אהבה מעבר לפינה: היעדים שנרצה לטוס אליהם בשנת 2024

מומחים לפסיכולוגיה חיובית גורסים כי אחת הדרכים להתמודדות בתקופות של אי ודאות וקושי היא לתכנן דברים טובים ליום שאחרי, לנעוץ ביומן דברים עתידיים שעושים לנו טוב, כדי שיהיה למה לחכות. כמו חופשה למשל...

אז אתגרנו ארבע מחברות המערכת והטלנו עליהן לבחור יעד בו הן תרצנה לבקר בשנת 2024:

רינת שוורץ: לטעום את גיאורגיה

כאשר אני בוחרת את היעד לחופשתי הבאה, הקו המנחה המרכזי יהיה גיוון לצד מחיר משתלם. תמיד אבחר ביעד שיש בו מגוון של אפשרויות, החל מתרבות צבעונית ועד טבע מרהיב, אנשים נעימי סבר ומחיר נעים לכיס. כמו כן, בתקופה הקשה בה אנחנו שרויים, אי אפשר לנתק את הרצון לטייל במדינה שתמכה בישראל בזמן המלחמה.

כך נולד הרצון העז לטייל בשנת 2024 בגיאורגיה. בלב הרי הקווקז, רק כשעתיים טיסה מישראל, נמצאת עיר הבירה של גיאורגיה, טביליסי. היה מפתיע לגלות שמדובר בעיר מודרנית, צבעונית ונעימה שמהווה שער כניסה נפלא לטיול במדינה.

נדמה כי אפשרויות הטיול בגיאורגיה פשוט בלתי נגמרות. החל מהדרך הצבאית העתיקה החוצה את הרי הקווקז המרהיבים, חבל קאחטי השוקק ביקבים ויין, מעיינות חמים בבורג'ומי ועד כפרי נופש עם פארק מים בריביירת הים השחור, סביב העיר באטומי.  ככל הנראה, ככל אחד ימצא את חפצו במדינה הקטנה הזו וכעת כל מה שנותר זה לקוות לימים יפים יותר בהם נחפש לתת לנפש מנוחה.

כתבות נוספות ב-mood:

• סיכום שנת 2023: 5 אתרי תיירות מרשימים שהושקו בשנה החולפת
• אסקפיזם מושלג: זו חופשת החורף המושלמת לשנת 2024
• אופטימיות זהירה: מה מצפה לנו בענף התיירות בשנת 2024

גלית קידר: סוף כביש 4 פינת מחסום ארז - נתיב העשרה

הקצה הדרומי של כביש 4 מגיע עד למחסום ארז.
כמה מטרים לפני יש פניה ימינה למושב נתיב העשרה, המושב שגדר המערכת שלו יושבת כ-100 מטרים מרצועת עזה.
כשחשבתי לאן אני רוצה לטייל בשנה הקרובה, מכל המקומות בעולם, זה המקום הראשון שבו הייתי רוצה לטייל שוב, עם תקווה בלב שהאמירה המפורסמת של "הנתיבים" -  "95% גן עדן 5% גיהנום", יהפוך ל 100% מקום מושלם לחיות בו ולטייל.
נתיב העשרה הוא אחד מ - 21 יישובים וקיבוצים של מועצת חוף אשקלון, רוב הפרנסה בו הוא שטחי חקלאות נרחבים (צמודים לרצועת עזה).
ראשיתו של המושב בשנת 1973, והוא היה חלק ההתיישבות בחבל ימית. עם הפינוי, הוא נהרס והוקם בשנת 1982 במקומו הנוכחי.
נתיב העשרה - על שם עשרת אנשי צוות שנהרגו בתאונה מבצעית שבה התרסק מסוק יסעור שחזר מפעולה באל עריש, השם מנציח את עשרת ההרוגים.

למה אני מחכה לטייל בנתיב העשרה?

למרות החיים הלא קלים, תחת איום מתמיד של טילים, בלוני תבערה וחשש אמיתי מפני חדירות, עם מראות מאיימים יומיומיים, הקימה הקהילה של נתיב העשרה מושב שהצליח להביא אליו אלפי תיירים מרחבי העולם.
אחת הפינות המוכרות ביותר היא קיר המגן, חומת הגבול, המפרידה בין ישראל לרצועת עזה, עליה יצרה צמרת זמיר פרויקט ענק שנקרא "נתיב לשלום".
יצירת פסיפס משותפת לכל מי מבקר במקום, שמטרתו הייתה יצירת תקווה, אהבה ושימחה בין בני האדם. כל אחד מהאורחים במקום הוזמן להדביק אבן קטנה של פסיפס על הבטון האפור שתצטרף לאלפי האבנים שכבר הדביקו אחרים ולייצור תמונה ססגונית, צבעונית ומאוד אופטימית.
חוות גילר - היא חוות תיירות שמגדלת ומפתחת זרעים שנשלחים לרחבי העולם.
את החווה הקימו נעמה ואייל גילר, שעשו מעשה אמיץ, עזבו משרות בהייטק והקימו את החווה, כשהנוף הנשקף ממנה הוא הבתים של רצועת עזה.
כיום מחזיק אייל את דיר הכבשים והעיזים ששרדו את ה - 7.10 ומגיע למקום למרות שזהו אזור מלחמה סגור.
את יום הטיול בנתיב העשרה אני מדמיינת לא רחוק מהחווה, באוהל השמח ומוזיקלי של מיכה ביטון, בו מיכה היה מספר את סיפור חייו, בשילוב השירים הנפלאים שלו.
מיכה, יליד שדרות, בן למשפחה מרובת ילדים, שאיבד את אביו בגיל צעיר ויצא מביתו למשפחה אומנת בירושלים. מיכה היה ההשראה של הסופר לסדרת הספרים "אל עצמי", של הסופרת גלילה רון פדר ועל זה מבוסס המופע שלו.

