מוזיאון "העיירה האבודה" נפתח בליטא, המדינה שתומכת בישראל
מוזיאון חדש וחוויתי שנמצא בעיירה שדובה חוזר בזמן למאה הקודמת, ומוקדש לחיי הקהילות היהודיות בעיירות (השטעטלעך) שפעלו דאז במדינה
ב-20 בספטמבר נפתח רשמית בעיירה הליטאית Šeduva מוזיאון "ההיסטוריה היהודית של שדובה", שנקרא "העיירה האבודה" - "Lost Shtetl". מדובר במוזיאון הגדול ביותר במדינות הבלטיות המוקדש לתרבות ולהיסטוריה של העיירות היהודיות.
במהלך שנת הפעילות הראשונה תוצע כניסה חופשית שתאפשר למבקרים לסייר בתערוכות ולהשתתף בסיורים מודרכים ובפעילויות חינוכיות. בסמוך למוזיאון נחנך גם פארק הזיכרון החדש, אנדרטה חיה ומרשימה, שתוכננה על ידי משרד אדריכלות הנוף האיטלקי "Enea Landscape Architecture", לזכר קהילתה היהודית התוססת של שדובה שנכחדה.
פתיחת המוזיאון לקהל והגעת המבקרים הראשונים מסמלת את שיאו של מסע ארוך ושיתופי שבו נטלו חלק מאות אנשים, מומחים, יוצרים והיסטוריונים מליטא, ארצות הברית, הולנד, פולין, פינלנד ושווייץ.
"בשם כל הצוות, אני מבקש להודות לכל אחד ואחת על תרומתם לשחזור העיירה היהודית האבודה של שדובה ולהשבת הפנים והשמות של קהילה שחיה כאן ונכחדה באכזריות", אמר בטקס הפתיחה יונאס דובידאיטיס, מנהל מוזיאון "העיירה האבודה". "זוהי שליחות הליבה של המוזיאון, ואני מקווה שכל מבקר ייצא מכאן עם שם אחד סיפור אחד של אדם שחי כאן פעם. מי ייתן ושמות אלה לעולם לא יישכחו שוב"
פרויקט זיכרון שנמשך עשור
הקמת המוזיאון, המוקדש לשימור תרבות וזיכרון העיירות היהודיות, נפרשה על פני יותר מעשור. הרעיון פותח והוגשם על ידי צוות בינלאומי של היסטוריונים אדריכלים ומומחים לתרבות יהודית.
פתרונות אוצרותיים חדשניים שולבו עם החזון האדריכלי של האדריכל הפיני הנודע, ריינר מהלאמקי. מבנה המוזיאון מדמה עיירה קטנה שגגותיה נראים למרחוק בנוף הליטאי השטוח. אף שהמבנה אחיד מבחינה אדריכלית הוא כולל שורה של אולמות תצוגה נפרדים תחת גגות משופעים של בתים בודדים שכל אחד מהם מוקדש לפרק אחר בתערוכה.
עיצוב התערוכה הופקד בידי משרד "Ralph Appelbaum Associates" מארצות הברית, הידוע, בין היתר, כמעצב "מוזיאון השואה" בוושינגטון. לצורך הפרויקט, שאב הצוות השראה מהרומן "שיר אהבה לעיירה" של גריגורי קנוביץ המספר את סיפורה של עיירה יהודית אבודה אחרת, עיירה בשם יאנובה.
כתבות נוספות ב-mood:
הליכה בעיירה שאיננה עוד
המילה "שטעטל" כמעט ואינה נשמעת כיום, אך לפני כ-80 שנה בלבד פעלו בליטא יותר מ-200 עיירות יהודיות. מקורה של המילה ביידיש ופירושה "עיירה קטנה" - כך כינו היהודים את קהילותיהם המקומיות. אלה לא היו מובלעות נפרדות אלא אותן עיירות וכפרים שבהם חיו גם ליטאים.
