רמז נוסף לסיבה הגורמת למוות בעריסה

פסקה חדשה

תינוקות המתים כתוצאה ממוות בעריסה נושאים כמות מועטה של סרוטונין הנדרש כדי לווסת את השינה, הנשימה, וקצב הלב, כך מסרו חוקרים אמריקנים לסוכנות הידיעות רויטרס. המחקר שפורסם במגזין האמריקני לרפואה עשוי לעזור בזיהוי תינוקות הנמצאים בסיכון למוות בעריסה, תסמונת שממיתה מדי שנה 2,300 תינוקות לפני שמלאו להם שנה.

רמות לא תקינות של סרוטונין עשויות להפריע לנשימה במיוחד בסיטואציות מאתגרות כמו נשימת יתר של פחמן דו חמצני כשהתינוק ישן עם פניו כלפי מטה. "אנו יודעים כי הנחת התיונק על גבו, היא הדבר היחיד שמשפיע באופן קיצוני להפחתת הסיכון של מוות בעריסה", טוען ד"ר אלן גוטמכאר, מנהל המוסד הלאומי לבריאות הילד והתפתחות האדם ,שהיה אמון על המחקר.

המחקר הנוכחי מעניק רמזים חיוניים לבסיס הביולוגי של מוות בעריסה ועשוי להוביל בסופו של דבר לזיהוי תינוקות הנמצאים בסיכון יתר כמו גם אסטרטגיות נוספות להפחתת הסיכוי למוות בעריסה לכל התינוקות", הוסיף גוטמאכר.

במחקר, בדקה ד"ר חנה קני מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ובית החולים לילדים בבוסטון קולג' רקמות מוח מתינוקות שמתו כתוצאה ממוות בעריסה וסיבות נוספות. הריקמה שבדקו החוקרים הגיעה מאיזור בבסיס המוח האחראי על תיפקודים בסיסיים כגון חום גוף, נשימה, לחץ דם וקצב הלב.

רמות נמוכות של סרוטונין

צוותה של קני מצא כי רמות הסרוטונין בקרב תינוקות שמתו כתוצאה ממוות בעריסה היו נמוכות בשיעור של 26% מרקמות של תינוקות שמתו מסיבות אחרות. כמו כן, מצאו החוקרים רמות נמוכות של אנזים (tryptophan hydroxylase) ההכרחי לייצור סרוטונין.

ממצאי המחקר מגלים כי תינוקות מסויימים מועדים ללקות בתסמונת מוות בעריסה, שיכולה להיות קטלנית כאשר באה בשילוב עם מתח חיצוני כמו שינה עם הפנים כלפי מטה, במיוחד אם זו מתרחשת בשנה הראשונה לחיים. "כאשר התינוקות נושמים עם הפנים כלפי מטה, הם אינם מקבלים מספיק חמצן. תינוקות עם תאי מוח רגילים יסובבו עם ראשם ויתעוררו בתגובה, אך תינוקות הסובלים מא- נומאליות מהותית במוח, לא יוכלו להגיב באותו האופן" הוסיפה קלי.