מבט ראשון: Shogun 2 Fall of the Samurai
תמו ימי תהילת הסמוראים, וכעת צבאו של השוגון עומד מול איום בלתי מנוצח: ארטילריה מתקדמת שלא מתרשמת משיריון עם קרניים. אלעד קפלן ניסה את חבילת ההרחבה החדשה של Shogun 2 ושוב התמכר
בקיצור, יפן שסועה. כן, שוב. הפעם מדובר ב"מלחמת שנת הדרקון", מלחמת אזרחים שהתרחשה בשנת 1869, בה מנהיגותו של השוגון משבט טוקוגאווה החלה להתערער עקב קשריו עם המערב. מתנגדי המשטר פועלים נמרצות על מנת להשיב את ארץ השמש העולה לידי הקיסר והצדדים הנצים נדרשים לעבור הליך מודרניזציה מזורז, במטרה לשרוד בשדה הקרב. לאחר שנים ארוכות של שקט, שבטי יפן נאלצים לבחור צד - השוגון או הקיסר.
אבל לפני שנעבור להדחת הסמוראים ממרום גובהם תמורת כמה מקלעים תוצרת ארצות הברית, בואו נוריד מהשולחן את העובדות היבשות: נפילת הסמוראיים היא חבילת ההרחבה השנייה של שוגון 2, שתצא לאור בחודש מרץ. בניגוד להרחבה הראשונה, הפעם ההרחבה תהיה זמינה לרכישה גם ללא המשחק המקורי. כיאה להרחבה עצמאית, נפילת הסמוראיים מציגה חבילה גדולה ומורכבת יותר מהראשונה ומצוידת בעשרות יחידות בים וביבשה, מערכה אסטרטגית עם מפה חדשה של יפן, קרבות היסטוריים ומגוון תוספות למשחק מרובה המשתתפים.
כבוד ויוקרה או אבק שריפה?
נפילת הסמוראיים משליכה לשדה הקרב סמוראים עם חרבות לצד לוחמים עם רובי מקלע ופרשים עם חץ וקשת לצד ארטילריה כבדה. שדה הקרב החדש חסר איזון לחלוטין, כאשר השאלה אינה אם הסמוראיים מהווים יריב ראוי לטכנולוגיה המערבית, אלא כמה זמן הם יחזיקו מעמד עד שההיסטוריה תטאטא אותם אל מתחת לשטיח יחד עם חופן אבק שריפה.
התקדמות טכנולוגית משחקת תפקיד חשוב מאי פעם במערכה, כאשר הצטיידות במבנים ואמצעים חדשים מאפשרת להקדים את היריבים בתהליך המודרניזציה. ככל שהמערכה הולכת ומתקדמת, אחרוני הסמוראים, כנראה מלווים בטום קרוז, הולכים ונעלמים במאבק מול הקידמה.
לצד דרכים משוכללות להריגה, הטכנולוגיה מביאה איתה שיפורים נוספים כגון רכבות, שמפוזרות לאורך מסילות המתפרסות על פני האי המרכזי של יפן. בשלבים המתקדמים של המשחק ניתן להניע צבאות שלמים לאורך המפה ולהביא חיילים מהעורף לחזית במהירות הבזק. כמו כן, סוכנים זרים מצרפת, בריטניה או ארצות הברית יוכלו כעת לאמן את החיילים ולייעל את פיתוח הערים. אליהם מצטרפים הגיישות, הנינג'ות והמרגלים המקומיים, שעברו מספר שינויים בשלוש מאות השנים שחלפו מאז ימי שוגון 2.
ספינה רעועה במים סוערים
החידושים המרעננים ביותר, ואולי המפתיעים ביותר, דווקא אינם מתרחשים ביבשה. מעולם לא הייתי חסיד של הקרבות הימיים בסדרת טוטאל וור, כשמאבק בין קומץ ספינות רעועות במים סוערים תמיד החוויר בעיני לעומת הסתערות של מאות פרשים במורד גבעה. הפעם, ויש שיטענו שבפעם הראשונה, הקרבות הימיים באמת מהנים וחשוב מכך, משמעותיים מאוד עבור המערכה האסטרטגית.
ראשית כל, עידן הפלדה מביא עמו ספינות חזקות יותר, מצוידות בטילי נפץ עצמתיים. כתוצאה מכך, הקרבות בלב ים הרבה יותר מעניינים ומהווים שיפור משמעותי על פני אמבט השעמום של המשחקים הקודמים. שנית, כעת ניתן לשדרג את הנמלים ולצייד אותם בתותחים המסוגלים לעזור בהבסת ספינות האויב. כמו כן, ניתן להורות לספינות במפה האסטרטגית להפגיז ערים וצבאות ביבשה. האינטרקציה בין היבשה לים מוסיפה עוד שיקול אסטרטגי, שאינו מאפשר להתעלם מאף רובד של המשחק.
נפילת הסמוראיים מפגיש בין יפן הישנה ויפן החדשה. ממבט ראשון נראה כי הקידמה עושה לשוגון רק טוב, כאשר אותה גברת מצליחה שוב לעורר התלהבות עם שינוי אדרת. אחד החידושים במשחק, תוספת חביבה אך לא הכי משמעותית, מאפשר להיכנס לנעלי יחידת ארטילריה ולשגר פגזים על האויב מגוף ראשון. עבור המפתחים זו הצהרת כוונות: הסמוראיים עומדים ליפול - תפקידכם הוא רק ללחוץ על ההדק.