קירגיזסטן: המרוץ למיליון נפרד מקירגיסטן עם הרפתקה אחרונה בדרך המשי. לא לפספס
רגע לפני שהמתמודדים ממשיכים ליעד הבא, אנחנו נזכרים בנופים המטורפים ובדרכים הפראיות שליוו אותנו בקירגיסטן הפראית
זהו חברים, זה באמת קורה. יום הסיור האחרון שלנו בקירגיסטן מתחיל עכשיו.
ליום האחרון שלנו במדינה הקסומה הזאת החלטנו לצאת בעקבות אחד מצמדי המילים הרומנטיים ביותר בעלם התיירות - המסע בעקבות דרך המשי.
דרך המשי היא רשת של דרכים יבשתיות וימיות שחיברו בין סין לאירופה בעת העתיקה ועברו גם דרך קירגיסטן. עם תחילת ביות בהמות המשא הם אפשרו הובלת סחורות מהמזרח הרחוק וחיברו את סחורות העולם במסעות שלקחו לפעמים גם שלוש שנים ויותר.
במסעות ארוכים שכאלו, חייבים גם כמה עצירות ריענון בדרך, בדיוק כמו המפל הזה שבעמק קרבלטה, עמק הסלעים השחורים. שימו לב.
אם אתם מגיעים לקירגיסטן ואתם שמים לב לדברים מוזרים תלויים על שיחים ליד מקורות מים תדעו שזה לא במקרה. זו מסורת נוודים עתיקה.
מה שקורה זה שהנוודים שהיו מגיעים למקורות המים היו משתכשכים בהם, מתרחצים, אוגרים אותם להמשך הדרך ואז קושרים חתיכת עור מבעל החיים שלהם כאות תודה לאל השמיים שלהם.
היום מאלתרים את זה עם כל מיני שקיות, מגבונים לחים וחתיכות בד, אבל אם אתם שואלים אותי, אני חושב שמישהו ניסה לסמן פה משהו קצת אחר.
אז אם תהיתם איך אפשר לצלוח מסע של שלוש שנים, נראה לי שעם הרבה מים, קצת כיף וגם לא מעט יופי ופסטורליות אפשר לעבור מסע שכזה גם אפילו ביותר זמן מזה.
המסע שלנו בדרך המשי ממשיך, אנחנו מנסים לדמיין איך נתיב הסחר החשוב ביותר בהיסטוריה היה נראה בימי הביניים כשחלק זה בו פותח.
הרים ירוקים, פסגות מושלגות, קשת של צבעים ותרבות נוודים בכל עבר. תרבות שגם במסע שלנו עכשיו אנחנו מגלים עליה בכל פעם משהו חדש. ממש כמו שתי הבארות הללו המשמשות למשחק ה"אולק טרטיש". משחק קירגיזי מסורתי, בו נוודים רכובים על סוס מכים בגופה של עז בניסיון לקלוע אותה לבאר המסומנת.
עם התמונה הזו אנחנו ממשיכים בעקבות שיירות הסוסים אל דרכי הסחר של דרך המשי, בנתיב אותו סללו הסינים בימי הביניים החוצה את הרי הקירגיז אלטו.
בטיפוסנו אל עבר מעבר הגמלים אנחנו מתרשמים שוב מהנופים הנשקפים מגובה רכס ה"טיין שין". רכס שלא סתם ידוע בכינויו כרכס ההרים השמימיים. הטמפרטורה אט אט צונחת, והנוף משתנה לראשונה מול עיננו. הזדמנות מצוינת לעצור ולהתרשם עוד קצת מהאופק הפתוח.
אוויר הרים ואופק פראי ממשיכים להצית את דמיוננו ולצבוע אותו בתמונות של שיירות רוכלים ומגלי ארצות הצועדים במסעות קסומים אל עבר הלא נודע, השלג של פסגות קירגיסטן שעד כה ראינו מרחוק, נחשף לנו כאן לראשונה מקרוב ויחד אתו נחשפות לנו עוד כמה הפתעות מוכרות מהבית.
אתם יודעים איך אומרים? ישראלים מוצאים בכל מקום בעולם. תראו אפילו פה, בפסגות המושלגות של קירגיסטאן בגובה 3500 מטר את מי מצאתי. מדריך ישראלי שיקח אותנו בג'יפ, אל עבר הנקודה הסופית שלנו בקירגיסטן.
רכבים רבים עושים את המסע הזה כמונו במעלה ההר ואפילו להם העליות התלולות קשות. נסו אם כך לדמיין את בהמות המסע מנסות לסחוב את הסחורות הכבדות במסע ארוך של חודשים, באזור שנחשב בעבר לאזור הקשה ביותר של המסע.
הטיפוס שלנו ממשיך ומתקרב לנקודת הסיום. נקודה שנמצאת ממש מעברה השני של המנהרה העוברת בתוך הרי הקירגיז אלטו.
נקודה, אתה ניפרד מהמקום הקסום הזה ובכלל מכל הנופים שליוו אותנו לאורך פרקי רצים בעולם.
אנחנו יוצאים מן המנהרה ונחשפים לצדו השני של רכס הטיין שין. שם מתחבאת לה גם דרך המשי ההיסטורית בצורתה המקורית והלא סלולה כשהיא נתלית בין שמיים וארץ על צלע ההרים האדומים, הרי הסוסמר.
מדהים לחשוב שפסגת הניצחון, הנקודה הגבוה ביותר ברכס הטיין שין נמוכה רק ב-1400 מטרים מפסגת ההימליה.
עד המסע שלנו לשם, אנחנו מסתפקים בפרידה מהפסגה הקטנה והמרשימה שלנו כאן והמסע הקסום שלנו מסתיים כאן, בנוף הפראי של קירגיסטאן אנחנו ניפגש ביעד הבא עד שיהיה לכולנו ג'ק צ'יט ג'אק לילה טוב.