אהבת גורים

אין מתוקה מאהבה ראשונה, הפרפרים בבטן חדשים ומבריקי כנפיים, ונדמה שהמצאתם פטנט חדש שייחודי רק לכם. לאהבה בתיכון יש חוקים משלה: אליה אנחנו מגיעים עמוסי מידע כוזב מסרטי נעורים שונים שמראים לנו שהאהבה גוברת על כל מכשול, האהבה מחברת בין גזעים שונים, ומתגברת על דיעות קדומות. ואם אפילו רומיאו וג'ולייט הצליחו להיפגש כנגד כל הסיכויים – מה הבעיה להתגבר על מעצורים קטנים כמו המרחק בין כרמיאל לערד?

אהבת תיכון נקייה מצלקות ושריטות עבר, אף אחד עוד לא אמר לנו שהשמלה האדומה עושה לנו תחת של סוס יאור, או שנפסיק לנדנד עם הכלים בכיור. זה ניסוי כלים ראשון שכל מנגינה שלא ננגן בהם, תישמע לנו כמו הסימפוניה האלוהית. אפילו ג'ק ורוז מ"טיטאניק", אוכלים את האבק שאנחנו משאירים מאחורינו במה שנראה כמו אהבה חסרת גבולות, מעל לזמן ולחלל.

אלא שאחרי כל פסגת אולימפוס, מגיעה ההחלקה על הטוסיק עד למטה. אחרי שהיינו מלכי העולם לרגע, והיומיום היה לונה פארק בלתי נגמר של אקסטזה חושית, התפוצצות רגשות והורמונים, מגיע היום שאחרי. וליום שאחרי יש כל מיני תסריטים – את חלקם אנחנו גוררים איתנו כמו משקולת לכל מערכת יחסים שאליה נלך, מלקקים פצעי עבר.

המתמסדים

המתמסדים לקחו את המלצת "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", והפכו אותה לדרך חיים. הם הכירו בגיל 16, והמשיכו על גלי האינרציה. שרדו את ימי האבק של הצבא, את סמינרי התואר הראשון, והניחו טבעת (חנק?), זה על אצבעה של זו. אם הם חכמים, הם יבינו שהאישה טרוטת העיניים שלצידו במיטה, והגבר המודאג והמאפיר שמעדיף לשוחח עם עיתון הבוקר, הם כבר לא הנערים הגמישים שלמדו יחד בי"א 4. הם ילמדו להכיר האחד את השנייה כבני אדם בוגרים שכבר לא רוצים להיות רקדנית בלט והאסטרונאוט הישראלי הראשון. ובמקרים הפחות אידיליים, הם יפרקו את החבילה, וילכו איש ואישה לדרכו.

אם חושבים על השוני המהותי בין זהות אישית בגיל תיכון, לבין הזהות המבוגרת – עד כמה שונים הדברים שרצינו, אהבנו וייחלנו להם, הרי שלהתחתן עם אהבת התיכון שלנו, עלולה להיות כבילה של הזהות שלנו כבני נעורים. פעמים רבות כל כך אנחנו משקפים את עצמנו לעצמנו לפי מה שניבט מעיני בן הזוג שלנו, ואם הוא רואה אותנו באופן שלא מעודכן למציאות, אנחנו עשויים להרגיש שמי שאהבנו עד טירוף פעם, הוא זה שהיום מקצץ את כנפינו.

נישואי בוסר הם הנישואים המועדים ביותר להתפרקות. גם כאן כמובן – אפשר להיות מודעים יותר, אפשר ללכת לטיפול זוגי, ולא מדובר בגזירה מן אללה.

הפצועים

הפצועים הנצחיים הם אלו שאהבת הנעורים שלהם לא עלתה יפה – פרידה אכזרית, בגידה בלתי נסלחת, או אירוע אלים, עשויים לצלק את הנפש הצעירה באופן טראומטי. הפצועים הם אלו שנכוו מן האהבה הראשונה באופן כזה, שכל תנור כבוי נראה להם כמדורה רושפת. הם יתקשו לתת אמון בבני הזוג שלהם, ירגישו לא ראויים לאהבה, או יפרשו מן העיסוק באהבה.

הקשר הראשון שנקשור בחיינו, יהיה לטוב ולרע, אמת המידה שלפיה אנחנו מודדים את הקשרים שיבואו מאוחר יותר. מאחר ואנחנו מתפתים לחשוב בתבניות, רבים מפצועי האהבה, יאמינו בכל ליבם שאין אהבות שמחות ושכל מהלך שלהם, מקרב את הקץ הבלתי נמנע, שנתפס בראי הזמן כטראומטי באופן לא נסבל. כדי לחסוך לעצמם או לאחרים את כאב הלב, הם יביאו בעצמם קשרים חדשים לסוף מלאכותי, יימנעו מהתקשרויות, יעשו כל מה שאפשר כדי שייפרדו מהם, או יהיו הראשונים להיפרד, כדי להרגיש בשליטה.

מה לעשות? לשחרר את ההסטוריה, להשתכנע שאי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים, להפסיק להתבוסס בייסורים העצמיים, ואם צריך – להיעזר באיש מקצוע.

המשחזרים

המשחזרים יעשו כל שביכולתם כדי לשחק מחדש את האהבה הראשונה שלהם. הם זוכרים אותה כמושלמת, זוהרת ובאופן כללי מתייחסים אליה כמו מיס האווישם מ"תקוות גדולות", לשמלת החתונה שלה – הם לא ייפרדו מן הזיכרון עד שהוא לא יתפורר ויבאיש.

כל סטיה מן התסריט (הדמיוני, יש לציין), שהמשחזרים מחזיקים בו, יביא אוטומטית לפסילת המועמד על סעיף חוסר התאמה. הם מצפים שהאהבה תבוא בצורה אחת בלבד, זו שהם מכירים ונוצרים בחיבה. האובססיבים שבין משחזרי אהבת התיכון שלהם, יתעקשו לחזור לאותם מקומות פיזיים בהם התרחשה האהבה הראשונה, עשויים להציע (או להתעקש), שבן הזוג יתלבש באופן שמזכיר את האהבה הראשונה, ולהתאכזב כאשר מבוקשם לא מתקבל.

באופן הפוך, אך שמביא לאותה תוצאה – המשחזרים כמו גם הפצועים, לא נותנים לאהבה חדשה לקרות. אלו גם אלו תקועים בעבר שלהם, אם נוצץ ואם טראומטי, ושניהם גם יחד נותנים לזיכרון המתעתע מטבעו, להכתיב להם את התנהלות החיים שלהם בהווה.

אהבה ראשונה בתיכון יכולה להיות מתוקה או מרירה, כזו שנמשכת לנצח, נמשכת שבועיים, או נשחקת לאיטה. בכל אחד מן המקרים, אם כבר חציתם את שנות העשרים שלכם, ואתם עדיין נאחזים בזיכרון העבר באופן שמפריע להווה שלכם להתקיים באופן בריא או נוח, אולי הגיע הזמן להרפות מן הדימוי שיצרתם לאהבה הראשונה, ולהמשיך הלאה – לשנייה, לשלישית וכן הלאה. השאירו את התיכון בתיכון, והמשיכו הלאה, אולי זה לא תמיד נראה כך, אבל יש עוד שנים יפות גם באופק.

עוד בפרויקט חוזרים לבית הספר