מי בכלל צריך נתיב אגרה

מה יכול להיות פשוט ושקוף יותר מתמחור עלות הנסיעה בנתיב האגרה המהיר, שיסלל מצפון לכביש מספר 1, הכביש החשוב במדינה המחבר את בירת ישראל לתל אביב? השבוע הסתבר לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת, כי שר התחבורה, רא"ל (מיל') שאול מופז טרם פשט לחלוטין את מדיו, ומסיבות מסתוריות הוא שומר את התעריפים כסוד צבאי כמוס. לא ברור אם לצחוק או לבכות, שכן מדובר באחד הסודות היחידים במדינה שצברו ותק נדיר בשמירת חשאיותם.

רעיון נתיב האגרה "הומצא" בשלהי המילניום החולף, כשעל הפטנט חתום ככל הנראה כלכלן צעיר (אז) בחברת "חוצה ישראל", בשם ניצן יוצר, שמאוחר יותר הוצנח לחברת נתיבי איילון – משם ניסתה המדינה להקל עליו את מימוש החזון הארכאי. בשלבי גיבוש הרעיון כיהן כשר תחבורה משה סנה, ובינתיים התחלפו קרוב לחצי תריסר שרים הנוגעים בפרשה. מופז משוטט אם כן בשדות קרב עתידיים, שכן בכל מקרה ספק רב אם הוא יהיה השר שיחתוך את סרט חנוכת הפרוייקט החשאי.

סלילת נתיבי נסיעה מהירים בתשלום מותנים בחקיקת משנה של תקנות פרלמנטריות, המנוסחות על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. חברי הועדה נדהמו השבוע כולם, עת סרבו נציגי משרדי התחבורה והאוצר לפרט בפניהם את מחירי האגרות העתידיות. בתגובה העמידו חברי הועדה את השקיפות הציבורית כתנאי לאישור התקנות המתחייבות. יתרה מכך, הח"כים הודיעו כבר עתה כי אם וכאשר יתרצו מהנתונים שתציג הממשלה בפני הכנסת, יחוייבו היזמים להציג שלטי מידע בכניסה לנתיב המהיר, שיפרטו את גובה האגרה גם בפני הנהגים פשוטי העם.

למה בכלל צריך את זה?

בימים אלו נסלל נתיב חדש לכביש 1 בכניסה הצפונית לתל אביב באורך 12 ק"מ, אשר יתחיל באזור נתב"ג ויסתיים במחלף קיבוץ גלויות. הנתיב יוגדר כנתיב מהיר ייעודי לתחבורה ציבורית, ותמורת תשלום אגרה יפתח גם לתנועת כלי רכב פרטיים. הכביש אמור להיפתח אי שם לקראת 2010, וחברת שפיר הנדסה שזכתה במכרז הבנייה, החלה באחרונה באזור צומת שפירים גם בהקמת מגרש ה"חנה וסע", ממנו ואליו ינועו ה"שאטלים" שטבעם טרם הוגדר סופית.

עלות הפרויקט הוערכה בתחילת דרכו הארוכה בכ-550 מיליון שקלים, ומימונו נעשה בשיטת PFI – כלומר גיוס משאבים פרטיים למימוש פרוייקטים צבוריים. ליתר דיוק, בדומה לסלילת כביש 6, אומצה שיטת ה-BOT – "בנה, תפעל והחזר", על פיה היזם מקים את התשתית על חשבונו, מחזיר השקעתו באמצעות תפעול הפרויקט למספר שנים, שבסופן יחזיר למדינה את רכושה המושאל. מספר פרמטרים עמדו ונותרו בבסיס תכנון כביש האגרה שבכניסה לתל אביב: 12 הקילומטרים מנתב"ג לקיבוץ גלויות יחלפו תוך משך נסיעה צפוי בן כ-10 דקות, במהירות נסיעה נגזרת בת כ-70 קמ"ש כאשר גובה האגרה המינימלית שתידרש תעמוד על 5 שקלים. מכאן והלאה, הכל בחזקת תעלומה.

"כנראה שהבושה בחלמאותה, היא הגורמת לממשלה להסתיר את כוונותיה, וזאת במקרה הטוב בו הממשלה עצמה כלל מודעת לכוונותיה באשר לתימחור הפרוייקט העתיק, שטרם יצא לדרך", אומר מי שהיה אחד מותיקי המנכ"לים במשרד התחבורה, סלמן בן ציון. כמי שהתנגד לפרוייקט מרגע לידתו - בחטא כלכלני האוצר, לדבריו - אומר בן ציון כי אף שאין הוא מייחס לעצמו כישורי נבואה, הרי שמתחילה היה ברור לו כי השינויים הצפויים במציאות התחבורתית הישראלית, יהפכו את רעיונם של נערי האוצר למיותר.