במשך מאות שנים חיו ליטאים ויהודים זה לצד זה בעיירות הללו אך השואה מחקה את יהדות ליטא. "עם חורבן הקהילה נעלמה גם תרבות העיירה היהודית" סיפרה סנדרה פטרוקוניטה, האוצרת הראשית של המוזיאון.
לדבריה, עצם שמו של המוזיאון, "העיירה האבודה", מגלם את מהותו סיפורו של דבר שאיננו קיים עוד. "אי אפשר לספר את תולדות העיירה היהודית של שדובה מבלי לדבר על האופן שבו הושמדה הקהילה שחיה כאן".
התערוכה משתרעת על פני עשר גלריות ונפתחת בסרט מבוא המתאר את הגעת היהודים לאזור ליטא של ימינו ואת חייהם כאן עד מלחמת העולם הראשונה.
"חשוב לנו שהמבקרים יבינו כבר מההתחלה שיהודים חיו לצד ליטאים במשך מאות שנים, מאז שהגיעו לדוכסות הגדולה של ליטא במאה ה-14, התיישבו סמוך לאחוזות ובעיירות בהזמנת האצולה ועסקו במסחר במלאכות ובניהול מסים", מסבירה פטרוקוניטה "עם הזמן נוצרה תרבות שטעטל ייחודית מהים הבלטי ועד הים השחור - אלפי עיירות שבהן דיברו יידיש קיימו אורח חיים יהודי וחיו לפי התלמוד. עם זאת, הם מעולם לא היו מבודדים, תמיד חיו לצד ליטאים, פולנים, לטבים, אוקראינים ובלארוסים".
מסע אל שדובה שבין המלחמות
עיקר התערוכה עוסק בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, במלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה. המבקרים מוזמנים להיכנס אל עיירת שדובה של אותם ימים. באמצעות מיצגים חווייתיים קמה לתחייה הקהילה היהודית של שדובה. הגלריה הגדולה ביותר משחזרת את כיכר השוק, לא רק כמרכז מסחרי אלא כמוקד חיים אזרחיים ותרבותיים. "אנו מזמינים את המבקרים להכיר את הקהילה היהודית של שדובה ללמוד על חייה הדתיים והחברתיים, לשמוע על סיפורי הגירה, מקצועות ושאיפות", אומרת פטרוקוניטה.
היא מדגישה שהתערוכה עוסקת גם בנושאים אנושיים אוניברסליים: חיפוש אחר ביטחון, עתיד טוב יותר למשפחה, חלומות, שאיפות ואף פנאי. "בכיכר השוק התוססת, הסיפור הראשון שלנו הוא סיפור החיים ואני מאמינה שחיי שדובה היו עשירים וצבעוניים. אנו מקווים שהמבקרים יפגשו את הדמויות שבתערוכה כמלווים מסקרנים, כקרובי נפש או אפילו כחברים פוטנציאליים - לחלום איתם, ליצור איתם ולאהוב איתם" היא מוסיפה.
הפרק האפל של הסיפור
אך חיי שדובה, כמו חייה של ליטא כולה, השתנו לבלי הכר עם הכיבוש הסובייטי ולאחריו הפלישה הנאצית. בקיץ 1941 רוכזה הקהילה היהודית של שדובה במחנה עבודה זמני. ב־25 ו־26 באוגוסט נרצחו 664 גברים נשים וילדים ביער ליאודישקיאי, כמה קילומטרים מהעיירה. כמעט כל יהדות שדובה נכחדה בשואה.
השואה היא הפרק האפל ביותר בסיפור ואי אפשר לדלג עליו או לרכך אותו. לדברי פטרוקוניטה, צוות המוזיאון עבד עם היסטוריונים כדי להציג את העובדות תוך מתן מרחב למבקרים להסיק מסקנות בעצמם. התערוכה כוללת צילומים היסטוריים, מסמכים, עדויות ראייה ואפילו ארבעה תרמילי פגזים מתקופת מלחמת העולם השנייה שנמצאו בעת שיקום אתר קבר האחים בליאודישקיאי בשנת 2015.
