LEGIT חושפת: כך ברא אדריכל ערן בינדרמן עולמות בבית האח הגדול

עשרים וארבע שעות בדיוק לפני השקת עונת האח הגדול VIP במוצאי שבת, 12/1, אנחנו מתכנסים, כמה חברי מערכת, כדי לראיין את אדריכל ערן בינדרמן, מי שאמון, זו העונה השנייה, על תכנון ועיצוב בית האח. הרחובות ריקים, המשרדים חשוכים אבל LEGIT קיבלה ריאיון בלעדי ברגע האחרון ואין מצב שנוותר.

 

כבר בתחילת הריאיון, מבקש בינדרמן להדגיש שמבחינתו, מה שהכי מעניין, זה להשוות את תכנון בית האח הגדול לתכנונו של בית פרטי. "הנקודות להשוואה טמונות בתהליך העבודה, בצורת הבנייה ובמגבלות הלקוח" אומר אדריכל ערן בינדרמן "אחר כך, מעניין לראות איך הדיירים משתמשים בבית עשרים וארבע שעות ביממה, מה שלא קורה לאף אדריכל עם השלמתו של בית פרטי. זה ללא ספק מציצני מאוד מצד אחד אבל גם מגשים פנטזיה מהצד השני. במקרה של בית האח, אני ממש רואה בשידור חי את השימוש בבית שאני תכננתי ועיצבתי בלי שום פילטרים. בו בזמן, אני גם יכול להבין מה מוצלח ומה לא ואילו פינות הדיירים אוהבים יותר ופחות. לפעמים, אזורים שחשבתי שפחות יצליחו, יותר מצליחים ולהיפך".

 

ערן בינדרמן הוא בעליו של משרד הנושא את שמו אותו פתח בשנת 2015 לאחר שותפות ארוכת שנים במשרד דו אדריכלים. היום, מונה המשרד של בינדרמן עוד חמישה אדריכלים, והוא מתמחה בתכנון בתים פרטיים בקנה מידה שונים, שכונות, מגדלים ואתרי נופש.

למה לא בעצם

 

כשאנחנו שואלים את בינדרמן איך התייחס לפניית ההפקה אליו הוא ממהר להגיד שלא מיד נענה בחיוב. "חשבתי קצת וגם התייעצתי עם כמה אנשים. אחרי הכל מדובר בתכנית מאוד מתוקשרת ולא ידעתי איפה אהיה מוגבל ומה יקרה אם זה לא יצא טוב. אבל בסופו של דבר במקום 'לא' אמרתי 'למה לא'. כך או כך, עם פתיחתה של עונת ה VIP, אני מסתכל אחורה ומבין עם איזה אתגר עצום ומורכב התמודדתי וכמה לא ידעתי למה בעצם אני נכנס.

 

"חשוב לציין שמעולם לא עשיתי טלוויזיה. אבל בעזרת צוות מדהים, המונה למעלה ממאתיים איש, ושבו במאים, במאי צילום, מפיקים, ואנשי תכן הבנתי מה צריך לעשות. זה תהליך של פינג פונג שהולך ומתהדק עד שלאט לאט הבנתי איך לעשות את הדברים. בעולם, ההתייחסות לבית האח הגדול היא יותר כאל סט תפאורה ורק בארץ ההתייחסות היא כאל בית לכל דבר. בשבילי, כדי שהדיירים ירגישו שהם לא חיים באולפן, אני והצוות צריכים לדאוג שמהר מאוד הם ישכחו שיש מצלמות".

 

עונת ה VIP היא השנייה שעבורה תכנן בינדרמן את בית האח הגדול. הראשונה , ששודרה בשנה שעברה ושזכה בה ישראל אוגלבו, לבטח זכורה לצופים בזכות החצר היפהפייה עם ספת הפוקסיה העצומה, הסלון שבמרכזו ניצבו ספות אדומות והמטבח המאובזר היטב. אך בעוד שאז נאלץ בינדרמן ממש לתכנן בית מההתחלה, הרי שהפעם הוא התאים את הבית לעונת השנה ולתמהיל המיוחד של הדיירים שישהו בו.

