הקיבוץ שהמציא את הטפטפות חוזר לכבוש את שוק הקוסמטיקה
בקיבוץ חצרים שבנגב הצליחו לפצח את חידת צמח החוחובה, ממנו מופק השמן לתעשיית הקוסמטיקה העולמית
ביום ראשון אספנו לחדר הטיפולים של גליה באבן יהודה את המטופלות הקבועות - על השולחן: טיפולי פנים, טיפים לבריאות העור והאורח המרכזי: שמן החוחובה.
מותגי הקוסמטיקה הגדולים בעולם כבר מזמן אימצו את הצמח שמרכך את העור ומטפח אותו ובשנים האחרונות עשה עלייה - לישראל. כשחושבים על קיבוץ ארצישראלי שיתופי חושבים על חדר אוכל, רפת, משק, עבודת כפיים - שום דבר שמזכיר אפילו במעט את מלאכות הטיפוח של אסתי לאודר או לוריאל, אבל בשנים האחרונות החיבור הולך ונעשה הרבה יותר טבעי.
הגידולים במטעים מלאי האבק של קיבוץ חצרים, שמשוועים לטיפת גשם בימים אלה, יהפכו בעוד זמן קצר לרכיב חשוב ואפילו יוקרתי בתכשירי הקוסמטיקה המובילים בעולם - אבל הדרך לצרפת עוד ארוכה. כן, זה שוב קיבוץ חצרים זה שהביא לעולם את נטפים ועשה רק לפני כמה חודשים אקזיט של מאות מיליוני דולרים שמקים חברת ענק.
לפני כארבעים שנה, בלחץ ארגוני זכויות בעלי החיים, פחת השימוש בשומן לוויתנים בתכשירי קוסמטיקה ושמן החוחובה, שדומה לו בתכונתיו, הפך למוצר מבוקש בשוק הקוסמטיקה. בשנות ה80- נדמה היה שהביקוש רק יגדל אבל החקלאות כשלה בהתמודדות עם השיח הסורר.
חוסר ההצלחה לספק את צרכי השוק ריסקו את הביקוש לחוחובה, חברות הקוסמטיקה פנו לתחליפים לא טבעיים ובמשבר הזה בתחילת שנות ה-90 זיהו בחצרים הזדמנות עסקית, לחיות את המוצר. בקיבוץ החליטו לנטוע את החוחובה ולטפח אותה בשיטה חדשה ולשם כך לרכוש את חברת נגב - חוחובה מחברת דלק - הפסקה קלה לאגדה לא-אורבנית תוצרת חצרים.
בחצרים רתמו את מערכות ההשקייה המתקדמות של נטפים אל כח האדם שצמח במפעל המצליח ובאמצעות החשיבה הטכנולוגית הצליחו ליצור במשק של כחמש מאות חברים מיזם נוסף שמכוון הכי גבוה שאפשר. כך, אם בשנות ה80- הופקו מכל דונם 60 קילו של גרעיני חוחובה, בחצרים מייצרים היום עד 700 קילו לליטר.
יכולות הסחיטה של כל גרעין עלו בכ25% וכך ישראל, שמחזיקה ב15% בלבד מסך מטעי החוחובה בעולם, שולטת היום ב30% משוק שמן החוחובה.
אז בסופו של דבר נוסד כאן עסק משגשג של מיליונים, קטיף שכמעט כולו מכונות, מפעל ללא פועלים והכל בקיבוץ שיתופי - צורת ההתיישבות שהיא סמל הסוציאלזם וחרטה על דגלה את עבודת הכפיים. חצרים פורחת, היא חלק ממספר מצומצם של קיבוצים שהצליחו כלכלית והרווחה שימרה בהם את החיים המשותפים. זה גורל שונה מאוד מיתר חברי התנועה הקיבוצית שפנו, בדרך כלל עם קופה ריקה, אל ההפרטה.