הטרנד הכי לוהט בעולם האופנה: נשים שנראות כמו גברים, וגברים שנראים כמו נשים
זה הוא או היא? כמה פעמים תהיתם אם האדם שעומד מולכם הוא גבר או אישה? אם האדם הזה הצליח לבלבל אתכם כנראה שהוא מעודכן. למה עולם האופנה מטשטש מגדרים ומאיפה הכל התחיל?
תודו שקרה לכם לא פעם, בעיקר לתל אביביים שביננו, שראיתם מישהי מתהלכת לפניכם ברחוב ומבט פרונטלי אחד, גרם לכם להבין שטעיתם. ובגדול. או להפך. מביך, אבל תתרגלו כי נדמה שזה לא הולך להיעלם בקרוב. גברים הופכים להיות דומים לנשים, ובמקביל, המון נשים מטושטשות מגדר ומין נראות בכל פינה, בעיקר בפינות הכי חשובות בעולם האופנה- המסלול. ולא מדובר על הקהילה גאה והמקסימה, ממש לא.
רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל
כששבוע האופנה החל בתחילת החודש, וממש עכשיו נמצא בעיצומו, בחלק גדול מבירות השיק והאופנה, הדבר שהכי בולט בתצוגות האופנה היותר אוונגרדיות הוא טשטוש מוחלט של המגדר.
לפני 6 שנים זה התחיל בתוגות אופנה היותר קטנות ואוף סטרימיות והיה נדמה שזה עניין שיתחיל להיעלם, החל מהשנה, אבל מסתבר שלא - זה עוד פה וכנראה גם כדי להישאר.
מילאנו, לונדון פריז וניו יורק מציגות בהתרסה דוגמניות ללא צל של חזה, דוגמנים נטולי קימורי שרירים, פנים אמורפיות מחוקות מבע, הליכה או יציבה שנעה בין נשי גברי ונערי. לעיתים זה ממש קשה לזיהוי.
אז איך זה קרה?
אז נכון, תמיד קל להאשים את אופנת הרזון שמכה פה בחוזקה כבר יותר משני עשורים, הרי אישה חסרת קימורי גוף, תזכיר לנו מיד גבר מאוד מאוד רזה, לא? אבל לא, יש עוד עניין.
הכל התחיל בשנות ה-90
טשטוש המגדר הגיע ממקום אחר, אני טוענת (לאחר מחקר ויזואלי גוגליסטי מעמיק) שטשטוש המגדר והמין החל כבר בשנות ה 90 והדוגמנית שהייתה אחראית לזה היא לא אחרת מאשר הסופר מודל המפורסמת ביותר- קייט מוס. בטח אתם שואלים את עצמכם איך לעזאזל מודל היופי הנשי, היא הצעד הראשון לקראת יצירת זן כלאיים חדש- אישהגבר או גבראישה.
גם בשנות ה-80 התחלנו לקבל רמזים
קשה לדבר על הניינטיז מבלי להזכיר את שנות ה 80. שנים של פלסטיק, פייטים וצבעוניות מטורפת. תרבות הצריכה ותרבות הפופ בשיאה. האנשים שחיו אז האמינו ש"הגדול" וה"יותר" הם התשובה לאושר. בשנות ה 80 הקפיטליזם היה בשיאו לא רק בארה"ב הוא הגיע במהרה גם לאירופה. נשים בגובה 180 תמידי (בעזרת נעלי וכפכפי עקב, שלמען האמת נראה כאילו נדבקו לגב כף רגלן) מידת מכנסיים היא מינימום 38/40 שיערן גדול ונפוח, הן מתאבזרות בכתפיים רחבות (באמצעות כריות), חזה מעוגל (או שפיצי במקרה של מדונה) וכבד ששידר חושניות נשית מתפרצת.
