מעריב לנוער שלום, תוכלו לספר לנו סיפור?

בצפון הלא כל כך רחוק, גרה עומר עם משפחתה. היא נהנתה מהאווירה, ואהבה במיוחד לנסוע עם חברות לנקודת התצפית בשעת השקיעה ולדבר על הכול: בגדים, בנים, משחק הכדורסל האחרון ועל הרצון להישאר תמיד מאוחדות.

״אני לא מבינה אנשים שגרים במקומות אחרים״ אמרה נוי, ״הנוף, האווירה, אין כמו הצפון״. ״אני לגמרי מסכימה״ אמרה עומר, ״אני לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר״ סיכמה שירה.

עומר וחברותיה הטובות ביותר נוי ושירה, הסתובבו יחד בכל רגע ביום. ׳שלישיית הפאוורפאף׳ קראו להן, כינוי שהתאים בול לשלושת הבנות – עומר הייתה גבוהה, עם נמשים וחיוך גדול ושיער חום כהה, שירה הייתה המנהיגה בחבורה, עם שיער ג׳ינג׳י ואופי חם מזג ושובב, ונוי הייתה בלונדינית קטנה, לא מעל 1.55, שאהבה סדרות מצוירות עד גיל מבוגר והאמינה לכל סיפור בכל מצב.

לשלישיית הבנות הצטרף מדי פעם עודד, שתמיד אהב לספר בדיחות והיה איתן בנבחרת הכדורסל. ״נוי, הבנתי שאם את בולעת מסטיק בטעות, כמו שקרה לך ביום שישי, כל האיברים שלך יכולים להידבק אחד לשני״ אמר עודד בטון רציני ביותר. ״באמת?״ נבהלה נוי, ״אני באמת לא מרגישה כל כך טוב מאז״

״תפסיקי להקשיב לו!״ צחקקה עומר, ״הוא מנצל את התמימות שלך, והוא גם מצלם את זה לטיקטוק. למה אתה לא יכול לפחות לשמור את הבדיחה לעצמך?״. שירה לקחה מעודד את האייפון ומחקה את הסרטון: ״פעם אחרונה שאתה לועג לחברה שלי, בפעם הבאה עומר תקרע אותך!״. ״כן״ הסכימה עומר, ״למרות שאני אוהבת אותך, עד נוי״.
״אוהבת אוהבת?״ אמר עודד וקרץ. ״לא נו די, לא ככה״ אמרה עומר, חצי בצחוק חצי במבוכה.

via GIPHY

 

בין עודד ועומר תמיד היה וייב קצת מוזר, במסיבת הקיבוץ האחרונה הוא אפילו נישק אותה, אבל מאז הם לא דיברו על כך. יותר מזה, מאז אותה מסיבה, לפני כמעט כ-3 חודשים, עומר משתדלת לא להיות לבד עם עודד.

הם סיימו את פק״ל הקפה ונסעו, וכשעומר נכנסה הביתה, היא ראתה את משפחתה יושבת בסלון, האחים עם פרצוף כועס ומאוכזב, אימה עם דמעות בעיניים ואביה מנסה להציל את המצב, ״מה יש לכם, זה שינוי מצוין. הו, הנה עומר, בואי תסבירי להם שזה לא סוף העולם״. ״מה לא סוף העולם?״ שאלה עומר בפקפוק.

״שולי קטנה, בואי לידי, אני רוצה לספר לך משהו. אימא ואני החלטנו שהגיע הזמן להפסיק עם הנסיעות, ובחודש הבא, אנחנו עוברים לרמת גן״. עומר בהתה באביה וראתה את מבטי האכזבה מצד האחים שלה, ולא ידעה כל כך מה להרגיש. היא אוהבת את החיים בצפון, ואוהבת את החברים ובית הספר, אבל עוד רגע תסיים ללמוד ותתגייס, והרעיון לגור במרכז, שימח אותה. ״אני בעד״ אמרה לבסוף, ״ואם זה ישמח אתכם, ויאפשר לכם להיות איתנו יותר זמן, זה לגמרי שווה את זה״. ״תודה רבה לך!״ אמרה אימה, ״סוף סוף חושבים גם עליי ועל אבא, ולא רק על החברים והמסיבות שלכם. טל, אתה כבר בצבא ובקושי בבית, אתה יניב, עובד כל היום ועומר עוד שנייה מתגייסת. הגיע הזמן שלנו קצת לחשוב על עצמנו. ועכשיו בואו, הכנתי לזניה, היא מתקררת״.

למחרת, הלכה עומר להסעת בית הספר בחיוך גדול. היא ישבה וחשבה עם עצמה, והחליטה שתעבור עם ההורים לרמת גן בלי שום דרמות, וכשתפגוש את אהבת חייה – תחזור לצפון ותגדל כאן את הילדים שלה. בספסל האחורי של האוטובוס ישבו וציפו לה בקוצר רוח נוי ושירה ״את לא מבינה בכלל עומר!״ אמרה נוי, ״שירה מאוהבת״. ״מה?״ צעקה עומר בתדהמה והתלהבות, ״במי? אני רוצה את כל הפרטים!״

״תפסיקו להביך אותי בפני כל ההסעה, אתן לא נורמליות״ אמרה שירה, והתחבאה מאחורי הכיסא ״אני לא מאוהבת, קובי פשוט נורא חמוד״.

״קובי?!?! קובי מיב׳5??? מה לך ולו, כל מה שמעניין אותו זה הפיפ״א שלו והחברים החנונים שלו״ צחקקה עומר, אבל ברגע שראתה ששירה נעלבת, הפסיקה, ״טוב בנות, קודם כל – בהצלחה לך ולקובי, אבל אני לא אהיה כאן לראות את סיפור האהבה הזה נרקם״. ״מה זאת אומרת?״ שאלו שתי הבנות יחד
״אני והמשפחה שלי עוברים לרמת גן״ אמרה עומר בחיוך גדול.

רוצים לקרוא את המשך הסיפור? הוא מחכה לכם בגליון יולי של 'מעריב לנוער'