החתיכה החסרה | טור אישי: רחל סלע

"צו השעה בתכנון ועיצוב הוא להכניס לרשימת הצרכים המוכרת גם את הצרכים הנפשיים, הרוחניים וההתפתחותיים של הדיירים" אומרת אדריכלית רחל סלע

מערכת Leg!t | 08.01.2019

אדריכלית רחל סלע | צילום: צילום יורם אשהיים

על השאלה 'מהו בית' עבורנו, אנחנו עונים בדרך כלל: המקום שלי בעולם, הבסיס החם והמגן, השקט, השמחה והאושר ואולי אפילו החופש. אלו תשובות המעידות ש'בית' מעורר בנו את הצד הרגשי, נוגע ב'אני' העמוק שלנו, בצרכים הרגשיים, בתחושות ובכמיהות.

עם זה, קורה דבר מפתיע. כשאנחנו עומדים ליצור לעצמנו בית, או לשפץ ולשדרג את הקיים - כל זה נשכח. ברגע הזה, אנחנו מגדירים את מטרת הבנייה או השיפוץ במונחים המתייחסים לפונקציונליות ולאסתטיקה בלבד וכך, עורכים רשימת צרכים ובוחרים סגנון עיצובי מועדף.

המשפט המאפיין את השאיפה הבסיסית בבניית בית או בעיצובו הוא "אני רוצה שהבית שלי יענה לצרכי ושיהיה נוח ויפה". יש כאלה שמבקשים גם שהבית יצור אפקט של "וואו". כך הורגלנו לחשוב - תכנון מוצלח של בית, יהיה תמהיל נכון של פונקציונליות ואסתטיקה. אך האם זה באמת מספיק? כולנו יודעים שלא.

רבים נופלים בפח האדרת הפונקציה והאסתטיקה בלבד - ונחבלים. אלה, השקיעו בבית שבנו את מיטב כספם וזמנם, מרצם וחלומותיהם. כך, תוכנן הבית לפי כללי תכנון ועיצוב מוגדרים ומוכחים. התוצאה הייתה אכן בית מעוצב בטוב טעם, נוח להפליא ובעל אסתטיקה מושלמת. אך, למרבה הצער, קורה לא פעם, שבסופו של התהליך, חשים בוני או משפצי הבתים לא בנוח במקום היפה והמושקע שיצרו עבור עצמם ועבור משפחתם. בביתם שלהם הם לא מרגישים "בבית", גם אם הם אינם מצליחים להגיד מדוע.

מה שחסר בבית כזה הוא האישיות, הוא הרגש, שלא הופיעו בשום רשימת דרישות פונקציונליות ואסתטיות שהציבו לעצמם הדיירים, ובכל זאת בולטים בהיעדרם. ומדוע הם נעדרים? משום שלרובינו אין כלים לטפל בכמיהות הפנימיות האלה. כך למעשה, מראש אנחנו מוותרים על חלק מהותי שהיינו רוצים שיתקיים בבית שלנו. אנחנו מזיזים אותו הצידה וניגשים במלוא המרץ לעשייה שאנחנו מכירים, בדרך שאנחנו מכירים ולפי הכלים הקונבנציונאליים המצויים בידינו.

אז איך בכל זאת בונים בית שמרגישים בו "בבית"? איך מוצאים את אותה "חתיכה חסרה", שהיא מעבר להגדרות מילוליות או ויזואליות, אך חיונית כל כך? במהלך שנות עבודתי המקצועית, הפכתי בשאלות ובתשובות הנוגעות לסוגיה זו: איך יוצרים את הממד הרגשי במקום בנוי? איך מחברים בין אישיות של אדם לאישיות של מקום? איך הופכים מבנה לבית בכל המובנים?

