ראם קופולוביץ': ״זו לא רק היציאה מהדת, גם נהייתי שחקן בטלויזיה״

בין שיעור גמרא למשחק בתיאטרון הקאמרי, בין התפילה של הבוקר לצילומי סדרה עם דמותו בתור אולף, ראם קפולוביץ' מוכיח שאפשר לחיות בין שני העולמות, להתקדם במהירות ולחלום על ברודווי

Ezvkoa
ראם קפולוביץ | צילום: צילום: מאי סביר איפור ושיער: הילה קרוצ'י סטיילינג: שי חריף

ראם קופולוביץ' מגיע מבית דתי, וכיום חילוני לחלוטין. הוא החל את דרכו בעולם המשחק, כששיחק בתפקיד אורח בסדרה ״אמבוש אקסטרים״, במתיחה על טיילור מלכוב ובן זיני - ובמתיחות על סמולקין, ליזה ולירון רביבו. מאז הספיק לפרו לחיינו במיוחד בדמותו האייקונית של אולף בסדרה המצליחה "האחיין שלי בנץ". היום, בגיל 17, הוא מתחזק קריירת המשחק אל מול הדת מצד משפחתו, לומד בישיבה תיכונית ולומד משחק ותיאטרון בקאמרי.

ראם, אתה יכול לנחש למה בחרנו בך לרשימת המשפיעים שלנו?

"אני ממש לא יודע. אם הייתי מהמר, אז אולי זה בגלל כל הרקע שממנו הגעתי. אני בא מרקע אחר, דתי, רחוק, של נער יישוב. אני לא הכי קלאסי בשביל הדברים שאני עושה, בוא נגיד. ולהגיע מהעולם הדת אל עולם המשחק - שהוא חילוני וקצת אחר - לא היה החלק הקשה. בוא נגיד את זה ככה, לפרוץ לעולם המשחק בתור נער דתי זה החלק הקל. מה שקשה היה להתמודד עם זה אחר כך, אחרי שהפריצה כבר קרתה. את יודעת, בזמן שאני מצלם סדרה, אף אחד לא יודע. בזמן שמגלים אותי, זה עדיין לא ידוע. בזמן החזרות, הצילומים… בשביל העולם החיצוני אני עדיין אלמוני. אבל ברגע שזה מתפרסם, ומופץ בכל מקום, שם מתחיל הבלגן.  אני לומד בבית ספר של בנים, רק של בנים. אין איזה רסן, אומרים הכל. וזה תמיד נורא מוזר לקבל את הדברים האלה.

בעולם הדתי לא היה קשה לקבל את זה שאני שחקן, זה לא עד כדי כך חריג בנוף. ההורים שלי די תומכים בכל הדבר הזה. הנה אימא שלי כאן בצד, בראיון."

Img 0585
ראם קפולוביץ

 

איפה הרגשת יותר את הניגוד בין שני העולמות בהם אתה חי עכשיו, בצד הדתי או החילוני?

"יותר הרגשתי את זה בעולם הדתי. יצאתי בשאלה בין כיתה ז' ל-ח', קצת אחרי הבר מצווה. אתה חוזר בשאלה ופתאום מתחילים לעקם עין. בין אם זה מצד החברים או המורים. כשאתה בגיל צעיר אנשים לא יודעים איך להכיל את זה. הייתי כבר כמה שנים בבתי ספר דתיים ופתאום אני יוצא בשאלה… אז לכולם זה היה מוזר."

למרות זאת, ראם מספר כי החברים לישיבה דווקא קיבלו אותו:

"היו כמה סיבוכים, ברור. סך הכל זו לא רק היציאה מהדת, גם נהייתי שחקן בטלויזיה. אז תמיד יש את אלה שמפרגנים, ואת אלה שאומרים טוב, אחד הלך.

