלית פעילה וסולידרית
מי שמרכז את הפעילות הישראלית בטומרולנד הוא עמית פרי (28) מאביגדור, שהקים את קהילת טומרורלנד בישראל, קבוצה שמונה כיום יותר מ-15 אלף חברים בפייסבוק ועוד אלפי משתתפים בקבוצות וואטסאפ. "אני מגיע לטומרולנד כבר עשור ברציפות", הוא מספר. "ב-2015 טסתי לראשונה עם שלושה אנשים מהשכבה שלי שלא הכרתי, ומשם זה התחיל".
מה שהחל מיוזמה קטנה לשיתוף טיפים הפך לאורך השנים לרשת קהילתית שמלווה אלפי ישראלים כל שנה. "הפסטיבל מורכב להבנה בפעם הראשונה: דרכי הגעה, סוגי לינה, כרטיסים, והכל משתנה מדי שנה", הוא מסביר. "אז החלטתי להנגיש את הידע הזה שצברתי. היום אנחנו עובדים עם און.טור – איסתא ספורט, ומלווים את הישראלים מקצה לקצה. יש קבוצות ייעודיות לפי פסטיבלים, קבוצות לנשים בלבד, קבוצות על דיג'איים שמגיעים לארץ וקהילה פעילה מאוד סביב כל זה".
לדבריו, טומרולנד שונה מכל פסטיבל אחר: "זה עולם אחר. הם יוצרים חוויה מלאה מא' ועד ת', עם קונספט, מטבע פנימי, צמידים דיגיטליים, תשומת לב לפרטים הכי קטנים. זה שלושה ימים שאת פשוט ביקום אחר".
השנה, אחרי תקופה אינטנסיבית של כמעט שנה במילואים בפרקי זמן שונים, החזרה לטומרולנד מרגשת עבורו במיוחד. "זה מרגש לחזור לשם ולייצג, לעמוד שם עם דגל ישראל ולהניף אותו ולרקוד יחד עם הדגל ועם ישראלים אחרים. אספנו כמויות של מדבקות של כל הנופלים ושל חטופים ואנחנו מחלקים אותם שם. יש אנשים שמביאים דגל של הנובה, אנחנו פתוחים בנושא ומאפשרים את זה, למרות המצב הרגיש השנה".
"הצורך לחגוג את החיים רק התחזק"
לדברי רון גינת, מנהל און.טור, "הפסטיבל הזה מספק חוויה שהיא מעבר למוזיקה, והיא הולכת ומתרחבת כל שנה. גם אחרי עוד שנה מאתגרת במיוחד בישראל, קיבלנו אינספור פניות מישראלים שרצו לחזור לשם, להרגיש שוב חופש, קהילה ותקווה. השנה הצורך הזה מורגש מתמיד".
לדבריו, מאז הקורונה נרשמת עלייה קבועה של כ-5% מדי שנה בכמות הישראלים שמגיעים לטומרולנד. "מגמה נוספת מעניינת שאנחנו רואים בשנים האחרונות היא יותר ויותר משתתפים מעל גיל 35. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים בקהל הבוגר, מה שמראה שהפסטיבל כבר מזמן לא פונה רק לצעירים או לנישה מסוימת באוכלוסייה", הסביר.
