בת 9 הרימה פי 3 ממשקל גופה - זכתה בתחרות והשאירה את הקהל בהלם
ילדה קטנה עם קוקיות ונעליים צבעוניות עלתה לבמה - והרימה 82 קילו מבלי למצמץ. הרגע הזה, שבו קהל שלם מבין שהוא מסתכל על כוח לא הגיוני לגיל הזה, הפך תוך שעות לוויראלי - ובעיקר העלה שאלה אחת: איך זה בכלל אפשרי?
זה קרה בתחילת מרץ בפסטיבל הספורט "ארנולד" באוהיו, ארה"ב. לוסי מילגרם, בת 9 מניו יורק, עלתה למקצה דדליפט כשהיא שוקלת כ-27 קילו בלבד, ואז הרימה כ-82 קילו, כלומר פי שלושה ממשקל הגוף שלה, בתנועה אחת נקייה ומדויקת.
הסרטון, שבו היא משלימה את ההרמה מול קהל מריע ואז מחייכת ומרימה ידיים, התפשט במהירות ברשתות עם מיליוני צפיות. עבור רבים זה נראה כמעט כמו טריק: ילדה במשקל של תיק בית ספר שמרימה משקל של אדם מבוגר.
מילגרם היא לא "סתם ילדה חזקה". לפי הדיווחים, היא מתאמנת מספר פעמים בשבוע, כבר מחזיקה בשלושה שיאים אמריקאיים בארגון הפאוורליפטינג, ומשלבת גם היאבקות תחרותית באימונים שלה. אביה, ברט מילגרם, שהוא גם המאמן שלה, סיפר כי היא "תמיד הייתה חזקה בצורה חריגה", ושכבר מגיל צעיר חיקתה את ההורים שלה שהתאמנו בחדר כושר.
אבל הרגע שבאמת הופך את הסיפור הזה לביזארי הוא הפער הוויזואלי: לא מדובר רק במספרים, אלא בתמונה, ילדה קטנה שמחזיקה מוט עמוס במשקולות שנראים גדולים ממנה. זה רגע שמערער את האינטואיציה: הגוף לא "אמור" להחזיק את זה, ובכל זאת - הוא מחזיק, ובקלות יחסית.
מעבר לוויראליות, ההישג גם הצית דיון לא קטן. לצד התגובות הנלהבות ("ילדה מטורפת", "זה לא אמיתי"), הופיעו גם חששות: משתמשים רבים תהו אם אימוני כוח בגיל כזה עלולים לפגוע בהתפתחות - במיוחד כשמדובר בעומסים גבוהים כל כך. חלק מהתגובות אף הזהירו מפגיעה בלוחות הגדילה ובמערכת השרירים של ילדים.
כתבות נוספות במדור הביזאר:
מצד שני, בעולם הפאוורליפטינג כבר ראו מקרים קיצוניים אפילו יותר, כולל ספורטאיות בוגרות שמצליחות להרים פי ארבעה ממשקל גופן. אבל כאן בדיוק ההבדל: כשמבוגרים עושים את זה - זה מרשים, כשילדה בת 9 עושה את זה, זה כבר נראה כמו חריגה מהסדר הטבעי.
הסיפור של מילגרם יושב בדיוק על התפר הזה שבין השראה לאי-נוחות: מצד אחד, כוח, משמעת וכישרון יוצא דופן; מצד שני, גוף שעדיין לא סיים לגדול - שמחזיק משקל של אדם מבוגר.
וברגע שבו היא מניפה את המוט מעל הברכיים ומיישרת גב, כל הדיון הזה נעלם לשנייה. ילדה קטנה מרימה משהו שלא מסתדר עם מה שאנחנו חושבים שילדים אמורים להיות מסוגלים לעשות.