"כל שצריך כדי להבין מימדי החלמאות שבסלילת פרוייקט חצי מיליארד השקלים, הוא לנסוע כיום הלוך וחזור בכביש 1, ולראות את עוצמת תשתית הכבישים והרכבות המוקמות על פני כל גבעה שמכל צידי התוואי," מסביר בן ציון. לדבריו, הנתיב החדש והמיותר יגבה פיסת ארץ שרוחבה כמעט כפול מנתיב נסיעה רגיל: רוחבו יהיה 6 מטרים במקום 3.60 מטרים לנתיב רגיל. זאת כאמור עבור פתרון ביניים, בן שנים ספורות לכל היותר, אשר נזקיו הסביבתיים יוותרו כבכייה לדורות.

לחיזוק דבריו מזכיר בן ציון כי בתחילת הדרך תיכנן האוצר להקים פרוייקט דומה גם בכניסה לירושלים, והיום הס מלהזכיר זאת בפורומים ארוכי הזכרון. הפארסה של שיקום המסילה העות'מאנית לירושלים מוחלפת עתה בקו מסילת ברזל מודרני העובר בדיוק בצוואר הבקבוק של אותו נתיב אגרה. במצב בו בונים שני מסלולים באותו טוואי, הייתכן כי באוצר פשוט התייאשו מהרעיון ומחפשים דרך לרדת מהעץ?

שיטות גבייה מבית היוצר של השב"כ

"קטסטרופה חשבונאית" כינו נציגי משרד התחבורה את שיטת הגבייה הנהוגה כיום בכביש 6, שם המציאה המדינה כהרגלה את הגלגל, ובנתה מנגנון גבייה מסובך על בסיס מנוי "פסקל", "וידאו" או צילום לוחיות הזיהוי, המכבידים על הזכיין. כאן אולי טמון המרכיב הקוסם למופז: שיטת הגבייה בכביש 6 הינה אכזרית ודרקונית, המטילה קנסות עתק על נהגים שחטאו בכניסת שוגג לנתיב הנסיעה הפרטי/ממלכתי.

כחלק מתהליך הפקת הלקחים שנערך במשרד התחבורה הוחלט, כי בנתיב המהיר בכניסה לתל אביב תתאפשר נסיעה רק לנהגים שירכשו מנוי מראש, או כאלה שישלמו תוך כדי הנסיעה, כנהוג בחו"ל. הנהגים יעברו דרך עמדות תשלום המוכרות מכבישי העולם, וישלמו את העלות הלוטה בערפל. מדובר בפרמטרים סבוכים האמורים לכלול "אגרת גודש" לקידום המלחמה בפקקים כמו גם בזיהום האוויר, שתגבה באופן דיפרנציאלי בהתאם למידת העומס בכביש בשעות הלחץ. אלא שרק בשעות אלה תיווצר כדאיות בשימוש בתוואי החדש, מה שהניע את יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ גלעד ארדן להציע השבוע הוספת תיקון לחוק המוצע, לפיו נהגים שמשך נסיעתם בנתיב יתארך מעבר להתחייבות הזכיין - יהיו פטורים מתשלום.

מערכת הגבייה החדשה תהיה אם כן היפוכה המוחלט של זו הנהוגה בכביש 6, כביש האגרה היחיד עד כה שנסלל במדינה. אך למרות שהטכנולוגיה צפויה להתחלף, רוח הגבייה המיליטנטית הרואה בנהג אויב, תישאר. מערכת הגבייה של "כביש חוצה ישראל" הוקמה על ידי יוצאי אגפי שב"כ שונים בדימוס, ומלווי הקמתה מספרים על תפיסה שכוונה אך ורק לתפיסת הנהג העבריין בכוח ובהגדרה, תוך בניית תו"ל (תורת לחימה) של מרדפים אלימים, תמוהים, יקרים ובדיעבד מיותרים לחלוטין.

ההוכחה הטובה ביותר לגישת ה"אנטי צרכן" של חוצה ישראל ניכרת במרכז השליטה המפואר וממוחשב, שבמטה הבטון והאלומיניום של הנהלת החברה במרכז מחלף נחשונים. מדובר במשל"ט שכאילו נלקח מסרט בדיוני, המפעיל מצלמות אלקטרוניות בהן יכולים חדי העין להבחין כשהן מוצבות גבוה על עמודי ברזל גורדי שחקים. "ניתן לספור באמצעות מצלמות אלו את מספר הריסים שעל עיני כל נהג", מספרים התצפיתנים למבקרים הנדירים המורשים בכניסה למשל"ט. אך האם קיימת הצדקה תחבורתית כלשהי לאח הגדול המשקיף אל נתיב התנועה המהיר, החף כמעט לחלוטין מפקקים ולכן מהצורך בפיקוח עליון?

מבוכת הממשלה לנוכח כל אלה, היא שמביאה אותה כנראה להטיל איפול על פרמטרים כלכליים, שלמעשה ככל הנראה עדיין טרם גובשו על ידיה סופית. הרבה נותר עדיין בחזקת נעלם תכנוני, ואולי, אולי, גם הבושה משגיאות העבר, וגרוע מכך – ההווה - והשלכותיו על העתיד, תורמים לדממה שהינה אם כן לא כל כך תמוהה.