אני סקס פוליטי

מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, הוא איש עסוק מאוד. עסוק מדי, יגידו אלה המתעקשים לצפות בחדשות כל ערב. בין בדיקות של שחיתות שלטונית אפשרית אצל מיטב מנהיגינו, מצחי הנגבי ופרשת המינויים הפוליטיים, ועד ראש הממשלה ומכירת בנק לאומי, על האיש המסכן גם להתעסק עם הליבידו המתפרץ (לכאורה) של מספר פוליטיקאים שלא תמיד חושבים מהראש. בזמן ששר המשפטים לשעבר מנסה להוכיח שלא החדיר שום לשון לשום גרון של שום חיילת שלא רצתה בזה, נמצא הנשיא קצב במצב עדין הרבה יותר.

בחודש יולי השנה דיווח הנשיא למני מזוז על ניסיון סחיטה מצד א', המאשימה אותו בהטרדה מינית. מספר חודשים וחדרי חקירות מאוחר יותר, שיירת המתלוננות שהלכו בדרכה של א' לא השאירה למשטרה כל מקום לספק: מסתמן שקצב יואשם בביצוע מעשים מגונים, הטרדה מינית ובעילה אסורה בהסכמה. אם בסיום החקירה יתגלה כי פה ושם הטריד עדים, והיה מעורב בהאזנות סתר ובשיבוש הליכי חקירה, עבירות אלה יצורפו אף הן לכתב האישום.

הבדל נוסף בין קצב לרמון טמון במה שמחכה להם בבית אחרי ובזמן כל הבלגן: בעוד קצב נשוי באושר (לכאורה), רמון גרוש כבר שנים. גילה קצב עשויה להחליט ללכת בדרכה של כוכי מרדכי, אשתו לשעבר של איציק מרדכי. זו עזבה את ביתם במבשרת ציון בשידור חי, לעיני המצלמות, עוד לפי תחילת המשפט. בין אם ידעה משהו על אופיו של בעלה, משהו שעם ישראל גילה רק בזמן המשפט, ובין אם לאו, הסימפטיה אליה היתה גדולה, ורק גדלה עם הרשעתו. מרדכי קיבל שנה וחצי מאסר על תנאי על מעשים מגונים בכוח בקצינה כשהיה אלוף פיקוד הצפון, ובביצוע מעשה מגונה ללא שימוש בכוח בפעילת ליכוד, כשהיה שר הביטחון.

סקס עם ציפל בפיקניק

מרדכי, רמון וקצב מצטרפים לשני ישראלים אחרים, שבהחלט עושים כבוד לשם המפוקפק שיצא לליבידו הפוליטי. אחד מהם הוא גולן ציפל, בחור צעיר ונאה שהצליח לפלס את דרכו ממשרד הדוברות של עיריית ראשון לציון, למשרדים המבריקים של מושל ניו ג'רזי, ג'יימס מקגריבי, כיועץ מיוחד לענייני ביטחון. חוסר יכולתו לקבל סיווג בטחוני גבוה מספיק, שהרי ציפל הוא אזרח ישראלי ולא אמריקאי, בנוסף לחוסר ניסיונו בתחומים ביטחוניים, הרימו לא מעט גבות בסביבת המושל ובעיתונים. הגבות חזרו למקומם הטבעי כשהתברר שציפל ומקגריבי עשו הרבה יותר מלדון בסוגיות של ביטחון פנים בניו ג'רזי.

הרומן של ציפל ומקגריבי (נשוי פלוס שניים, כמובן) היה טעון במטעמים שרק אמריקאים מסוגלים לא להקיא: סיפורים על סקס לוהט בטיולים משותפים, טענות מצד מקגריבי שציפל סחט אותו בסכום של 5 מיליון דולר, יציאתו של מקגריבי מהארון, וההתפטרות של שניהם בעקבות הפרשה.

ביבי הלוהט

אחת הפרשות המצחיקות שנחשפו בארצנו, אם כי לא בטוח ששרה צחקה, היא פרשת הקלטת הלוהטת של בנימין נתניהו. בינואר 1993, ובעיצומה של מסע בחירות מכוער נוסף לראשות הליכוד, הופיע ביבי בפריים טיים של ערוץ 1 (כשעוד היה לערוץ 1 פריים טיים) ובידיו פצצה פוליטית. נתניהו טען שאחד מבכירי הליכוד המתמודדים נגדו איים עליו שאם לא יפרוש מהמרוץ, יחשוף זה קלטת בה נראה הביבי מקיים יחסי מין עם אישה שלא כל כך דומה לשרה. ביבי הישיר מבט למצלמה והתוודה, א-לה-קלינטון, שאמנם קיים פרשיית אהבהבים אפלה עם אישה אחרת, אך זה עניין שלו ושל אשתו, ממנה הוא מבקש, כמובן, סליחה.

חקירת המשטרה בעקבות התלונה שהגיש נתניהו לא העלתה דבר: לא סחיטות, לא איומים ואבוי לפדיחה, אף לא קלטת. נמהרותו של ביבי מזכירה במעט את קלות הדעת של קצב כשהגיש את התלונה במשטרה על סחיטה מצד א'. הבדל אחד ביניהם בולט, לפחות בינתיים: המהירות שבה אץ רץ לו לטלוויזיה לפני בדיקה חשאית אם באמת קיימת קלטת כזו, לא הפריעה לביבי לקחת את ראשות הליכוד בבחירות.