 

בית האח של עונת ה VIP הוא למעשה הלבשה של הבית מהעונה הקודמת ולא בנייה של בית מחדש ולכן במובנים רבים התהליכים קרו הרבה יותר מהר. בעוד שהבית הראשון שתכנן בינדרמן המחיש קיץ, שמש וצבעוניות עזה, בשילוב השראה חזקה משנות השישים, סטנלי קובריק והתפוז המכני, הרי שהבית הנוכחי הרבה יותר מתון ורגוע ומותאם לעונת החורף בגוונים המדמים עלי שלכת. "בעונה הנוכחית הבית משקף את הגבול שבין עיצוב רטרו מצד אחד ועיצוב תעשייתי מאידך. ההשראה היא הארי פוטר, דיסני, זמן שחלף, בית עם היסטוריה, כזה שכבר חיו בו כמו במן אגדה חיה".

 

לא לפספס כלום

 

כשמדובר בבית פרטי, מסוג הבתים שבינדרמן מתכנן בשגרה, הליווי שלו את הלקוח עשוי לקחת בין שלוש לשש שנים של תהליך מורכב שבמהלכו הוא נקשר לבית ובסופו כמו צריך לעזוב אותו, להתנתק ולוותר עליו. "זה 'קאט' קשה. בבית האח, לעומת זה, אין ניתוק כי אני ממשיך לראות אותו ללא הפסקה בערוץ 26 אבל מנקודת מבט מעניינת של אדריכל מעורב ולא של צופה רגיל" הוא אומר.

 

מסתבר, שתהליך העבודה גם הוא מאוד מרתק. "יש המון מגבלות והמון שותפים שלא כמו בית רגיל" אומר בינדרמן "בנוסף, לאורך כל הדרך, אני מתכנן בית שלא בדיוק ידוע מי יהיו בו הדיירים. במקביל, קורים עוד המון דברים בדרך שמשנים את ההחלטות ממש עד הרגע האחרון. הפורמט הטלוויזיוני של בית האח, הוא כזה שהכל מבוקר ושום דבר לא נתון ליד המקרה. כך יש להפקה שליטה על הדלתות, התאורה, המוסיקה ומה לא בעצם. לדיירי הבית בעצם אין זכות בחירה מלאה והם מחויבים לפעול לפי חוקי הפורמט הבינלאומיים באפן כזה שהם מנותקים לגמרי מהעולם החיצון. זה יכול, באותה מידה, להיתפס כמלכודת או כגן עדן - תלוי את מי שואלים".

 

בניגוד לתכנון בית פרטי, התכנון של בית האח מתבצע ללקוח אנונימי מצד אחד ומצד שני לשלל אנשי המערכת הכוללים תאורנים, אנשי סאונד, צלמים, בימאים ואנשי הפקה רבים שלא רוצים לפספס דבר מהמתרחש. "צריך להבין שאנשים צריכים לצאת פוטוגניים ולכן הרקע, מכל זווית שהיא, בין אם מדובר בצילום תקריב או צילום רחב יותר, צריך להיות מעניין" אומר בינדרמן "תהליך העבודה כולל המון סקיצות והדמיות, בחירה חוזרת ונשנית של חומרים, צבעים, דוגמאות ומרקמים, התאמת כל זה לתקציב ורק לבסוף, אחרי הרבה משחקים של דמיון ואינסוף ניסיונות וניסויים, מגיע שלב הביצוע. גם כאן דברים יכולים להשתנות ממש עד הרגע האחרון של תחילת השידור והדלקת האורות".

 

"לבית אין זכות קיום בלי המצלמות"

 

בינדרמן מספר לנו, שביחס לעונה הקודמת, יש מקומות בבית האח שלא השתנו כמעט ויש מקומות שלגביהם הוסקו מסקנות מהעונה הראשונה ושונו בהתאם. "האי, שהוצב במרכז חדר הארונות הצמוד לחדר השינה למשל, כמו ביקש את הבלגן שנוצר עליו כך שבמקומו יצרנו פינת ישיבה נמוכה בצבעוניות של העונה" הוא מסביר "הברווז הגדול, שהוצב בעונה הקודמת בחדר הרחצה, שינה מקום ועבר לכיוון החצר הפנימית שגם הורחבה. חדר הרחצה, באותה הזדמנות, קיבל דגש צבעוני יותר של צהוב, שחור ולבן.