המודל הבריא שמצאנו
הנשים היו נשים, כמו מהציורים של דגה- חזקות, דשנות (יחסית להיום), משורבבות שפתיים אדומות, נטולות פגמים, מאופרות בנדיבות רבה וסימטריות להפליא - למען האמת מודל היופי של שנות השמונים הוא המודל הבריא ביותר בנמצא, זה המורכב מכל אותם סממנים שאמורים לסייע לנו ביולוגית לאבחן את מידת הפוריות הברורה של אישה או נערה: אגן עגלגל, ירכיים מוצקות, חזה שופע (ממש ההפך הגמור ממה שקורה עכשיו).
ואז הגיעה קייט מוס.
קייט הצטלמה לשער ווג עם טי שירט מוזנחת ודהויה, ג'ינס רחבים שנראו כאילו גנבה אותם לבוי פרנד שלה, זכר קלוש לחזה נשי לא נראה בפריים, נטולת איפור, שיער לא עשוי לחלוטין אבל מה- נראית מגניבה והאמת נראה שנוח לה. אז הנה בקלות רבה נשות האייטיז נטשו בזריזות את כל הסרבול של אופנת שנות ה 80 והתחילו לרדוף אחרי הנוח (טוב נו וגם אחרי הרזון של קייט מוס). קורט קוביין, שינייד אוקונור ועוד מויזיקאים רבים וטובים של שנות ה 90 חיזקו בסטייילינג שלהם ובבחירת בגדיהם את העניין המדובר. היינו עדים למהפך שהוביל למה שקורה היום- טשטוש המגדר.
כך חושבים מנהיגי האופנה
יונה וולך ז"ל , המשוררת הכי פרובוקטיבית שמדינתנו ראתה, תמיד דברה על סקס אחר, היא כתבה על זה , חוותה את זה וטענה בתוקף ״יש לי חצי זין״, כי לטענתה אישה חייבת להתחבר לצדדים הגבריים שלה אם היא רוצה להיות חזקה. צודקת?
בשיריה היא מעניקה באמת ובתמים לעצמה זהות מינית כפולה, היא מציירת עצמה כייצור כלאיים שנע בין זכר לנקבה. ובדיוק כך היא כתבה את שיריה, לעיתים מתחיל משפט של שיר בלשון נקבה וסיומו בלשון זכר, בגוף ראשון כמובן.
המשוררת וולך כתבה המון שירים שלא היו מיועדים לא לגבר ולא לאשה, אלא לאדם לישות על פני האדמה, ללא מין.
וזוהי גם ככל הנראה המחשבה והרצון של מנהיגי האופנה.
המעצבים מחפשים שיוויון
מעצבי על מתחילים להבין את הצורך של ההליכה לקראת עולם של שיווין מוחלט. שימו לב איך המגמה הזו לא משתנה, כמו לפני 5-6 שנים, עדיין מעצבי האוונגרד, מעצבי האופנה היותר קונספטואלים, אלו הנושמים אומנות (דרייס ואן נוטן, ריק אוונס, ויויאן ווסטווד, יוג'י יאמאמוטו, דמיר דומה וכד'), מציגים לנו קולקציות על בובה אנושית נקייה מסקס ודעות קדומות. מניקינה חדשה ומסקרנת.
ההבדלים הפיזיים כבר לא רלוונטיים
נראה כאילו עולם האופנה מוביל אותנו לקראת אסכולה חדשה ומעניינת- ההבדלים הפיזיים בין גבר לאישה כבר לא רלוונטים, מה שנותר הוא רק הבגד, הפריט לבוש, האומנות. גם בקולקציה האחרונה שלי, בלי לשים לב זה מה שקרה לי, בחרתי דוגמנית והחלטתי בהחלטה מושכלת שכדי שהפוקוס יהיה על הבגד עליי להסתיר לה את הפנים. צל של חזה לא היה שם כדי לבלבל את הצופה, גם לא איפור כבד או תכשיטי ענר. הבגד והמניקינה האנושית שלי עם פוני ארוך ומוגזם על פניה (בהשראת SIA אבל זה כבר לסיפור אחר) אלו שלא מסגירות מגדר ומין.
קארין זלאיט היא מעצבת שמלות ערב וכלה באופן אישי, אתם יכולים להיכנס לאתר שלה או לעקוב אחריה בפייסבוק