המוני אנשים עומדים בתור: לא תאמינו מאיזו חיה עשויה העוגיה הזו
מועדון חובבי צרעות מאומאצ'י שיתף פעולה עם אופה מקומי ויצר חטיף שמכיל צרעות שלמות אפויות בתוכו. הריח בפתיחת האריזה? אוכל לדגים. הטעם? צימוקים שרופים. כמות המזמינים? עולה כל שנה - ובעיקר בקרב קשישים
יש עצות שנועדו לנחם, יש כאלה שנועדו להרשים, ויש כאלה שמעוררים שאלה אמיתית לגבי מה עבר בראש של מי שהמציא אותם. הביסקוויט היפני Jibachi Senbei שייך לקטגוריה השלישית, ובגדול.
הכל התחיל בתחילת שנות ה-2010, כשחברי מועדון בשם Omachi Jibachi Aikokai, שמתורגם פחות או יותר ל"אגודת חוב צרעות חופרות של אומאצ'י" - שותפות שהן צריכות להיות לא רק תחביב, אלא גם ארוחות. הם לא פנויים מקומיים בעיר אומאצ'י, ויחד פיתחו עוגיית בצק קלה עם מילוי לא שגרתי: מספר צרעות שלמות, מבושלות ומיובשות, אפויות אינטנסיביות בביסקוויט.
תהליך הייצור הוא בפני עצמו מופע: ציידי צרעות קשישים יוצאים ליערות, פורשים מלכודות, אוספים את הצרעות, מבשלים ומייבשים אותן, ואז מגישים אותן לאופה. הבצק עצמו מתואר כמתקתק קלות. הצרעות המיובשות, לפי מי שטעם, דומות בטעמן לצימוקים שרופים. זה לא בדיוק פרסומת, אבל זה מה שיש.
כתבות נוספות במדור הביזאר:
הריח. כשפותחים חבילה של Jibachi Senbei, הריח שיגיע אליכם מוגדר כדומה לאוכל לדגים. לא ריח עדין של אגוזים, לא ריח מתוק של בצק - אוכל לדגים. ועם זאת, התור לחנויות שמוכרות אותם לא מתקצר.
גם לזה יש תשובה: צרעות הן מקור החלבון הטוב ביותר מבין כל החרקים הנאכלים. הוא מתאים למכירות. הדיסוננס הוא מושלם: מצד אחד, חטיף בריאותי עתיר חלבון. מצד שני, משהו שהוא מזכיר אוכל לדגים.
מה שהתחיל כפרי סקרנות מקומית להפוך לאטרקציה תיירותית. תיירים מגיעים לאומאצי במיוחד כדי לנסות את הביסקוויט. החטיף זמין בשווקים מקומיים ובחנויות גורמה נבחרות, ועל פי הדיווחים, קהל הגיל הבסיסי שנמשך אליו הוא קשישים, שזה בפני עצמו שכבה נוספת של אבסורד מוצלח.
תעשיית חרקים אכילים עולמית צפויה להגיע לשווישור של מכונות מיליארדי דולרים בקרוב - ואם תרצו להבין לאן זה הולך, כנסו לאומאצ'י. שם כבר עשה את השלב הכי קשה: גרמואנשים לרצות את זה.