 

"בנוסף, פינת האיפור עברה לחדר השינה במטרה ליצור סיטואציות חדשות. את חדר השינה תכננתי בהשראת 'אודיסאה בחלל' תוך שאימצתי גוונים שאפיינו את התקופה ויצרתי מצבי שינה שונים שיתאימו לאופיים של טיפוסים שונים. כך, כל אחד מהדיירים יכול לבחור אם הוא רוצים לישון באמצע או בצד, במקום בולט יותר או פחות או במקום חשוף או מסוגר מעט יותר.

 

"הסלון בעונה הנוכחית תוכנן ועוצב בהשראת סערה כי שם קורים הדברים הקיצוניים והדרמתיים ביותר. הוא תוכנן בירוק ואפור ויש בו פחות מקומות ישיבה בהתאם למספר הדיירים המשתתפים וגם המטבח קיבל הלבשה אחרת. בגדול, אפשר להגיד שהבית התבגר מעט כשהפעם עשיתי שימוש רב יותר בעץ כחומר שהכניס הרבה חום. בנוסף, צריכים להיות חיבורים לאופנה ומחשבה על איך הדיירים יגיבו לבית אופנתית באפן שבו יבחרו להתלבש. בעונה הקודמת, במודע או שלא, דיירים ממש התאימו עצמם ולא פעם לבשו פריטים בגוונים זהים או דומים לאלו של הרהיטים.

 

"חדר הכושר, שהיה צמוד לבריכה בעונה הקודמת, הפך בעונה הזו לבקתת הרים חמימה הכוללת פופים ענקיים מרופדים שטיחים שעוצבו במיוחד לשם וקמין שנתלתה מהתקרה. הספה מתחת לעץ בחצר הפכה צהובה כך שהותאמה גם היא לגוני השלכת. החצר כולה מאוד חשובה כי זה החוץ היחידי שיש לדיירים. מצד שני היא מוקפת קיר בגובה שישה מטרים וחצי שסובבת סביב שטח קטן יחסית. כדי לפתור את זה, אספתי השראות ורעיונות איך לחזק את הטבע ושילבתי צמחייה אמיתית ומלאכותית עם אלמנטים נוסטלגיים ופריטים בדגש על עבודת יד.

 

הנושא של החללים חשוב אבל המעבר ביניהם חשוב לא פחות

"נכון, חייב להיות ברור בכל רגע נתון איפה הדיירים ממוקמים בתוך הבית על מנת ליצור סיפור קוהרנטי לצופה בבית. כל זה מחייב לאפיין כל חלל בצורה חזקה וקיצונית שתתאים למצלמות. לא פעם קורה שאני בוחר למשל צבע מסוים לקיר, עושים טסטים ומבינים שהצבעים לא נראים אותו דבר במציאות ודרך המצלמה. בסופו של דבר, מה שלא מצטלם טוב - לא קיים, כי לבית אין זכות קיום ללא המצלמות מכיוון שהדיירים החשובים ביותר הם אילו שצופים בתוכנית בבית. יש המון עבודת פינג פונג עד קבלת ההחלטות הסופיות".

 

הנושא של החיבורים בין אגפים מאוד העסיק את בינדרמן במהלך התכנון והוא מבקש להבהיר שבעוד שבבית רגיל יודעים איך דברים עובדים, בבית האח מדובר בכמות גדולה של דיירים, בשטח פרטי שהופך לציבורי ובזמנים שונים שצריך גם לתחום אגפים למטרות הפקה. "כל זה יוצר המון מגבלות והמון דרישות. זה בית שלמעשה הצרכים שלו אינם נגמרים".

איך מייצרים את כל זה בפועל?

