שום דבר הוא לא סימן לשום דבר - אין כזה דבר גורל • דעה

בגיל 13 הבנתי שמשהו אצלי ממש לא בסדר. גיליתי שאני מכורה - מכורה לאמונות תפלות. היו את אלו הרגילות – אתם יודעים, הטפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, לא להגיד דברים טובים כדי שלא יקרו דברים רעים, לא להגיד שמשהו יפה כדי לא לפתוח עין רעה, לא לעבור מתחת לסולם, לא להסתכל במראה שבורה או לפתוח מטריה במקום סגור וכן הלאה.

אבל אני עליתי מדרגה (ברגל ימין, כמובן) עם האמונות הטפלות שלי. לכל דבר שקרה לי, היה סימן. מצאתי את עצמי מתנהלת כל היום על פי זה. לדוגמא, אם הוצאתי ציון לא טוב במבחן, לא הלכתי יותר עם אותם הבגדים, הלכתי מדרך שונה לבית ספר ונמנעתי מכריך גבינה צהובה. עשיתי הפוך מכל מה שהוביל לציון הלא טוב, כי הרי כולם יודעים שכריך גבינה צהובה הוא ערובה לציונים נמוכים וגם ג'ינס וטי שירט אדומה.

כתבות נוספות מגייל זאבי ציבלין

• למה הבת של בר רפאלי טועה?
• איך גם אני הפכתי אגרסיבית?
• הפרא האציל: ביקרנו באחד מהמלונות הכי יקרים בארץ
• הנורמלי החדש: האם באמת מאסנו בדמויות מושלמות בטלוויזיה?

אף אחד לא ידע מזה. לא ההורים שלי ולא החברים שלי, הכל היה בראש שלי. בשלב מסויים זה השתלט עלי כל כך שהרגשתי שאני פשוט משתגעת ושאני לא מסוגלת להמשיך להתנהל ככה.

יום אחד החלטתי להפסיק להאמין בשטויות שלי ובשטויות של אחרים. ההחלטה היתה דרמטית וחד משמעית. שום דבר הוא לא סימן לשום דבר. דברים קורים בגלל החלטות שאני לוקחת בחיים, בגלל מקריות ולפעמים גם ללא סיבה ברורה – אבל אין דבר כזה גורל. שום דבר לא נקבע מלמעלה וחתול שחור הוא חתול מתוק בדיוק כמו חתול לבן ובטח לא צריך לירוק עליו.

 

 

ההחלטה הזו הביאה לשחרור מאד גדול. הפסקתי להתנהל בגלל סימנים מלמעלה או מהצדדים ובעיקר לקחתי אחריות על החיים שלי. אם לא קיבלתי ציון טוב פשוט למדתי טוב יותר, אם התחשק לי לספר לכולם שאני עומדת לקבל משהו מאד שווה, סיפרתי בגאווה מבלי לפחד מעין רעה. אם בסופו של דבר דברים לא הסתדרו כמו שרציתי הפסקתי להאשים בזה כל מיני כוחות על, שלא רואים. הוצאתי מהראש שלי כל אמונה טפלה והתחלתי לקבל מבטים תמהים מהסביבה. חברים תהו איך אני מוכנה לשבת בפינה של השולחן כשאני רווקה, איך אני דורכת חופשי על סדקים או מעבירה מספריים ממישהו למישהו.

כשהייתי בהריון עם הבן הראשון שלי כתבתי טור שבועי בעיתון שליווה את ההיריון. כשגיליתי שיש לי בן כתבתי שהחלטנו לקרוא לו תום. מאות פניות מקוראים מודאגים התקבלו במערכת - איך אני מעזה לתת לעובר שם לפני שהוא נולד. זה מזל רע. איך אני מספרת את מין העובר בשלב כזה מוקדם של ההריון. זה מזל רע. איך אני קוראת לו תום, שזה שם שכשהופכים לו את האותיות אתם יודעים מה מקבלים. אגב, אתם יודעים מה מקבלים שהופכים את האותיות של השם שלי? לייג!

 

 

על פי אמונה טפלה, בעיקר אצל הנוצרים, יום שישי ה-13 נחשב ליום שמביא מזל רע. זה יום מבשר רעות. זה לא יום להציע נישואים, זה לא יום לעשות ספורט אקסטרים, לחתום על חוזים, או בכלל לצאת מהבית. אז מה אני עושה ביום שישי ה-13, וואלה, אין לי מושג. אולי אשאר בבית, אולי יבואו אלינו חברים, אולי נצפה באיזה סרט אימה. מה שבטוח הוא שאני אעשה מה שבא לי ואני ממש ממליצה לכם לעשות גם מה שבא לכם. נסו, זה ממש משחרר.