את מיכה תוכלו לראות במופעים ברחבי הארץ. המופע הקרוב ב 27.12 בירושלים.

נתיב העשרה, וכל יישובי וקיבוצי עוטף ישראל, מי ייתן וכל השבויים החטופים ישבו במהרה לגבולות הארץ וכולנו נעמוד איתכם, בבניית ביתכם טובים יותר, בטוחים יותר, ירוקים יותר ועם הרבה צחוק של ילדים

לינק לתרומות שיקום נתיב העשרה

אבנית סטרולוב: זה זמן אפריקה 

היעד שהייתי רוצה להגיע אליו בשנת 2024 הוא אפריקה.

בינינו, זה לא באמת משנה אם זה מפלי ויקטוריה בזמביה, ספארי בטנזניה, תצפית מהר שולחן בדרום אפריקה, גורילות בערפל באוגנדה או מפל הנילוס הכחול באתיופיה. כבר שנים רבות אני חולמת להגיע אל הטבע הפראי שבאפריקה. לראות את כל חיות הבר בסביבתן הטבעית, את הנוף השונה.

מדובר באיזור שאינו כל כך רחוק פיזית, כ-6 שעות טיסה, אך הוא עולם אחר לגמרי, עולם ומלואו. יש שם באזור הזה משהו מיוחד. שונה מכל מה שאנחנו מכירים. זו לא עוד עיר מפונפנת אירופאית שדומה לתל אביב או חיפה רק בשפה אחרת. זה הטבע במיטבו ובמלוא עוצמתו, זה לחיות בתוך סרט טבע, על כל פלאיו.

דווקא עכשיו בימים אלה, בהם שום דבר לא כמו מה שהיה, הכל שונה, וזה בסדר לא להיות בסדר, אני רוצה רק לכמה ימים לחזור שוב אל התום, אל התמימות ולצידם, אל העוצמה. אל הטבע האמיתי והחזק, אל החיים הפשוטים בכפרים, ופשוט להתנתק. ולפעמים דווקא מתוך הניתוק, יוצאת בהירות חדשה.

ענבל ז"ק: טיול שורשים בליטא

כשהתותחים יפסיקו לרעום ונוכל שוב לצאת ולתור את העולם, אני חולמת לשוב אל המדינה הבלטית - ליטא.

במשך שנים ארוכות נמנעתי מלטוס לליטא, ההיסטוריה המשפחתית שלי, כמו של משפחות רבות אחרות, נקטעה שם בצורה אכזרית במלחמת העולם השנייה ולכן כל מחשבה להגיע לשם נדחתה על הסף.

לפני כארבע שנים, הוזמנתי לסיור באזור האגמים של ליטא ולאחר התלבטויות רבות החלטתי לתת לה צ'אנס. קראתי על יוזמות לשימור זכרון השואה, שיקום בתי כנסת עתיקים, קביעת לוחות מידע וזיכרון, הקמת אנדרטאות וציוני דרך נוספים והבנתי שהגיע הזמן.

ליטא התגלתה כמדינה נהדרת, שילוב של היסטוריה, ישן מול חדש מקומות הארחה מגוונים ונופים משגעים של יערות ואגמים שקיימים רק במדינות צפוניות וגשומות, קולינריה משובחת ותרבות והכל במחירים זולים יותר מאשר במרבית אחיותיה האירופאיות.

מאז אותו ביקור נרקם בליבי חלום לשוב לשם לטיול שורשים, התחלתי לסמן לי במפה כפרים, עיירות וכתובות רלוונטיות, תוך ניסיון להרכיב לעצמי פאזל משפחתי שיהיה בסיס למסלול.

ועכשיו, כשגם במלחמה מול החמאס, ליטא הביעה את תמיכתה המוחלטת בישראל והמטה ללוחמה בטרור דירג אותה כמדינה בטוחה ברמה 1, קידמתי אותה לראש התור של המקומות שארצה להגיע אליהם בשנת 2024.