"בבית רגיל הכל צריך להיות מאוד הרמוני וזורם. בבית האח, בנוסף להרמוניה כמובן, חייבים גם לייצר DNA ייחודי לכל חלל על מנת לייצר ייחודיות. הפיצוח האמיתי הוא כיצד לייצר את השניים במקביל. הנסט למשל, צריך להכיל שניים שלושה אנשים לשיחות אינטימיות ולכן צריך חלל מרגיע, עוטף ומכרבל. עם זה, צריך גם לחבר אותו נכון לחלל הצמוד לו שבפני עצמו הוא בעל מראה שונה.

 

"יש חללי מעבר, כמו זה שבין הסלון למטבח, או זה שבין המטבח ופינת האוכל, שדורשים פיצוח מאתגר ברמת קנה המידה, התאורה, הצבע וכדומה. חשוב מאוד שהמעברים לא יהיו חדים מדי ועם זה שכל חלל יהיה ברור בפני עצמו. כדי ליצור מעברים רכים, ישנם מינונים של חללים שמשתלבים כך או אחרת בחללים שלצדם. במקרים מסוימים עשיתי את זה באמצעות הדרגתיות של אלמנט מרקמי או חדירה של צבע אחד מחלל אחד ושימוש בו באפן שונה בחלל הסמוך".

 

המון מרכיבים לקחת בחשבון

"המון. ההעמדה של הדברים מהר מאוד נעשית על פי החלוקה לאגפים. הסתכלתי על עונות קודמות מכל העולם, מה אהבתי יותר ומהפחות, אלו בעיות צצו ואלו היו הבעיות שנתנו להן מענה. למשל, מה עושים עם בלגן? עם אחסון? עם עומס יתר במקומות מסוימים? צריך להבין שצלמים מסתובבים במסדרון היקפי סביב הבית ומצלמים אותו מכל זווית אפשרית. בהמשך, הפכתי את אותו חלון מראה לסטריפ עיצובי מתמשך ולחלק בלתי נפרד מהעיצוב".

 

 

חדר האח הכי מסובך

מהיכן שואבים השראה?

"בניגוד לבית רגיל שבו אני לא מחפש השראה חד ערכית ישירה, התהליך בבית האח שונה כי הוא הגשמה של חלומות ופנטזיות ומטרתו להלהיב את הצופים שמחפשים את אפקט ה'וואו'. כשלקוחות מחפשים את ה'וואו', יש לי בעיה עם זה כי ברגע שהאורחים הולכים, מישהו צריך להמשיך ולחיות בבית לאורך זמן. בתים פרטיים צריכים להיות גמישים ולא אופנתיים ולכן צריך לעבוד נכון עם אלמנטים שיהיו נצחיים כמו תאורה טבעית ומרקמים שיעמדו במבחן הזמן ויחד עם זה גם שהכל יהיה אסתטי ופונקציונאלי.

 

"בית האח ארעי וצריך לעמוד רק לאורך העונה כך שזה בדיוק הפוך. זה גם היה לי קשה בהתחלה כי הוא צריך לא רק להיות אופנתי אלא גם לייצר אופנתיות וטרנדים בעצמו. אחרי העונה הקודמת יצא לא פעם שראיתי עיצובים של בתים ששילבו ורודים חזקים או חיברו בין כחול ואדום, ירוק וורוד, או שילבו בתוכם ספות אדומות".

 

אפרופו צבע, הצבעים מאוד בולטים על הסט

"נושא הצבע הוא עניין בפני עצמו. ניסיתי ללמוד איך לעבוד עם צבע בכתמים גדולים וכרקע לדברים שקורים בחלל. הרבה פעמים הוספתי לצבע גם טקסטורה ודוגמאות כדי להפוך אותו למעניין יותר. עדי קליין, הדרסרית שעבדה לצדי ימים כלילות, הכניסה אותי לתוך עולם הטלוויזיה ובעזרת הידע העצום שברשותה עזרה לי לצלול פנימה יחד איתה ולמצוא שפה עיצובית ויזואלית.

