אהבה, עלק

מסכת תענית, אחת המסכות הכי מענות בסביבה, מדברת על "חמישה עשר באב" כיום שבו יצאו בנות ירושלים לבושות בלבן לרקוד בכרמים ולעשות עיניים לבחורים, בזמן שעוד היו כרמים ובחורים שהולכים לשם. ט"ו באב נחגג מאז תקופת המקרא כחג אהבה תמים, עם עלמות שרוקדות בשטחים פתוחים, ללא נפגעים בנפש או בכיס. מאז שגילינו את אמריקה, חג האהבה הפך לגרסה הישראלית של ולנטיינ'ס דיי, קדוש נוצרי סהרורי שנהרג על קידוש השם והאהבה.

אני קלאודיוס
ב-2005 נמכרו בארה"ב 180 מיליון ורדים ב-14 בפברואר, הוא יום האהבה האמריקני, ובעולם כולו נשלחו קרוב למיליארד כרטיסי ברכה בחגי אהבה שונים. חברות השוקולדים, מוכרי הפרחים ויצרני כרטיסי הברכה הצליחו להפוך את יום האהבה לאחד החגים המכניסים ביותר בעולם המערבי, והכל בשם האהבה. אחת האגדות הנפוצות באשר לשורשי הטירוף הנוכחי מתמקדת במאה השלישית לספירה, ובכומר רומאי שמנמוך בשם ולנטיין.

כשהקיסר קלאודיוס השני החליט שחיילים רווקים יעילים יותר בקרב מגברים נשואים, הוא פתר את הבעיה בכך שהוציא את הנישואין מחוץ לחוק. ולנטיין שמע, הזדעזע, והחל לערוך טקסי נישואים בסתר. הסידור הזה לא נמשך זמן רב: קלאודיוס החליט שאף אחד לא יהרוס לו את חגיגת הרווקות, כולל הכנסייה הקתולית. הוא פקד להוציא את ולנטיין להורג, ובכך הגיעה לסיומה חינגת הנישואין של ולנטיין.

גרסאות אחרות טוענות שולנטיין הוצא להורג לאחר שניסה לסייע לנוצרים לברוח מבתי הכלא האכזריים של רומא. כך או כך, בין אם היה רומנטיקן מרדני או פריק של "נמלטים", ולנטיין קיבל ממדים מיתיים כדמות רומנטית ומלאת ברק, והכנסייה הקתולית הפכה אותו לקדוש.

הדוד סם והשטויות שלו

"אמריקה היא המדינה היחידה שעברה מברבריות לדקדנטיות מבלי להתעכב על ציוויליזציה באמצע" (אוסקר ויילד)

אוסקר ויילד, אחד הסופרים השנונים שקמו לאימפריה הבריטית אי פעם, עלה על הבעיה האמריקאית מהר יותר ממרבית האנשים, ועוד לפני שמקדונלד'ס החלו להשתלט על העולם. המאה ה-20, אשר סימנה את תחילת תקופת הצרכנות המיותרת שהובלה על ידי האמריקאים ואומצה על ידי העולם כולו, היתה גם המאה בה החלו למכור שוקולד ופרחים בחג האהבה במסות חסרות תקדים, וכאילו אין מחר.

יהלומים וכרטיסי ברכה זה לנצח

בשנות ה-80 החלה תעשיית היהלומים האמריקנית לשווק את אבניה כסמל סטאטוס יוקרתי, למען גברים שמתפדחים להביא לחברות שלהם פרחים ב-18 שקל. בארה"ב מנהג שליחת כרטיסי הברכה מתחיל עוד בבית הספר היסודי, כשתלמידים נדרשים לשלוח האחד לשני ברכות עליהן כתוב "מה אני מעריך/ה בך". העובדה שהאמריקאים מתעקשים לחיות בסרט מגיל צעיר מדי מתנקמת בהם מדי פעם, ובגילאים לא מבוגרים בהרבה.

מתים על זה

מאט וילפינגר, תיכוניסט ביישן מעיירה קטנה בארה"ב, התאבד בתלייה ב-14 בפברואר 2001. ניק ויגל, צעיר בן 22 מנבאדה התאבד, ממש במקרה, באותו תאריך בדיוק. הם לא לבד: יום האהבה הוא החג בעל שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר בארה"ב. ב-2005, בקלאמת' פולס שבאורגון, נעצר ג'ראלד קריין בן ה-27, בטענה שניסה לארגן התאבדות המונית ביום האהבה. קריין נכנס לחדרי צ'ט וקרא לנשים בכל רחבי ארה"ב לתלות את עצמן עירומות ביום האהבה. 32 נשים הביעו עניין מיוחד ב"מסיבת ההתאבדות" של קריין. אחת מהן אף התנדבה להגדיל ראש ולרצוח את שני ילדיה לפני שתתאבד עירומה. למזלם של הילדים שכל חטאם היה להיוולד לאם פסיכית, המשטרה הצליחה לעצור את קריין ומאמיניו עוד לפני המסיבה הנחשקת.

פסיכיאטרים חדי אבחנה ברחבי ארה"ב, אשר בדקו את המקרה, טענו כי בכל הנוגע למערכות יחסים יום האהבה עשוי לשמש לא רק לשליחת שוקולד ופרח, אלא גם "לשליחת מסר נואש".

היפנים והשטויות שלהם

היפנים, אלופי המקוריות על גבול האי שפיות, הצליחו לשווק את יום האהבה שלהם כיום שבו נשים נותנות לגברים ממתקים, שוקולד או פרחים. מכיוון שהיפנים דוגלים בלעשות דברים עד הסוף או לא לעשות אותם בכלל, נשים רבות נאבקות בהוצאות ענק כשהן מוצאות עצמן קונות מאות חבילות ממתקים לכל עמיתיהם לעבודה. השוקולד אותו נותנות הנשים לגברים שהן אוהבות נקרא הומי-שוקו (שוקולד האהבה), לגברים שהן לא אוהבות "גירי-שוקו" (שוקולד החובה) ו"טומו-שוקו" לידידים אפלטוניים (שוקולד החברות). השוס הגדול נרשם כשהגברים, משוחררים מכל מחייבות להחזיר טובה תחת טובה, מעניקים שוקולד רק לנשים אותן הם ממש הומי, חודש בדיוק אחרי יום האהבה.

רווקים בסויה

עצביהם המתוחים גם כך של יושבי מדינות המערב חושבים להתפקע כשחג האהבה מגיע. איש לא מזלזל בחשיבותה של אהבת אמת בחיי היומיום, אך הטינה כלפי ההתמסחרות שחג האהבה מביא עמו, גדלה משנה לשנה. בארה"ב, למשל, הכריזו אזרחים מודאגים על ה-15 בפברואר כ"יום המודעות לרווקים". בקוריאה נחגג חג האהבה באופן אלטרנטיבי על ידי הכרזתו כ"יום השחור", כאשר גברים שלא קיבלו דבר מהחברות שאין להן, מתכנסים יחדיו כדי לאכול "יאינגמיון", נודלס סיני ברוטב סויה שחור. אופטימי.