ההתהוללת וגם שיקרת

דעת הקהל היא מרכיב חיוני בהתמודדותו של פוליטיקאי על שמו הטוב, גם אם בגד באשתו יותר מפעם אחת. ערב פריצת שערוריית קלינטון-לווינסקי, מעט אחרי שהיה ברור לכולם שקלינטון שיקר לאומה, וקצת לפני שהוא הודה בכך בעצמו, החוו האמריקנים את דעתם על הסוגיה: "אנחנו מודאגים יותר מכך שהנשיא שיקר תחת שבועה," סיפרו 8 מתוך 10 אמריקאיים לוושינגטון פוסט, "מאשר שהיה לו רומן מחוץ לנישואין".

העובדה ש-80 אחוזים מהאמריקנים סלחו לקלינטון על הבגידה, ושהפופולריות שלו פחתה רק במעט גם לאחר שהתברר ששיקר להם, מראה עד כמה התרגלנו לחפף שערוריות סקס מתחת לשטיח, כל עוד הבנאדם מבצע את תפקידו כהלכה. סקר זהה שנערך בין ירושלמים באותה שנה הראה ש-92 אחוז מתושבי העיר חושבים שאם קלינטון "עושה עבודה טובה, למי אכפת מה הוא עושה במיטה".

עוד, אדוני ראש הממשלה

ג'ון מייג'ור, אחד מראשי הממשלה השמרניים שידעה אנגליה מעודה, יצא מארון הבגידות כשהתוודה בפני "הטיימס" הלונדוני ב-2002 שניהל מערכת יחסים בת 4 שנים עם אדווינה קורי, חברת פרלמנט. מייג'ור נהג לחמוק אל דירתה מ-1984 עד 1988, אך הקפיד לסיים את הרומן כשקודם למזכ"ל האוצר בקבינט. מייג'ור אף הקפיד לקדם את המוטו "חזרה לערכים המסורתיים" כשהיה ראש ממשלה, עובדה שהצחיקה הרבה בריטים, בדיעבד.

קורי, מסתבר, ניהלה יומן בו התוודתה על האובססיה שלה למי שיהפוך להיות ראש ממשלה. ב-2002 הפך היומן לנחלת הכלל כשהתפרסם בצורת סדרה, לא פחות ולא יותר, ב"טיימס": "כשהוא עבר להתגורר ב-1990 בדאונינג 10 (מעון ראש הממשלה בלונדון), הוא שכח ממני". הגיגיה מקבלים תפנית פיוטית כשהיא נזכרת בדחייה: "האהבה אליו השתלטה לי על החיים. כשהוא דחה אותי, הרגשתי כאילו אני נמצאת בסירה שנדחפה ללב ים". הבריטים, כהרגלם, קיבלו את דבר הרומן בהומור, ואת היומנים בבוז. ליידי ארצ'ר, אשתו לשעבר של שר בוגדני אחר, הצהירה שהיא "מופתעת. לא בגלל שהאישה בחרה לפרסם את היומן שלה, אלא בשל הטעם הרע, זמני ככל שיהיה, שגילה ג'ון מייג'ור".

אונו קמצנו

פוליטיקאי אחר, סוסוקה אונו, החליט שלא בא לו לסיים את הרומן שניהל מחוץ לנישואים רק כי במקרה נבחר להיות ראש ממשלה. הבנאדם הספיק לשלוט ביפן שלושה חודשים שלמים לפני שהועף בבושת פנים הביתה. הבלגן התחיל עם יציאתה לעיתונות של הגיישה שהחזיק אונו בצד. זו האשימה אותו בקמצנות, והעם היפני, בעידודה של העיתונות המקומית, הסכים לטענה. התפטרותו של אונו באה בעקבות ההרגשה שאונו פעל ב"חוסר אחריות": מילא להחזיק גיישה בנוסף לאישה החוקית, אבל לא לקנות לה דירה?

שרים לענייני פורנו

בריטניה רעשה בסוף אוקטובר השנה, כאשר התברר שגרגורי ברקר, בכיר בממשלת הצללים השמרנית, עזב את ביתו, אשתו ושלושת ילדיו למען מעצב פנים צעיר ששכר. הבריטים אהבו במיוחד את העובדה שברקר הגדיר את עצמו כ"איש משפחה" במכתבים ששלח לבוחריו, אך התפלאו מעט לנוכח הצבעותיו של ברקר נגד כל חוק פרו-גיי שניסו הליברלים להעביר בפרלמנט. ברקר הצליח להצביע ארבע פעמים נגד חוק המאפשר אימוץ לזוגות חד-מיניים, ולהצטלם עם אשתו וילדיו בשלל פוזות משפחתיות בכל הזדמנות פוליטית שנקרתה בדרכו. לבריטים, מסתבר, הרבה יותר מפריע שברקר הוא צבוע, מאשר שברקר הוא גיי.

הסיפורים של קלינטון, מייג'ור, ברקר ואפילו ציפל-מקגרייבי יכולים ללמד את הפוליטיקאים הבוגדניים של העתיד שני דברים. ראשית, מרכיב הצביעות דוחה את הבוחרים הרבה יותר מאשר הבגידה בנשים החוקיות, נשים שרובם גם ככה לא סובלים. שנית, ככל שהרקורד הפוליטי שלך מרשים יותר, ויחסי הציבור שלך טובים יותר, אתה יכול לצאת נקי כמעט מכל דבר.