הבנתי שאם רוצים להגיע לבית שנכון לאדם במלוא מובן המילה ובכל ההיבטים, חייבים להתמודד גם עם העולם הרגשי וללמוד לתרגם תחושות ערטילאיות לרכיבים של צורה, צבע וחומר. רק כך אפשר להתחבר לתחושות הבטן ולציפיות רגשיות שלעיתים קרובות מדי נדחקות הצידה מתוך חוסר יכולת או חוסר רצון לבטא תחושות ורגשות במילים מפורשות. לכן, אסור לוותר על הניסיון להבין מהי הסביבה המתאימה לכם ודרך כך - לתרגם את אותו ממד אישי חשוב לאין שיעור אך חמקמק לרשימה של בקשות קונקרטיות.

חשוב לזכור, שאנחנו אנשים מורכבים ורב-ממדיים, ועיצוב סביבת מגורים הוא תהליך עתיר השקעה וציפיות ובעל השלכות רבות חשיבות על איכות חיינו. כדי שבסופו של תהליך נהיה שבעי רצון ומסופקים - כדי שנחוש שהבית שלנו הוא ביתנו האמיתי - אנחנו חייבים להתייחס לכל הממדים, לממד הפונקציונלי, לממד האסתטי, ובאותה מידה גם לממד האישי-רגשי, הנסתר מהעין אך קיים, נוכח ומשפיע.

כולנו יודעים מניסיוננו, שכשמכוונים למטרות יש סיכוי גבוה להשיג אותן, לכן יש חשיבות גדולה להגדרת המטרות בתכנון הבית. אם מכוונים לפרקטיקה, אסתטיקה וייחוד אדריכלי, כנראה שלא נשיג בית שמעורר בנו השראה רגשית מהסוג שעוזר לנו להיות דגם משופר של עצמינו. אם לא מכוונים להגיע לסיפוק המנטלי-רוחני של הדיירים, מן הסתם לא נגיע לשם. לכן, צו השעה בתכנון ועיצוב הוא להכניס לרשימת הצרכים המוכרת גם את הצרכים הנפשיים, הרוחניים וההתפתחותיים של הדיירים.

מכיוון שהתקופה שלנו מקדשת את כל הצרכים של ה"אני", עלינו לבנות בתים שמבטאים אותו מכל היבטיו, טיפוחו וצרכיו: יש לתת מענה לנוחות הפיסית, להעדפות ויזואליות ותחביבים, אך גם לשיפור עצמי של הדייר בהיבטים נוספים: אישי, נפשי ורוחני. על כן, בנוסף להיותם יפים ופרקטיים, על הבתים שלנו היום להיות גם מעוררי השראה ורגש, ולא מדובר על רגש כלשהו אלא כזה שתפור לאדם הספציפי. רגש שיכול לתמוך ב"אני" להיות דגם משופר של עצמו ובכך לשכלל אותו. כך נוכל, לדעתי, להיות רלוונטיים. אני חושבת שהגיע הזמן לקרא את המפה, להיות ערים לרוח התקופה ולתת מענה לצרכים האנושיים של היום ושל העתיד.

הבחירות הנכונות באות מתחושת הבטן הנכונה לה כולנו זקוקים. בלעדיה אנחנו עשויים להרגיש אבודים. אני מציעה לכולם, אנשי מקצוע ולקוחות כאחד, לעסוק ללא הרף בחיפוש ומציאת כלים מעשיים לזיהוי והגדרת התחושות על מנת שנוכל כולנו לשלב אותן במערך ההחלטות הרבות שנעשות בזמן תכנון בית, ולהבטיח שהתוצאה תהייה מרגשת ותיגע בלב, לא רק בשכל ובעין.

פונקציונלי, אסתטי ואישי-רגשי | צילום: צילום שי אדם

אדריכלית רחל סלע, מרצה לעיצוב ומחברת הספר והשיטה "בית בדמותך", שיטה היוצרת חיבור בין עיצוב ותכנון המבנה עם אישיות בעלי הבית. הצלחת הספר הובילה לסבב ההרצאות לאדריכלים, מעצבים ולקהל הרחב ברחבי הארץ. כמו כן, רחל מלווה מעצבים, בונים ומשפצים בתהליכי קבלת ההחלטות לעיצוב בית בדמותם.