אבל בגדול, העולם הדתי הוא לא חשוך לגמרי . אני זוכר שתמיד רציתי במה. תמיד זה היה החלום שלי. עוד כשהייתי בגן, בתור ילד קטן, הייתי עומד על הקופסה ושר "יובל המבולבל". אהבתי לשחק, לעשות סטנדאפ. הייתי במקהלה של בית ספר, מקהלה דתית. ואז בגיל שבו החלטתי לצאת מהדת, אמרתי לעצמי שמשחק זה ה-דבר. משחק זה הקטע. אני זוכר שאמרתי את זה להורים, וכל הורה הגיב קצת אחרת. אמא שלי זרמה יותר עם הרעיון, ואבא שלי היה כזה, אוקיי, אבל תעשה בגרות. הוא רצה מאוד להעצים את העניין הזה."

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Reem Koplovich (@reemkop_)

 

איך החיים שלך נראים עכשיו?

"תראי, באתי לכאן היום אחרי בגרות במחשבת ישראל… זה בעצם מקצוע באמונה, רוצים לחנך אותך להאמין. והנה משם אני מגיע לראיון במעריב לנוער. אז כן, אני בעולם ההוא, פשוט במקביל אני גם רוצה להיות במקום אחר. באותו זמן. למשל, הייתי בתיאטרון וזה היה כל שבוע ממש לנסוע בתחבורה הציבורית למשך שעה, כי במקום שאני בו הוא רחוק צריך להחליף כמה קווים בשביל להגיע לקאמרי. וזה התרחש בשבוע של המון לימודי גמרא ותנ"ך, וכל המקצועות הנלווים, הלכה, משנה.

ובין לבין אתה מגיע לתיאטרון. אז בכל פעם מחדש זה זורק אותך למים, וזה משוגע. עולם אחר לגמרי."

אומרים הרבה שהעולם הדתי והחילוני מאוד מופרדים אחד מהשני. אבל ראם טוען שלמרות שהשוני הוא קיים, מבחינת החיים בשטח הוא לא עד כדי כך גדול כמו שמסתכלים עליו.

"השוני ניכר קודם כל בערכים ובחשיבה. לעולם הדתי יש את הערכים שלו, ולעולם החילוני את שלו. אני למזלי אני חושב שהיציאה שלי מהדת עשתה לי מצוין, והצלחתי לספוג את הטוב משתי העולמות."

מה נראה לך היה שם קודם הנטייה למשחק או הנטייה לצאת בשאלה?

"חד משמעית - המשחק. תראי, לצאת מהדת זה לא איזה חלום או משהו שאת רוצה או מתכוונת שיקרה. הרגע שבו הבנתי שאני לא מאמין התרחש אחרי שנים של לימוד בבית ספר דתי, בסביבה דתית. תפילה בכל בוקר, מקצועות דתיים. זה היה תהליך שבו התחלתי לחקור עם עצמי מה נכון לי ובמה מאמין. אבל המשחק… הוא היה שם תמיד. בתור משהו שרציתי לעשות, שבדם שלי."

Img 0529
ראם קפולוביץ

התקדמת מאוד מהר בעולם התעשייה והבידור. איך זה מרגיש? אומרים שמה שבא מהר ובקלות הולך מהר ובקלות. אתה חושש מכך?

"אני אופטימי. גם כי אני רוצה להיות בעיקר בתיאטרון, זה באמת החלום הגדול. מחזות זמר, ברודווי… זה החלום. ואני מאמין שזה יכול לקרות. אני כל הזמן לומד, ובגדול די חושש מהמשפט הזה של בא מהר הולך מהר. לכן אני תמיד מנסה להיות כמה שיותר ורסטילי, לעשות ולהגשים כמה שיותר דברים בבת אחת."

את מי היית לוקח איתך לחלל?

חבר.

מה היית לוקח איתך לחלל?

את הטלפון.

 

את הראיון המלא של ראם ושל כלל 21 המשפיענים של מעריב לנוער ניתן למצוא במגזין חודש פברואר שלנו!

21 21
שער גיליון פברואר של מעריב לנוער - 21 עד 21! | צילום: מעריב לנוער