 

"קנה המידה הוא גם עניין שצריך להתייחס אליו. בעוד שבבתים פרטיים מתייחסים אליו אינסטינקטיבית, בבית האח הוא אחר כי למרות שמדובר בהרבה יותר דיירים, עדיין צריך לספק להם את אותה רמה של אינטימיות. כך למשל, השתמשתי בהגדלות של עלים שנתלו בחצר ומשמשים גם כגופי תאורה. אותו דבר עשיתי גם עם קירות שתוכננו בהשראת קליעת קש בקנה מידה גדול במטרה שיהוו רקע מעניין ובעיקר כדי שיצטלם טוב. אחת הדוגמאות הבולטות לרהיט בקנה מידה יוצא דפן היא כמובן הספה בחצר שצריכה גם להצטלם נהדר אבל גם לשאת עליה את כל הדיירים. זו ממש קונסטרוקציה.

 

"כל זה כמובן ממש מוגזם ובטח שלא הייתי עושה כזה דבר במציאות. זה ממש כמו לחיות על ספידים ולא מתאים למגורים לאורך זמן. כשדברתי עם דיירים, שחוו את הבית של העונה הקודמת ויצאו ממנו, הסתבר שהם מאוד אהבו אותו והיה להם כיף לחיות בו. אולי לא עם המשפחה, אבל בטח עם הדיירים הנוספים. הם גם הרגישו שהם הצטלמו בו טוב".

 

הדיירים חווים סיטואציות קיצוניות ולא פשוטות. מה התפקיד של העיצוב בתוך זה

"הדיירים עוברים מצב לא פשוט של מגורים בבית שהוא שלהם אבל לא שלהם. ברגע אחד הם יכולים גם לא להיות שם. בגלל שהפעם העונה היא קצרה, נוצר הצורך ליצור עיצוב אינטנסיבי במובן שהתכן והעיצוב יהלמו וישרתו זה את זה. כך, ההשראה באה מהתכן של העונה. העץ הענק בחצר למשל, מתייחס לטבע ולעונת השנה והמטרה היא שהוא ייצור הלך רוח דומיננטי בעונה ושהדיירים ישבו בצלו".

 

לא הזכרת עדיין את חדר האח. אולי החדר הכי חשוב בבית

"זה החלק הכי מסובך והוא גם משתנה כל הזמן ממש עד הרגע האחרון. בהרבה מובנים הוא החדר החשוב בבית ולכן הוא חייב להיות מדויק. זהו למעשה המותג והסמל של העונה כולה ולכן קשה לקחת עליו החלטות. בעונה הקודמת בחרנו בסוף שיהיה הכי מונוכרומטי בכסוף ואפור בניגוד לכל הבית שהיה מאוד צבעוני".

 

 

על אופטימיות ואתגרים

 

לדבריו של בינדרמן, כדי להיות אדריכל או מעצב טוב, צריך להיות ממש אובססיבי אחרת זה לא עובד. "אני ממשיך לעבוד במקביל גם על בתים פרטים ולגמרי אין לי בעיה עם זה, להיפך, זה הרבה יותר רגוע ומוריד טיפה את האדרנלין. זה תהליך שונה לחלוטין. בית האח הוא כביכול בית אבל לא ממש בית. הנה אני מתכנן ממש עכשיו מרכז גמילה ובית לדיור מוגן, שבמובנים מסוימים הם גם בתים של אח גדול אבל שונים בתכלית, ואני מוצא בזה המון עניין. למרות שכל פרויקט הוא שונה לחלוטין, יש בכל זאת טביעת אצבע שלי שעוברת בין כולם ושניתן באמצעותה לזהות שמדובר בפרויקט שלי. העניין הוא לחדש בכל פעם את החומרים, את המרקמים ואת השפה העיצובית, אחרת הייתי משתעמם מהר מאוד. לכן אני גם תמיד משתדל להמציא את עצמי מחדש וככה לחוש מן רוח נעורים תמידית שכזו".

