4 סיבות למה לא לטוס למונדיאל בקטאר

בחודש הקרוב יחגגו בעולם כולו את המונדיאל בקטאר. לצד הדיווחים והפרשנויות הספורטיביות במדורי הספורט, גם אתרי ומדורי התיירות בישראל עסקו ויעסקו באחת האמירויות העשירות בעולם, ולא בכדי, זוהי הזדמנות של פעם בחיים, לחודש אחד בלבד, לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לקטאר. אפילו אנחנו, במדור התיירות, הקדשנו לה כתבה.

אולם, למרות סקרנותי ואף חיבתי הגדולה למונדיאלים, לא רק שאין בי קמצוץ של רצון לבקר בקטאר, הלוא שגם אם היו משלמים לי לבקר בה הייתי מסרבת. אני כמובן לא היחידה בגישה הזו, בשבועות האחרונים מונפים במגרשי הכדורגל באירופה שלטי "להחרים את קטאר 2022", בצרפת, סירבו כבר כמה ערים להקרין משחקים ורבים בעולם המערבי מתייחסים אל מונדיאל 22 כאל 'מונדיאל דמים', שצריך לבטל או להחרים.

 

כתבות נוספות ב-mood תיירות

• הכירו את אחד המלונות הכי מרגיעים בארץ
• איך לא לטייל: חמישה דברים שעדיף לא לעשות בטיולים
• נעים בסתיו - טיולי שלכת בעונה הכי קצרה בישראל
• קול קורא לנדוד- 3 סיבות להדרים לערד, לערבה ולאילת בנובמבר

 

הנה ארבע סיבות בגינן לא אסע לקטאר:

1. פגיעה בזכויות אדם

למרות הגישה (הנאיבית?) כי זכויות אדם צריכות להוות שיקול מרכזי בבחירה מי יארח את הטורנירים, במקרה של קטאר המצב הינו בדיוק הפוך. קטאר היא ארץ שמפרה זכויות אדם על בסיס שיטתי ויומיומי, בין אם מדובר בפגיעה בזכויות נשים ואף ניצול נשים (מחאת החיג'אב עדיין לא הגיעה לקטאר), יחס בעייתי ביותר לקהילה הלהט"בית או היעדר זכויות של העובדים הזרים הגרים באמירות.

קטאר היא מדינה מאד דתית ושמרנית, הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק ונחשבת כעבירה בת ענישה במדינה. חברי הקהילה נעצרים, מושפלים וסובלים מעינויים במדינה.

גם תנאי ההעסקה של עובדים זרים, כמו בשאר האמירויות, כוללים בחובם עוולות רבות. קטאר היא מדינה מוסלמית עם 2.8 מיליון תושבים, שמתוכם כ־2.3 מיליון מהם נטולי זכויות אזרח ואדם מכיוון שהם מהגרי עבודה. למעשה מתרחשת בקטאר עבדות מודרנית של ממש, במסגרתה המהגרים משלמים "דמי גיוס" כדי להשיג את הכסף להגיע לעבוד, עם הגעתם נלקחים מהם הדרכונים שלהם והם עובדים מעל 12 שעות ביום בטמפרטורות גבוהות במיוחד ולנים במחנות עבודה צפופים ועלובים בפרברי דוחא.

 

2. המונדיאל המושחת והקטלני ביותר בהיסטוריה

שחיתות היא מילה עדינה כדי לתאר את המונדיאל הזה. זה התחיל בשוחד ועסקאות מפוקפקות בזכותם קיבלה קטאר, מדינה נטולת מסורת של כדורגל, ללא שום תשתית מתאימה, את הזכות לארח את המונדיאל. המשיך בכך שהאיצטדיונים החדשים נבנו על ידי ניצול של עובדים זרים שהגיעו מבנגלדש, הודו, נפאל והפיליפינים ונגמר בפגיעה בחיי אדם. יותר מ-6500 פועלים זרים נהרגו במהלך ההכנות של קטאר לאירוח הטורניר (ולפי אמנסטי המספר הוא אפילו כפול).

 

3. תמיכה בטרור

לצד צהלות השמחה על כך שישראלים מורשים להיכנס לקטאר במהלך המונדיאל, בל נשכח שקטאר מזוהה כמדינה התומכת בארגוני טרור סוניים בולטים כמו חמאס, ג'בהת פתח א-שאם, אל קאעידה ועוד ארגונים ומואשמת, לא אחת, במימון טרוריסטים. קטאר לא מסתירה את תמיכתה בזרמים איסלאמיסטיים, בעיקר של האחים המוסלמים, ברחבי העולם הערבי, וגם שומרת על קשרים חמים עם המשטר בטהראן. 

 

4. שימוש ציני בספורט ובתקשורת 

קטאר היא לא הדיקטטורה הראשונה שעושה שימוש בספורט כדי לקדם את האינטרסים שלהן ולהציג לעולם תדמית חדשה. בקטאר, בה אין עיתונות חופשית, רואים במונדיאל דרך להלבין את העוולות המתרחשות בה דרך קבע ומשתמשים בו כדי להציג לעולם קטאר אחרת, לכאורה נאורה, מה שמכונה "ספורטוושינג". הם משקיעים כספים רבים ברכישת זכויות שידור בעולם ומשלמים כספים לאנשי תקשורת, ספורטאים ומובילי דיעה שיספרו בשבחי קטאר.

מצד שני - עיתונאים באירופה הוזהרו ותודרכו שלא לדווח על דברים שלילים כשהם על אדמת קטאר, ממש לאחרונה הותקף עיתונאי דני שדיווח מקטאר על ידי כוחות הביטחון. באירופה אף הזהירו את האוהדים המגיעים למונדיאל שלא להוריד את 2 האפליקציות הרשמיות של הטורניר מחשש לריגול ולמעקב, היות שככל הנראה, כל המידע שייאסף על ידי האפליקציות יעבור לשרת מרכזי, שינתר את הפעילויות של מי שנכנס למדינה.

 

זו לא פעם ראשונה שפיפ"א משתפת פעולה עם מדינות שזכויות אדם הן משהו שולי עבורן, זה כבר קרה עם רוסיה וכעת עם קטאר. אז למרות חיבתי מזה שנים למונדיאלים, לקטאר אני לא אגיע, על אף ההזדמנות החד פעמית, איזה מזל שלפחות האירוויזיון הבא מתקיים באחת הערים האהובות עלי, ליברפול הנפלאה.