מכוערת בכוונה: החולצה שנועדה להסתיר אתכם מעיני הבינה המלאכותית
המעצב הגרמני סימון וקרט יצר חולצה צבעונית בשם "Digital Camouflage", שהדוגמה החריגה שלה נועדה לבלבל מערכות בינה מלאכותית שמזהות בני אדם בצילומי וידאו. האירוניה: כדי למצוא את נקודת התורפה של הבינה המלאכותית, הוא נעזר בבינה מלאכותית
מצלמת אבטחה כבר לא חייבת להסתפק בצילום האנשים שעוברים מולה. מערכות ראייה ממוחשבת מסוגלות לזהות אובייקטים ובני אדם בתוך התמונה ולסמן אותם בזמן אמת. המעצב והאמן הגרמני סימון וקרט החליט לבדוק מה יקרה אם דווקא הבגד של האדם יגרום למערכת להתקשות להבין מה היא רואה.
התוצאה היא "Digital Camouflage" - חולצה קצרת שרוולים וצבעונית, שההדפס המופשט שלה תוכנן במטרה לבלבל מערכות בינה מלאכותית לזיהוי אובייקטים. בהדגמות שפרסם וקרט, המערכת מזהה אנשים אחרים בתמונה ומסמנת אותם כ"בני אדם", בעוד שלובש החולצה אינו מזוהה באותה צורה.
כתבות נוספות בחדשות הביזאר:
לדברי וקרט, נקודת התורפה נמצאת בדרך שבה המערכות הללו לומדות לזהות בני אדם. "מערכות AI מורכבות ממספר שכבות ומעולם לא למדו מהו אדם - הן למדו כיצד בני אדם נראים מבחינה סטטיסטית במיליוני תמונות אימון", הסביר. לדבריו, מבחינת המכונה, "אדם" הוא למעשה אוסף של מאפיינים חזותיים סטטיסטיים, וזו בדיוק החולשה שהחולצה מנסה לנצל.
הצבעים החזקים והצורות החופפות בהדפס נועדו לשבש את המאפיינים שעליהם מסתמכת המערכת. המעברים החדים בין הצבעים משפיעים על השלבים הראשונים של עיבוד התמונה, בעוד שהצורות החופפות קוטעות את קווי המתאר של הגוף ומקשות על המערכת לחבר את חלקיו לדמות אנושית אחת.
אלא שהחלק המפתיע ביותר נמצא דווקא בדרך שבה נוצרה החולצה: וקרט השתמש בבינה מלאכותית כדי לנסות להתחמק מבינה מלאכותית. הדוגמה פותחה בתהליך חוזר שבו נוצרה גרסה, הוצגה למערכת הזיהוי, נמדדה מידת הביטחון שלה בכך שהיא רואה אדם, ולאחר מכן העיצוב שונה. התהליך חזר על עצמו עד שרמת הזיהוי ירדה משמעותית.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ורקט בדק את החולצה באמצעות YOLO, מערכת קוד פתוח לזיהוי אובייקטים בזמן אמת. לכן, למרות האפקט המרשים בהדגמות, אין מדובר בגלימת היעלמות דיגיטלית שמבטיחה חסינות מכל מצלמת מעקב. באתר הפרויקט הוא אף מבהיר כי אינו טוען שהחולצה מסוגלת להטעות מערכת ממשלתית מסוימת.
הפרויקט נוצר על רקע השימוש המתוכנן במעקב וידאו מבוסס בינה מלאכותית באזור קוטבוסר טור בברלין. דווקא שם נמצא הדיסוננס שעליו בנויה החולצה: לעין האנושית היא כמעט בלתי אפשרית לפספוס, אבל המטרה שלה היא לגרום למכונה שמסתכלת על אותו אדם להתקשות לראות שם אדם בכלל.

