הדייט הגרוע שלי: 60 דקות והביתה, לבד

סטריפ

1

בשביל מה אני עושה את זה? אוף, למה אני מכניסה את עצמי לזה שוב? ומה אני בכלל לובשת??? השחורה יותר מדי חשופה, שלא יחשוב שהוא בא אלי אחר כך, זאתי משמינה, אוף אוף אוף - אני לא צריכה את זה!  ואז השיר בגלגל"צ "מה החיים האלה בלי לאהוב... באמת ומקרוב" ואני מתרככת, מוסיפה שרשרת, יוצאת ומחייכת.

הלב דופק. אני הולכת בדיזינגוף. סופרת את הרחובות. בודקת אם יש מבטים. נראה לי כאילו כולם יודעים שאני בדרך לבליינד דייט! בא לי לעצור בחור שמסתכל לכיווני ולשאול אותו "אם הייתי באה אליך בבליינד דייט? היית מתלהב?" עוד מבט. טוב כבר השתפרה לי ההרגשה.

אבל למה לא ביקשתי תמונה??? אני עוברת ליד חלון ראווה של שמלות כלה והראש שלי כבר מתכנן פגישה מושלמת שתחזיר אותי פה לחלון, ואני אזכר איך עברתי פה בדרך לפגישה הגורלית.

אוקיי. לא יקרה

אני בפינה של הרחובות שקבענו ואוי ואבוי לי. אני רואה אותו מרחוק. בא לי להסתובב ולברוח!!!!

לא. אני בדרך כלל לא רעה כזו, אבל מה היא חשבה לעצמה? ומה אני חשבתי לעצמי שנתתי לאישה המהממת שישבה לידי במספרה להכיר לי את גיסה? טוב, מודה, חשבתי שאם היא כזו כוסית, בטח בעלה הורס, ואז האח הקטן בהתאם - חתיך הורס ומחפש מישהי. כמוני.

הוא נמוך. יותר ממני אולי ומה הוא בא בנעלי ספורט? אני מתה. לא לא לא... חבל שאמרתי שאני ג'ינג'ית, אחרת עוד הייתי יכולה להסתובב. ומה זה הקוקו הזה? טוב לנשום, לפתוח שעון, אני נותנת לו 60 דקות ואז זוז!

פגישה מביכה

מתיישבים בבית קפה, הכי בפינה. שהעץ יסתיר אותי. הלוואי שמכונת הזמן תתחיל לפעול ונהיה כבר בעוד 60 דקות. טוב חלאס, את פה. תני לבחור צ'אנס (כאילו). מזמינים לשתות. שתיקה. לא. שלא ישתוק לי עכשיו כי אני אתרגז. הוא בקושי מדבר. אני מפהקת. הוא משעמם. באמת, אני לא סתם רעה! מה באת לדייט ואתה לא מדבר? לפחות תשאל אותי משהו ואני אדבר, לא באתי לדובב אותך.

ואז, כאילו לא מספיק נורא לי באותו הרגע, הוא עובר מולי - הבחור המהמם שפגשתי שבוע שעבר בפאב, שמשך אותי שבוע בטלפון ואסמסים מתוקים... ואז חזר לאקסית שלו! מה אני, מחזירה אהבות קודמות? אני מתקפלת בכסא שלי מתחת לעץ. שיפול עלי העץ בבקשה! 

ואז אני עושה מעשה שאני ממש לא עושה בדרך כלל בדייט ראשון - אני מוציאה סיגריה. על הזין שלי! כך לפחות אעביר 7 דקות מתוך ה-60 בהנאה ובשתיקה! רוצה לשתוק? בבקשה, 55 דקות עברו. אני מפהקת. תשמע... אני מזה מצטערת. אני גמורה מעייפות... לא ישנתי כבר כמה ימים (והפגישה איתך בכלל גמרה אותי).

חשבון? (שיהיה ברור שהוא משלם על העונג הזה. לא שזה יציל את המצב!) והביתה!

חופשיה ומאושרת

איך עשיתי את זה לעצמי. ממהרת להתקשר לחברות ולספר להן. השותפה שלי רק תצחק עלי, אני גם אצחק על זה, מתישהו, יום אחד. מקווה שהוא הבין את הרמז ולא יתקשר מחר. אני חוזרת את הדרך על דיזנגוף מחייכת.

למחרת הוא כנראה לא הבין את הרמז והתקשר, מה שאומר שלא הייתי כל כך רעה בכל זאת, אז עכשיו הגיע הזמן. אם לא שמת לב, אין לנו כלום במשותף. להית'.

מסקנות:

בפעם הבאה אני אבחר את הבחור ונשבעת לא לצאת יותר לבליינד דייטים (לא עמדתי במילה, אבל על כך בפרקים הבאים). ואם כבר לצאת לבליינד דייט, אז חייבים קודם לראות תמונה וחשוב מזה, חייבים לדבר עם הבן אדם לפחות 3 דקות בטלפון, ולא, להיכנס לפייסבוק שלו או להסתמס איתו - לא נחשב. ואגב, שלא יבוא עם נעלי ספורט לדייט בבית קפה.

לינקים