 

תכנון ועיצוב בית האח בטח לא מתאים לכל אחד

"אני אופטימיסט חסר תקנה. החיים ורודים לי. כך שלא באמת היה קשה להתמודד עם האתגר הפתאומי של הפורמט הטלוויזיוני. אני אוהב אנשים ואוהב קשיים ואת הצורך לפתח דברים חדשים. בבניית בית פרטי, קשה למשל להתמודד עם מגרש ריק ללא כל נקודות התייחסות ומגבלות. בבית האח הכל מתחיל ונגמר בנקודות התייחסות ומגבלות וגם לא מעט דרישות. המגבלות הן הסטרטר לתהליך עיצובי ויצירתי. הכי גרוע זה לפחד לטעות ולהיות שבע. אני תמיד רעב לעוד אתגרים ומתוך זה בעצם נוצרות ההמצאות הגדולות ביותר ואפקט ה'וואו' שכולם כל כך רוצים".

מה למדת בדרך שהפך אותך לאדריכל טוב יותר?

"המקצוע שלי מצריך אגו מסוים אבל צריך וחשוב לדעת לשים אותו בצד לפעמים וללמוד להקשיב. בתחילת הדרך בעיקר, לקח לי לפעמים יותר זמן לקלוט ולהבין את הדרישות. בהמשך, הבנתי שצריך ללמוד להקשיב ולא רק לשמוע וכך גם לשתוק רגע ולהבין מה באמת רוצים להגיד לך. לא תמיד הלקוח יודע לנסח את אופי החללים והצרכים בצורה מדויקת ואז צריך להבין בין המילים למה הוא מתכוון ולנתח נכון את הרצונות שלו.

 

"בשנים האחרונות אני מבין מהר מאוד את האנרגיות והכימיה ואת מה שאנשים מחפשים. בבית האח, התפקיד שלי, הוא להבין את ההפקה, לנתח את הדרישות ולהכניס את כל זה לוויזואליה שתתאים לפורמט ולברוא עולמות. לצד זה, צריך להקשיב מאוד לרחשי הלב, לתחושות הבטן וגם להתייחס לנורות האדומות ולדעת לשאול שאלות מבלי לפחד או להתרגש".

 

בית האח הפך לחלק ממך?

"לגמרי. זו עבודה ששואבת פנימה ושאתה עסוק בה יום ולילה. יש לך המון מידע והמון לילות נטולי שינה כשלא מצליחים להביא רעיונות או שיש עודף מהם. תכנון בית האח של העונה הנוכחית כבר היה יותר קל כי הבסיס, הלימוד והחוקים כבר היו ברורים לי. זה היה יותר לחפש את ההשראה ולתת לה מענה נכון. זה כמו סוג של חללית עם שיגור לחלל אבל ללא הספירה לאחור. אתה לא באמת מבין למה אתה נכנס. זו מערבולת מטורפת ששואבת פנימה אבל החוויה מדהימה. זה לא דומה לכלום וזה קצת כמו לחוות את מה שהדיירים חווים בתוך הבית".

 

היית שורד עונה בבית האח?

"אני מניח שכן כי אני אדם מאוד סוציאלי ויודע לא להיכנס לפינות עם אנשים".

 

 

ואיך כל החוויה משפיעה על האדריכל שאתה?

"זה עוזר למיתוג של המשרד ולמיתוג שלי כמוביל המשרד. זה אפילו שינה משהו בראש שלי בתהליך הפינג פונג מול הלקוחות. אני ממש מרגיש שהתהליכים התקצרו, שהשתחררתי בעניין החומרים והצבעים, שהורדתי עוד שכבה ושאני לא מפחד להתנסות ולעשות דברים שאולי בעבר לא עשיתי. בעקבות העונה הראשונה אפילו הגיעו אלי שני לקוחות מאוד צבעוניים שרצו "כזה". ההשפעה היא גם לטווח הארוך. פתאום אני בטלוויזיה, ברשת, פתאום אני יותר מוכר ונמצא בתודעה של יותר אנשים. גיליתי גם שאני די מחבב את זה. הבנתי שאני אוהב את אור הזרקורים, זה נחמד, מעניין ומאתגר. ובכלל, אני בר מזל גדול כי המקצוע בו אני עוסק הוא למעשה התחביב שלי ועל זה אני אסיר תודה".