בוצ'ות דופקות מסמרים?

עיקרון ההכללה לא קיים בוואקום: הוא נוצר וממשיך להתקיים כדי שאוכלוסיות שלמות יוכלו לתייג אוכלוסיות שלמות אחרות, ועל ידי כך להרגיש קצת יותר טוב עם העולם הדמיוני הנחמד שבנו להן. לסביות, לצערן או למזלן, סובלות מכמה מהמיתוסים ההזויים ביותר שקיימים. מתיקון משאיות ועד שינה בכפיות: רשימת עשרת הדברים שמעולם לא עשינו, ומעולם לא היינו.

לסביות יודעות לשתות
לא ממש. אנחנו שותות, והרבה, אבל אנחנו משתכרות בקצב הממוצע במשק. היתרון היחיד שיש ללסביות על סטרייטיות הוא פסיכולוגי, והוא בעצם חיסרון: רוב הלסביות בטוחות שהן שותות כמו מלח אנגלי, ורק כשהן קמות בבוקר במיטה של האקסית, הן מגלות שעדיף היה להקיא מאשר לבלוע. כואב, אבל בכל פעם קצת פחות.

טעם טוב במוזיקה
היינו מתות לטעם של הומואים במוזיקה, כי אם לטעם היה טעם, הומואים היו סושי ואנחנו סמבוסק. יש מצב שחינכו אותנו נכון, יש מצב שגדלנו על הקיור, אולי אנחנו יודעות מי זה תום יורק וקנינו את החדש של ה"קילרז", אבל ברגע שאנחנו יוצאות מהבית, אנחנו הופכות לחבורת הזבל. מכוכב נולד ועד עופר נסים, ממאיה רוטמן ועד רמיקס דאנס לאיזה שיר עתיק של שרית חדד, וכך הופכות מסיבות הנשים לקן צרעות גלגל"צי שגורם לכל הומו להישבע, גם עם אקדח צמוד לרקה, שהוא בחיים, אבל בחיים, לא עוזב את סצנת האירוויזונים. מהפכה, ומיד.

לסביות שונאות גברים
מיתוס שנוצר על ידי גברים ששונאים לא רק לסביות, אלא נשים באופן כללי. לסביות לא שונאות גברים יותר מהסטרייטית הממוצעת, ולרוב הרבה פחות. אין ללסביות שום סיבה לשנוא גברים, כי גברים לא היו להן מספיק זמן בתודעה כדי לגרום שם נזק ארוך טווח.

לסביות נמשכות לכל אישה שהן רואות
זה נכון, האמת. כל אישה. בגן, ביסודי, בתיכון, במקלחות בצבא, באוניברסיטה, ואחר כך בעבודה. אנחנו גם זוממות להכניס את כולכן למיטה בטיול חברה הראשון שיזדמן לנו. סורי על זה.

לסביות לא מורידות פורנו
לא לא. הן בדיוק כמו סטרייטיות: מורידות, צורבות, מקליטות, קונות ערוצים שלמים בכבלים, פורצות את הקוד בלווין, מכירות את "יומן הנעל האדומה" מילדות. רואות את "מאחורי הקלעים" של "גרון עמוק" ולא בשביל לדעת מי ביים, חולות על זה, חיות עם זה, לא יכולות בלי זה.

לסביות מתלטפות, ואז נרדמות בכפיות
שמעתי על זוג אחד כזה, האמת, אבל הן כבר לא ביחד. בניגוד למה שאתם רואים בסרטי הפורנו שלכם, בנים ובנות, לסביות לא מסתובבות עם ציפורניים באורך 5 ס"מ, מחייכות אחת לשנייה בערגה, ואז משחקות אחת לשנייה בציצי 30 דקות שלמות. בתי הקברות מלאים בלסביות שניסו ללטף לסביות אחרות ואז לישון איתן מחובקות. החבר'ה בקדישא קוברים אותן מחוץ לגדר, למען יראו וייראו.

בוצ'ות יודעות לתקן דברים
מיתוס קהילתי פנימי כאוב. כל פמית מקווה בליבה שלב'וצה שהיא איתה יש ידי זהב, כלומר ידי גבר, ושהיא נולדה עם איזשהו חוש טכני מסתורי. אין חלוקה צודקת בקטע הזה: ב'וצות לא יצליחו להתניע לך את האוטו כי הן לא מוסכניקיות, לא יתקנו לך את הדי.וי.די ששוכב בבוידעם כבר 5 שנים כי הן לא חנות חשמל, והן לא טובות בלדפוק מסמרים יותר ממך. מה שכן, תעברי גיהינום עד שהן יסכימו שתחדרי. יכאב, אבל בכל פעם קצת פחות.

תמיד יש את הגבר ויש את האישה
סטרייטים, שרגילים שיש גבר ויש אישה או משהו כזה, אוהבים לשאול בטון הכי נאור שלהן ובנימה מבודחת, אבל רק בכאילו: "אז מי הגבר ומי האישה אצלכן?". יש רק דרך אחת להתמודד עם השאלה הזו. במקום לפצוח בנאום מתלהם על זה ש"שתינו נשים ושתינו מורידות את הזבל, מנקות את הבית ומרוויחות חרא", אפשר פשוט לבחור בכל פעם מישהי אחרת שתהיה הגבר. הצביעי על חברתך שרית בחיבה והגידי: "היא הגבר", או "היא האישה". עובד בכל פעם.

כל הלסביות פמיניסטיות
כולנו נולדנו אמנם עם חזייה ביד אחת ומצית בשנייה, אבל מאז גידלנו ציצי והתחלנו לעשן. יש לסביות פמיניסטיות, יש שוביניסטיות, יש כאלה שמכבדות נשים, ויש כאלה שמכבדות אותן אבל לא זוכרות איך קוראים להן בבוקר שאחרי. וזה בסדר, כל עוד לא מצפים מאיתנו לפלוט את המניפסט הפמיניסטי בכל שיחת סלון. עזבו אותנו, אנחנו נשים עובדות, ועוד מרוויחות על זה מעט מדי.

לסביות לא בוגדות
זה, לשם שינוי, נכון. בחיים לא שמעתי על לסבית שבגדה, ואותו הדבר תקף גם להומואים. מסתבר שכולנו נאמנים וכולנו נאמנות. שרק נמשיך כך.