הדייט הגרוע שלי: מראש ידעתי שזה לא ילך

סטריפ

הקדמה

דייטים. מי אוהב אותם בכלל?

 

כמה פעמים שאלת את עצמך רגע לפני היציאה מהבית אם לא כדאי לך לסור על עקבותייך? כמה פעמים ניסית לתלוש לעצמך שערות באמצע דייט גרוע - ושוב לא הבנת איך הגעת לשם? כמה פעמים הדלקת 4 סגריות בדרך הביתה ונשבעת שזה הדייט האחרון? (ואת בכלל לא מעשנת...)

 

לא הכל כזה גרוע, באמת. אחותי נשואה לבליינדייט. ממש בליינדייט - עוד לפני תקופה אתרי ההיכרויות והפייסבוק והנה יש להם אהבה ענקית. אבל אני עדין מחפשת את האחד שלי - מתמידה.

 

בטוחה שכמעט כל אחת, עברה חווית ממש דומות למה שאני עברתי בדייטים שהייתי בהם. אז הנה עוד דייט כושל לאוסף:

הנה עוד אחד

הערב אני לא מרגישה את ההתרגשות שלפני הדייט, אבל אני בכל זאת לא מבטלת. אני יודעת בתוכי שאני לא אתלהב ממנו ובטח גם הוא לא ממני. אנחנו אנשים שונים מדי: הוא - אין לו אפילו טלוויזיה  בבית - שזה די החיים שלי והעבודה שלי. ואני לא ממש מבינה את העולם שלו. ובכל זאת אני הולכת . ובדרך חושבת על אותם פעמים שהתרגשתי ללכת. האם ההתרגשות פשוט נעלמה לה?

 

אני תוהה כמה זמן יקח עד שהוא יכנס לרשימה הדייטים שכבר היו לי מאז שהגעתי לעיר הזו לפני 3 שנים.

הדייט

הוא גבוה, ממש גבוה. ידעתי שהייתי צריכה לבוא עם עקבים, אבל לא באמת התחשק לי לגרור את עצמי עד פה על 7 ס"מ רק כדי שהוא לא יהיה כזה גבוה. אנחנו מתיישבים על החול, יש שתיקה כזו מעיקה שדי מבשרת רעות על המשך הפגישה. אני מקבלת הודעה מהעבודה. אני מתנצלת ועונה. הטלפון שלו מצלצל. הוא לא מתנצל ועונה. הוא מדבר קצת בענייני עבודה.

 

אני כבר יודעת שאני רוצה ללכת, אבל רוצה לתת לו צ'אנס. לא מרגישה שמצאתי חן בעיניו בכלל או שבא לו בכלל שאמצא חן בעיניו. שתי בחורות מתקרבות אלינו ומבקשות שנשמור להן על התיקים בזמן שהן בים.

סמול טוק

אנחנו מפתחים שיחה על רחצה בלילה בים, על הסלידה שלי באופן כללי מרחצה בים, שלא נדבר על הלילה. ועל זה ששתי האלמוניות האלה סומכות עלינו ככה. מה הן משאירות את הדברים אצלנו?

 

עוד שיחה - מכסים את כל הבייסיק - טיול, לימודים, משפחה. המלצרית בכלל לא רואה אותנו. יקח שעה עד שהיא תגיע לפה, ועוד שעה עד שהיא תביא את הבירה. היא מביאה את התפריט. הוא בוחר משקה של בנות. אני לא שופטת (עלק). איפה הנשים האלה? טבעו?

 

ואז הוא עושה משהו שמשאיר אותי המומה. הוא מזמין לעצמו לאכול ואפילו לא שואל אם בא לי גם. לא מציע. כלום! המלצרית כנראה קולטת את המצב ושואלת בהססנות אם נרצה עוד משהו. אני חושבת שזה הרגע שלו להיזכר שאמנם אני נמוכה ממנו אבל אני עוד פה. הוא אומר שלא.

אני בשוק. לא שהיה סיכוי, אבל עכשיו זה ממש מת.

 

אני יושבת איתו ומדמיינת עם מי הייתי רוצה להיות. חושבת על הזוג שמחובק בכסאות לפנינו, כמה זמן הם יחד ואולי בכלל זו פגישה ראשונה מוצלחת שלהם? איזה מזל יש להם... מתי אני ארגיש ככה? הנוכחות שלו שם כבר ממש מיותרת.

חשבון בבקשה

אני רואה גוף יוצא מהים, אני חוזרת לנשום רגיל, כי כבר התחלתי להרגיש אשמה ואחריות על הנשים בים. זה הקיו שלי. אני מבקשת חשבון מהמלצרית. בלי לשאול אותו. מה קרה? הוא גם לא שאל אותי. ברור לי שאני הולכת לשלם, אני כבר מריחה את הטיפוס. מוותרת על לנסות לתת לו צ'אנס. לתת לי צ'אנס. אין פה כלום.

 

אני מוציאה כסף. מתעכבת. מפשפשת בארנק.  נאדה. אני שמה את הכסף על השולחן - הוא נותן למלצרית כרטיס אשראי. "הופה!" אני חושבת, עוד יש פה סיכוי להציל משהו, לפחות מהכבוד שלו.

 

ואז! כאילו הבחור מעולם לא היה בדייט!!!!!! הוא מכניס את הכסף שהנחתי על השולחן לארנק שלו. אין לי כבר שום ספק. יאלללללה... הוא משאיר טיפ יפה (תכל'ס המלצרית היתה ילדונת, אבל כוסית).

סוף דבר

אנחנו מגיעים לכניסה. אין לי זמן למבוכות "היה נחמד יאללה ביי". רק תן לי ללכת הביתה. אני צועדת הביתה ותוהה למה הלכתי אם ידעתי מראש שזה לא ילך. אולי זה נסיון לספק לעצמי איזה התרגשות מדומה או לנסות באמת למצוא משהו או לייצר סטנדרטים? אפילו לא היה פה מקום של מראה חיצוני. הכימיה הכללית שאפה ל-0 מהרגע הראשון.  ברור לי שאני אעשה את זה שוב, השאלה היא לא "מתי" אלא "למה".

 

התשובה ברורה. כולנו מחפשים את האחד שלנו.

לינקים

הדייט הגרוע שלי. פרק 1: מישהי מסדרת לי בליינד דייט ואני משום מה מסכימה. הוא מגיע עם נעלי ספורט ולא מוציא אף מילה. אני נותנת לו 60 דקות לכבוש אותי וחותכת

 

בחזרה לערוץ לאופנה ולייף סטייל>>