מורידות את המסכה- הבנות שהתמודדו עם חרדה חברתית, דרך המסך

התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה לכולנו, הקורונה השפיעה בכל כך הרבה מישורים, ובעיקר במישור החברתי. במגמת מדיה ופרסום, בתיכון אורט שפירא, החליטו 4 נערות לקחת את פרויקט הגמר שלהן צעד אחד קדימה, וליצור שיתוף פעולה עם עמותת ׳רקפת׳ ביצירת סרט דוקו קצר של 4 דקות- בו הן פותחות את הלב ומדברות על חרדה חברתית מכל הכיוונים, לפני ואחרי המגפה.

הכירו את עדי רון, נטע עמוס, מאיה בן שבת ונעמה צוק – בנות 16 ו-17, עולות לכיתה יב׳, חברות טובות ושותפות בפרויקט הגמר של כיתה יא׳, שזכו בפרס הראשון במסגרת המגמה שלהן ופתחו את הלב בסרטון, בצורה החושפנית ביותר ״בהתחלה בחרנו נושא אחר, אבל כשהגענו לחרדה חברתית, הבנו כמה זה נושא חשוב ולא מדובר״ מספרת עדי ונעמה מוסיפה ״בתקופת הקורונה כולם הלכו צעד אחורה, גם אלו שהיו להם פערים חברתיים וגם אלו שלא, חשבנו שדווקא בתקופה הזו צריך להעלות את המודעות״.

איפה החרדה פוגשת אתכם במישור האישי? 

מאיה: ״לא ידעתי שמה שאני חווה זו חרדה חברתית, הייתי מאוד חסרת ביטחון וקשה לי להיפתח בפני אנשים. אפילו בוואטסאפ, אני לא מדברת אם לא פונים אליי. מאז שהתחלנו את הפרויקט, הבנתי מה יש לי ואני מכיתה י׳ אצל מישהי שעזרה לי ותמכה בי, הביטחון עלה לי אבל אני עדיין מרגישה פחות בנוח ומפחדת שישפטו את מי שאני״.

עדי: ״לפני הקורונה, לא התמודדתי עם חרדה חברתית, אבל עם הקורונה והסגרים התחילה שקיעה כזו, עוד יום בבית, עוד יום לבד ונשארתי עם המחשבות שלי והחוסר ביטחון וזה מאוד השפיע עליי״.

נעמה: ״גם אני לא הכרתי את זה לפני הקורונה, בסגרים החברים הפכו לזרים והקשר התרחק. גם כשחזרנו, פתאום אנחנו המון ילדים בכיתה ואין באמת קפסולות והיה צפוף, ואני לא רגילה לצפיפות. לקח לי המון זמן עד שחזרתי לחבק אנשים, נרתעתי. אי אפשר פשוט לחזור לשגרה, ופחות התעסקו בזה כי רצו להספיק את החומר הלימודי״.

נטע: ״אני בצד השני, אני שמחה שחזרנו לבית ספר, אבל חשוב לי שגם מי שבצד השני יבין שיש לו את הכוח לעזור, לגשת לאלו שמתביישים יותר, שלא יישארו לבד – לא כיף להיות לבד״.

ספרו לנו על תהליך הפקת הסרט

נעמה: ״זה היה תהליך והיו קשיים, עבדנו לתוך החופש ואני חושבת שבגלל החברות שלנו, בסוף התגברנו על הכול והבנו שיש לנו סיפור שכולם יכולים להזדהות איתו, שצריך להעלות לו מודעות״.

נטע: ״חשבנו על איך אנחנו רוצות שהסרט יהיה, מה מכניסים ומה לא, דיברנו עם העמותה ואחרי שלא מצאנו דמות מרכזית – החלטנו שאנחנו נהיה בתוך הסרט״.

מאיה: ״לאורך כל הדרך המורה שלנו איתי תמך בנו, וכיוון אותנו לאן ללכת. הסרט מאוד עזר לי, כי לפני כן לא דיברתי על הנושא עם אף אחד, חוץ מאמא שלי וחברה אחת קרובה. שמחתי על החשיפה, זה עשה לי טוב לפתוח את עצמי והתחברתי מאוד לנושא״.

לאחר כל העבודה הקשה, הגיע ערב המגמה בו זכו ארבעת הבנות בפרס הראשון ״בהקרנה התרגשתי ולא היה לי נוח לראות את עצמי, אבל התגובות היו מאוד מרגשות וזה עזר לי להתגבר על הפחדים שלי״ מספרת מאיה ונטע מוסיפה ״רואים שעבדנו קשה ביחד ומאוד פרגנו לנו״.

מה המסר שלכם לבני נוער, שאולי מתמודדים עם חרדה חברתית ואפילו לא מודעים?

עדי: ״המסר שלנו, וגם של עמותת ׳רקפת׳, הוא שחרדה חברתית היא לא גזרה משמיים. במידה ואדם סובל מזה, יש דרכים לטפל ולחיות לצד זה. הסלוגן שלנו הוא ׳אתם לא לבד- מפסיקים לפחד לבד׳״.

נעמה: ״אני מבקשת מאלו שלא מתמודדים עם החרדה הזו, שיפתחו את העיניים ואת הלב, כי יש פה תופעה שקופה ואם כל אחד יפתח עיניים ויגיד שלום לחבר לכיתה שהוא יותר ביישן, אולי הוא לא יגיב בפעם הראשונה, אבל בפעם השנייה כן והיציאה מזה היא בצעדים קטנים אבל משמעותיים״.

מאיה: ״חשוב לי לפנות לאלו שלא חווים חרדה, תיגשו למישהו אם הוא לבד. בתור מישהי שהיא לבד, מאוד כיף לי שבאים לדבר איתי, זה גורם לי להרגיש שרואים אותי״.

 

צפו בסרט הדוקו הקצר ׳מורידות את המסכה׳: