לא רוצים לישון: כשהפסקנו לדאוג לעצמנו, תעשיית השינה פורחת

עשרים שנה, עם המראות ונחיתות - שלומית, פקחית טיסה, עובדת בימים בעיקר עם העייפות שלא נגמרת. היא כבר התרגלה לחיות כך, עם כל ההשלכות.

"לפני משמרת לילה, אחריה, את מטפלת בילדים. את לא ישנה", היא מספרת. "הרבה פעמים אני דופקת פיהוקים לכל הכיוונים, זה חלק משגרת חייך. הגוף מאותת שהוא עייף, את קצרה ולא סבלנית כמו שהיית רוצה להיות - אבל את יודעת שלא ישנת בלילה, והשינה מתחיל להיות משהו שאת נורא צמאה לו כל הזמן".

>> לכתבות נוספות בסדרה

פרק 1: נזקי חוסר השינה חמורים ממה שחשבתם

פרק 2: הכירו את הישראלי שישן רק 12 שעות בשבוע

פרק 3: זה מה שקורה לנו כשאנחנו נוהגים עייפים

מצד שני, סיוון לא מוכנה לשלם יותר את מחיר העייפות. היא אמא לתינוק ועוד תינוק, תאומים. היא לא ישנה בלילות, ובקושי ישנה בימים.

בצהריים באה גינת, שסיוון מבקשת להיעזר בה. היא עוזרת לבנות הרגלי שינה לתינוקות, ולא פחות - להורים מותשים. גינת עוברת בין הורים עייפים ומיואשים ובין לבין, בין הבתים, מרדימה גם את התינוק הפרטי שלה.

במציאות שבה לפחות לרבע מאיתנו יש קושי לישון, כמעט כולם מחפשים פתרונות ללילה - מיועצי שינה דרך רופאי שינה, ועד השאלה המעסיקה את כולם בדבר שימוש בכדורי שינה. האם זו הדרך לסיים לילות של נדודים?