תארו לעצמכם: עולם שלם של נשים ללא חזיות
הגיע הזמן שרצועת הבד שמחזיקה עולם שלם של פנטזיות נשיות וגבריות גם יחד, תקבל את ההתייחסות לה היא ראויה. אז מהי הבעיה הגדולה ביותר של החזייה? ומהו הפתרון בעיננו. חזיות או לא להיות? בואו להחליט
עזבו אתכם מההגדרה המילונית לחזייה ("בית אחיזה לשדיים"). החזייה הייתה, מאז ומתמיד, בית אחיזת עיניים. מה היא חזייה אם לא רמאות? נשים מנהלות איתה מערכת יחסים של אהבה, מבזבזות שעות בחנויות ללבני נשים במטרה לבחור את האחת האולטימטיבית, משלמות במיטב כספן עליה, מתגאות בה בכל הזדמנות, והיא, כך מסתבר, אויב גדול מאוד שלהן.
דמיון עולה על כל מציאות
מעטות הנשים שנתוניהן הטבעיים יכולים לעמוד בציפייה שמתפתחת בעקבות לבישת חזייה. מראה החזה האיתן והשופע המוצג בזמן הרכבתה של החזייה על השדיים, הוא ברוב המקרים מראה שאי אפשר לעמוד בסטנדרטים שהוא מציב, מראה מתעתע ומשקר. הדבר נכון גם שכמדובר בנשים שעברו השתלת חזה, כי גם אצלן יש פער גדול בין המראה הטבעי כביכול שמציגה החזייה למראה כדורי הפלסטיק המרוחקים המתקבל בזמן הסרתה.
אחריות כבדה על חוטים דקיקים
בחיפושיי אחר מידע על הבגד העליון האינטימי, גיליתי שהחזייה המודרנית לא מסתפקת בתפקיד אחד בלבד. מלבד ההגדרה המילונית היבשה, היא משמשת גם כטיפול מונע - היא מונעת במשך השנים מכובד השד למתוח את העור ו"להפיל את החזה", היא הצהרה אופנתית - היא שודרגה לא פעם לפריט לבוש במקום חולצה, ויש שטוענים שהיא גם פריט שמסייע בשמירה על הצניעות. "אחריות כבדה מוטלת על כתפיותיה הדקיקות של החזייה" הרהרתי בעודי לומד את הנושא.
בית חלומותיי
אינספור מותגים, צבעים ועיצובים שונים של חזיות ממתינים על הקולבים לכל לקוחה פוטנציאלית. חזיות עם ריפוד או בלי ריפוד, עם ברזלים או בלי ברזלים, עם תחרה או בלי תחרה, מבד כזה או מבד אחר בגוון כזה או בגוון אחר. מה שרק תרצנה בנות ישראל - יש גם יש. במבחר המוצע כיום בחניות ללבני נשים, תוכל למצוא כל אישה את הנשק הדרוש לה בכדי לצאת "קרבית" יותר למלחמת הדייטים. שם, בחנויות היפות והמזמינות הללו תוכל כל מפנטזת להגשים את חלומה.
פתרון זמני
הבעיה היא שמהחלום הזה, כמו מכל חלום אחר, צריך מתישהו להתעורר. אי אפשר להתהלך לנצח עם בד ברזל וספוג. צריך מתישהו במהלך היום להתקלף מכל בד מיותר כדי להתקלח, לעשות סקס, או סתם לנשום באופן חופשי ומאושר. ואז כאמור מתחילה הבעיה. את יכולה להתהלך ברחובות העיר עם חזה מורם כמו דגל הלאום בפתיחת חגיגות יום העצמאות, אבל כשאת חוזרת הביתה, מקלפת את עצמך מתלאות היום וניצבת עירומה מול המראה באמבטיה, את חייבת לפגוש את האמת וללחוץ את ידה. את חייבת להתייצב עירומה מול בן זוגך ולומר ללא מילים: "זאת אני". את חייב להיות את.
תאהבי קצת את עצמך
אחרי שבחרתי שלא להאמין ל"תירוצים" האחרים שמצדיקים את קיומה של החזייה ונשארתי דבק בעמדתי שהחזיה היא רק בסיס יציב להניח בו שקר, ואחרי שכבר הבנתי שהחיסרון הכי גדול של החזייה הוא בפתרון החלקי שהיא מציעה, חיפשתי אחר פתרון אחר, יסודי יותר ועמוק יותר. לא עוד משהו שיהיה רק למראית עין, רק בשביל להסתיר אמת כלשהי ולא בכדי לטפל בה. כפי שבטח כבר ניחשתם (או שלא), אני אינני ממהר לשלוח במסקנתי את כל בנות ישראל אל שולחן הניתוחים. אני לא ממהר לשלוח לשם גם כי זה לא פתרון מספיק טוב בעיניי וגם כי זה נשמע לי מטורף להכניס ראש בריא עם ציצי לא מושלם למיטה חולה.
השינוי יכול ועדיף שיבוא בעקבות שינוי תפיסה ושינוי ההתייחסות אל החזייה. חשוב שכולנו נדע שהחזיה לא משקפת מציאות, שהיא בסך הכל אשליה. עוד אשליה ברשימה ארוכה ומתארכת מבית היוצר של תעשיית היופי המגלגלת מיליארדים. וחשוב עוד יותר שכולנו נדע לאהוב קצת את עצמנו. להסתכל בראי ולהגיד לעצמנו שאנחנו שווים לא מעט, אולי אפילו קצת הרבה. משם יתחיל הכל להשתנות כי כמו שאתם יודעים הכל מתחיל ונגמר בראש שלנו. הכל מתחיל ונגמר בביטחון גדול לצאת איתו אל העולם. מה שתשדרו, זה מה שיקלטו.
אז קדימה, אתם עוד פה? לכו להסתכל על עצמכם במראה ולחייך, לכו לשרוף חזיות.